מעשה היה לאחרונה באיש יהודי אשר בבעלותו מכונה לממכר פחיות שתיה. המכונה עומדת במקום שהרבים מצויים שם, וממנה רואה פרנסה בעין יפה בס"ד. והנה 'בעל הבית' זה זכה לקבוע עיתים לתורה, כאשר מדי יום ביומו הנו עוסק ג' שעות רצופות בתורה בשעות של אחר הצהרים, ובאלו השעות הטלפון שלו סגור ומכובה כדי שלא תהיה יכולת להפריעו מלימודו.
ויהי היום… כשהוא מסיים ללמוד את חוק לימודו ויוצא מבית המדרש פתח את הטלפון כרגילותו דבר יום ביומו, והנה הוא מתבשר שיש לו 17 הודעות ב'תא קולי', מי יודע מה אירע באותן שעות…
מיד התקשר ל'תא קולי' לשמוע את ההודעות, והנה בהודעה הראשונה נשמע הקול של אחד מידידיו הקרובים אליו, והלה מודיע לו בקול בהול שאינשי דלא מעלי פרצו את המכונה וגנבו את כל אשר בה, הן את הפחיות, הן את המעות שהיו בה, והוא מתקשר אליו ומזעיקו לבוא מיד ולראות מה אפשר לעשות.
בהודעה השניה הוא מתקשר שוב בדחיפות ואומר לו, ידידי רעי ואהובי, חבל על כל רגע, אולי אפשר לנסות להזמין את המשטרה וכו'. בהודעה השלישית אומר לו הידיד שהשוטרים כבר הגיעו וככל הנראה תפסו איזה איש החשוד במעל… וממילא על בעל המכונה למהר לתחנת המשטרה (מגרש הרוסים בעיה"ק ירושלים) להתלונן בפניהם על כך, ורק כך הם יטפלו בעניין…
בהודעה הרביעית הודיע לו, שמאחר שאין קול ואין עונה ואינו מצליח להשיגו בשום אופן על כן מינה עצמו להיות 'ממלא מקומו' – במקום שאין איש השתדל להיות… ונסע במקומו עם השוטרים.
ב'חמישית' סיפר לו שהצליחו להשיב את הגניבה עד תומה, פרוטה אחת לא נעדרה, ואילו בהודעה השישית אמר לו שכבר החזיר את המכונה על תילה כבראשונה ואף נעל אותה כבתחילה, והכל על מקומו בא בשלו. ושאר השיחות היו 'סתם' שיחות…
עתה מיהר בעל המכונה להגיע לשם ואכן ראה במו עיניו שאין שום 'זכר לחורבן'…
עתה, בואו חשבון, אילו היה מחזיק את הטלפון פתוח בשעת הלימוד והיה מפסיק ממשנתו ועונה לאותו ידיד בשיחה הראשונה, פשיטא ואין צריך לומר שהיה רץ מבוהל לראות אם ניתן להציל משהו, והיו עוברים עליו שעות על גבי שעות של לחץ (נערוון), מתח וכאבי ראש עם כאבי לב כאחד, בטרדות עצומות להזמין את השוטרים ולרוץ אחריהם…
ועתה, כאשר השכיל לדעת שאין מפסיקים באמצע הלימוד – נחסכו ממנו כל אותן שעות קשות ורעות, ואדרבה, יתכן שדייקא בזכות עסק התורה שלמד ברציפות זכה שה' ישמור עליו מכל בהלה ויגן על ממונו שלא יופסד, וזכה לראות בחוש את דברי חז"ל (אבות ג ו) 'כל המקבל עליו עול תורה מסירין ממנו עול מלכות ודרך ארץ'…
(אסדר לסעודתא)