הלילה בו העניק הצדיק הפלאי חמישים שנות חיים
לרגל יומא דהילולא דהאי צדיקא כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי גדליהו משה מזוועהיל זיע"א יצאנו להתחקות אחר הסגולה המופלאה "שני, חמישי ושני" שהפכה לשם דבר בעולם כולו * במהלך הריאיון עם הרה"ח רבי פנחס קורנפלד שליט"א נחשפנו לסיפור הפלאי כיצד הצדיק העניק חמישים שנות חיים לאשת רעיית הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל וכיצד משמיים ניסו למנוע ממנו להגיע לציון
היה זה בלילה ירושלמי קריר, שריקות הירי של הירדנים כמו פלחו את השקט המצמית ששרר אז ברחובותיה הריקים מאדם של ירושלים הבירה, הימים ימי מלחמה, אך בישיבת חסידות רוז'ין – באיאן בירושלים בחורי החמד שוקדים על התורה ועל העבודה. בבית המדרש הצטופפו עשרות בחורים והתנצחו במלחמתה של תורה, היה זה מחזה מרהיב של ממש. ברחובות שקט דממה, הפחד היה מצמית, אך כאן בתוככי בית המדרש, לא היה זכר לירי או לירדנים, כל העיניים כאן היו נשואות להוויות דאביי ורבא, לרשב"א ולריטב"א.
בקצה בית המדרש ניתן היה להבחין בדמותו רבת ההוד, הוא היה אז יחסית צעיר, אך כבר באותם ימים פקע שמו כצדיק מופלא וכעובד השם בלב ונפש, היה זה הגה"צ רבי חיים ברים זצ"ל שהיה מחובשי ספסלי הישיבה. הוא היה שקוע בלימוד ספר מוסר ומחשבה, מוחו היה חרוש קמטים, עיניו טמונות בין דפיה של הספר ופיו מנגן את שירת חייו, את שירת המוסר.
זר כי היה מביט בו באותה השעה לא היה מבחין בדאגה שאיימה להקריס את ליבו הרחום, רעייתו הרבנית הייתה אז מאושפזת במצב קשה בבית החולים "שערי צדק", הוא קרע שערי שמים לרפואתה, אך נדמה היה כי כבר נגזרה הגזירה חלילה.
שעה קלה לאחר מכן התרומם ראש הישיבה ממקום מושבו וסגר באיטיות את ספר המוסר לא לפני שהוא נשק לו בחיבה. הוא הניח את כובעו על ראשו ויצא בצעדים זריזים ושקטים לעבר בית החולים, מצפה לראות את שלום רעייתו, מייחל לראות את ישועת השם בעיני בשר.
הוא נכנס בשערי בית החולים, טיפס במדרגות הישנות, פתח את דלת החדר ועיניו חשכו. ווילון לבן הוצב מסביב למיטת רעייתו, סימן מובהק למצבה החמור. מיהר ראש הישיבה לרופא התורן וזעק, "אשתי חייה עדיין?", הרופא הביט בו בעצב ואמר, "אכן היא חייה, אך בעוד זמן קצר היא תשיב את נשמתה ליוצרה".
רבי חיים ברים שהיה גאון מופלא, פרץ בבכי תמרורים, כשדמעותיו על פניו הוא סר למעונו של הרבי מדושינסקיא שם הוא שפך את נפשו בפני מרא דירושלים. הרבי הביט בו ואמר: "יש צדיק נורא, רבי גדליהו משה גולדמן שמו, המשמש אדמו"ר מזוועהיל, סור למעונו שבשכונת בית ישראל ותבכה לפניו שיושיע אותך".
מיהר הגר"ח ברים זצ"ל למעונו של הצדיק הפלאי, אך הוא סירב לברכו, באומרו, "וכי באת לנסות אותי? אני לא שווה כלום וברכותיי לא שווים כלום". יצא ראש הישיבה בפחי נפש וחזר למעונו של הרבי מדושינסקיא כשהוא שח בפניו את כל אשר קרהו ואת סירובו העיקש של האדמו"ר מזוועהיל לברכו. הרבי הרהר קמעא ואז אמר: "תחזור שוב למעון הצדיק הפלאי ואמור לו כי רבה של ירושלים ציווה עליו לגזור חיים לרעייתך, וכי יש בכוחו לעשות כן", הגר"ח ברים חזר בפעם השנייה בלילה החשוך למעונו של הרה"ק רבי גדליהו משה מזוועהיל ואמר לו בקול רוטט את ציווי הרבי מדושינסקיא.
הצדיק הרה"ק רבי גדליהו משה, עצם את עיניו והיה נראה כי הוא משוטט בעולמות אחרים, עולמות בהם אין רשות לאדם מן השורה להלך בהם. לאחר שתי דקות שנדמו כנצח, אמר לו רבי גדליהו משה: "הנה יש כאן נשים צדקניות רבות, בקש מהם שכל אחת תחתום לך שהיא מעניקה שנה מחייה לרעייתך".
הרבי הוסיף וציווה: "אמור לנשים כי כל אחת שתחתום אני מבטיח לה שתעבור את המלחמה בשלום ולא יאונה לה כל רע". יצא מיד רבי חיים ברים זצ"ל עם נייר בידו והחל להחתים את הנשים אשר רחוקות היו מביתם. הביקוש היה גבוה במיוחד, מי הרי לא רוצה הבטחה מהרבי שלא יאונה כל רע במלחמה המפחידה את נימי הנפש. כשהגיע הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל לחתימה החמישים במספר ציווה עליו הרבי להפסיק. "מספיק", סתם הרבי ולא פירש.
יצא הגר"ח ברים חזרה לבית החולים שם הוא ראה כיצד הרופאים מקיפים את מיטת רעייתו הרבנית בפליאה עצומה. הם מיהרו לעברו וסיפרו לו בקול נרגש: "כזה דבר עוד לא ראינו. רק לפני מספר שעות היא הייתה כבר חצי בעולם האמת וכעת היא כבר שבה לחיים. חלפה הסכנה".
והאמת שדבר מדברו של הצדיק הפלאי הרה"ק רבי גדליהו משה לא נפלה ארצה. רעייתו הרבנית של הגה"ח רבי חיים ברים זצ"ל האריכה חיים לעוד חמישים שנה, בדיוק כמו מספר הנשים שחתמו על כך שהם מעניקים לה שנה מקצבת חייהן. זהו סיפור אחד מני סיפורי מופת רבים שהתרחשו בקיתונו הצר של כ"ק האדמו"ר רבי גדליהו משה מזוועהיל זיע"א, סיפור שאולי לא סופר רבות, אך הוא הגיע לאוזנו של הרב פנחס קורנפלד שליט"א אשר השתומם נוכח כוחו הגדול של הצדיק, הסיפור חדר עמוק למוחו עד שביום אחד הוא החליט לעשות מעשה.
היה זה כאשר הוא שמע מחברו על בעיות בשידוכים. החבר שפך את ליבו וסיפר כיצד כבר מספר שנים בנו "תקוע" וישועה אין. בהחלטה של רגע החליט לצאת ולסור לציון קודשו של הצדיק הפלאי הרה"ק רבי גדליהו משה זיע"א הסמוך לגן הוורדים בירושלים, שם הוא ישפוך את ליבו כמים במקום בו טמון הצדיק שפעל ישועות רבות בחיי חיותו.
הוא הגיע למקום, ותחושה בלתי מוסברת פקדה אותו. נפשו כמו נפתחה והוא החל לומר את ספר התהילים מרישא ועד גמירא. כשהוא סיים הוא הניח פתקא על הציון הקדוש שם הוא כתב את שם מעוכב השידוך. בעודו יוצא מהציון הוא הרהר בראשו ואמר: "הרי היום זה יום שני, אם כך אגיע גם ביום חמישי ושני הבאים עלינו לטובה". "עד היום" מספר הרב פנחס קורנפלד בראיון נדיר, "לא יודע מאיפה הגיעה לי המחשבה הזו, הרי מלכתחילה לא חשבתי על זה, וגם אחר כך מדוע שאקשר בין יום שני לימי חמישי ושני, אך זוהי המציאות, משום מה זה חלף במוחי ועד לרגע זה אין לי הסבר טבעי להחלטה הזו שהגיעה מיד לאחר שאמרתי את כל ספר התהילים בציון הקדוש".
ואכן כך היה, ביום חמישי פקד שוב הרב קורנפלד את הציון, אלא שהוא לא ציפה למה שיתרחש ביום שני הקרוב. כבר בשעת בוקר מוקדמת הוא יצא לעבודת יומו בעיר בית שמש, כאשר לפתע בשעת הצהריים הוא נזכר בהחלטה שלו להגיע לציון הצדיק גם ביום שני. הוא מיהר להתניע את רכבו והחל לעשות את דרכו לכיוון ירושלים.
בשיחה עמנו חושף הרב פנחס קורנפלד את מה שהתרחש באותם רגעים, התרחשות שהייתה שלא מעלמא הדין: "בעודי יוצא מהעיר בית שמש הרכב פתאום שבק חיים. ניסתי להתניע שוב ושוב אך ללא הצלחה. בצר לי הזמנתי גרר אשר הבטיח כי בתוך שעה הוא יגיע לסייע. לא עוברת חצי שעה והוא מחייג אלי ואומר בטון זועם: "תשמע, הגרר נתקע לי כאן באמצע הכביש, לא אוכל להגיע אליך, אך בכל מקרה אתן לך מספר של חבר שגם עובד בגררות".
"מיהרתי לחייג לחבר הגרר וכמו קודמו הוא מבטיח שתוך חצי שעה הוא אצלי. לאחר רבע שעה אני רואה על הצג שיחה נכנסת. אני מרים והגרר מעבר לקו אומר כי ישנה תקלה ברכב הגרר והוא נתקע באמצע הכביש הראשי".
הרב פנחס קורנפלד ממשיך, "גם הוא כמו קודמו הביא לי מספר נוסף של גרר ואני מיהרתי לחייג תוך כדי שאני מביט בשעון, ורואה כיצד הזמן שועט לעבר השקיעה. הגרר הנוסף אומר לי כי ברגע זה הוא יוצא לדרך ובתוך ארבעים דקות הוא מגיע. נשמתי לרווחה אך לא עוברות עשר דקות וגם הוא מעדכן שהרכב נתקע ללא הסבר הגיוני".
"באותו רגע הבנתי שמשמיים מעכבים אותי, הבנתי שגם בשמים כנראה יודעים את הכח של התפילה הזו ביום שני האחרון ולכן מנסים לעכב אותי. בהחלטה של רגע השארתי את הרכב בצידי הכביש ועצרתי טרמפ שלקח אותי במהירות לכניסה לירושלים, משם צעדתי לציון והגעתי כחצי שעה לפני השקיעה".
התרפקתי על הציון הקדוש, אמרתי את ספר התהילים מעומק הלב, ושפכתי את ליבי למען המעוכב שלא מוצא את זיווגו כבר מספר שנים. לאחר התפילה חזרתי לכיוון בית שמש, נכנסתי לרכבי ולפתע הרכב עובד, הרכב התניע כזקן ובקיא, רק אז הבנתי עד כמה שמימיים היו סדרת התקלות.
כך או כך, שב הרב קורנפלד למעונו והסיפור כמו נשכח מליבו. אלא שרק לאחר שבוע וחצי הוא מקבל טלפון כאשר על הצג עומד לא אחר מאביו של מעוכב השידוך. "לא תאמין", הוא זעק אל תוך השפופרת, "הבן התארס. תגיע הערב ללחיים שאנחנו עושים בבית".
הרב קורנפלד מספר כי זה היה הישועה הראשונה לה הוא היה עד מתוך מאות ישועות שהגיעו בזה אחר זה. "בכל פעם שמישהו פנה אליי עם צרה, עשיתי את הסגולה שני חמישי ושני, וראה זה פלא, זה פשוט עבד. עשרות ומאות אנשים נושעו, מעוכבי שידוך התארסו, מצפי ישועה במשך שנים נפקדו בזרע של קיימא, בעיות פרנסה הסתדרו. זה היה משהו על טבעי, ראיתי בחוש שמדובר כאן במשהו חסר תקדים".
ומאז הכל היסטוריה, הישועה עשתה לה כנפיים תחילה בבית מדרשם של חסידי גור בירושלים, אך אט אט העם היהודי כולו נחשף לתופעה הפלאית הזו. מגיעים לצדיק בימים שני, חמישי ושני ופשוט נושעים. זו ממש לא גוזמאות, זו מציאות. גשו נא כעת לציון המצוינת וראו כמה פתקי ישועות יש שם, כמה סיפורים מסופרים שם, ישועות למעלה מדרך הטבע, ישועות שהגיעו מיד לאחר התפילה במקום הפלאי הזה.