הרב משה מיכאל צורן שליט"א
למרות שאיש איננו יודע מתי וכיצד, ובאיזה שלב אנחנו נמצאים, ולא צריך לעסוק בכך, ולמרות כל השמועות המגיעות מכיוונים שונים לא כדאי להיגרר למחשבות מן הסוג הזה, אבל בוודאי שמותר לחשוב שהאירועים המצמררים עשויים לגרור אחריהם את מה שכולנו מייחלים לו מזה אלפי שנים. והכל תלוי בנו, בכל יהודי ויהודי עלי אדמות.
הבה נתעודד כולנו מדברי המדרש שלפנינו (פסיקתא רבתי, פרשה ל"ו), שדווקא לאור האקטואליה המתרחשת לנגד עינינו, נדמה שכאילו נכתב ממש היום! "אמר רבי יצחק, שנה שמלך המשיח נגלה בו – כל מלכי האומות העולם מתגרים זה בזה, וכו', וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם כולו, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים, ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה.
"וישראל מתרעשים ומתבהלים, ואומרים להיכן נלך ולהיכן נבוא, ואומר להם: בניי אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם! ולא כגאולה ראשונה כך גאולה אחרונה; כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושיעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין צער ושעבוד מלכיות אחריה"!
היש לנו מילות-הרגעה גדולות מאלו? האם יש דברי-נוחם ללבנו הנבהל והנרעש, יותר מאלו היוצאות מפיו של אבינו שבשמים? – "בניי, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם! אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם"!
דברי המדרש הללו צריכים לנסוך בנו ים של נחמה בתוך ים הצרות בו אנו שקועים עד צוואר. ואולי נקרא עוד כמה שורות מהמדרש הנ"ל. "שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח נגלה, בא ועומד על הגג של בית המקדש, והוא משמיע להם לישראל ואומר להם – ענוים, הגיע זמן גאולתכם! ואם אין אתם מאמינים, ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח.
"ועליכם בלבד זרח, ולא על אומות העולם, וכו', באותה השעה מבהיק הקדוש ברוך הוא אורו של מלך המשיח ושל ישראל, וכל אומות העולם בחושך ואפילה, והולכים כולם לאורו של משיח ושל ישראל, וכו', ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, וכו'.
"ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל, ואומרים להם נהיה לך ולישראל עבדים, וכל אחד ואחד מישראל לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים", וכו'.
נעלה על לבבנו וזכור-נזכור את מילות-הנחמה של אבינו, אב הרחמן, שמעולם לא שכח אותנו, ושמר וממשיך לשמור עלינו במשך כל שנות גלותנו: "אל תיראו, הגיע זמן גאולתכם"! אל תיראו.
דווקא כאשר אנחנו רואים את אירועי הזוועה שהתרחשו, הננו צריכים להיאזר באמונה-רבתי ובבטחון מלא בהשי"ת, שכבר לפני אלפי שנה שיגר ביד חכמיו את המידע הזה על כך שכל האומות יעשו יד אחת עם אירן, דהיינו אדום וישמעאל, וכולם יחד ינסו לעלות על ירושלים.
שהרי כך מובא בזוהר, בראשית קי"ט: 'ובני ישמעאל עתידים בזמן ההוא לעורר יחד עם כל עמי העולם לבוא לירושלים, כמו שכתוב 'ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה'. ויזדמנו כולהו עממיא ויעשו עצת-שלום ביניהם, ויתהפכו לישראל להשמיד, מפני שהקימו להם מלכות, ותהא עת צרה ליעקב, אמנם לא יבואו לשבר, אלא ממנה יוושע' (הרמ"ק על הזוהר, שם). שימו לב מה כתוב במפורש? – 'לא יבואו לשבר'!
שומרי המצוות ויושבי בתי המדרשות יודעים שהם אינם תלויים בחסדי אומות העולם, אלא רק במי שברא את העולם. הם יודעים שאין צורך להיבהל מחד, ולנקוט במעשי אבותינו משכבר השנים, מאידך. והדבר העיקרי שעלינו להתחזק בו הוא הבטחון, ולהאמין באמונה שלימה שהכל נתון בידיו, והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ויש לנו על מי להישען.
מי אמר על דורו של משיח שהוא 'חמוד ונאה, ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו'? – לקרוא ולהתעודד!
אז אולי כדאי לקרוא מה חושב הקב"ה עצמו על דורו-של-משיח. הדברים יעודדונו, וירוממונו מאשפות. ללא ספק. גם הציטוט דלהלן הוא מה'פסיקתא רבתי', פרשה ל"ו, ממנו ציטטנו את הקטע הקודם. אלא שבעוד שדברי המדרש על 'בניי, אל תתייראו', מפורסמים יותר, הרי שהקטע דלהלן, המופיע לפני-כן, אינם ידועים, וחבל. כי יש בהם דברי-עידוד מרוממים-כל-נפש.
בתחילת הדברים מתואר במדרש כיצד יהיו נראים ימי המשיח, ולְמה אנחנו צריכים לצַפות. 'אמרו [ישראל] לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל התורה שנתת לי שנקראת מקור חיים, אני עתידה להתענג בְּאוֹרְךָ לעתיד לבא! מהו 'באורך נראה אור'? איזה אור שכנסת ישראל מצפה? – זה אורו של משיח, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית, א' ד'). מלמד שצפה הקב"ה במשיח ובמעשיו קודם שנברא העולם, [וגנזו] למשיחו, לדורו, תחת כסא הכבוד שלו.
'אמר השטן לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך, למי? א"ל: למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים! א"ל: רבונו של עולם, הראהו לי. אמר לו: בוא וראה אותו. וכיון שראה אותו, נזדעזע ונפל על פניו, ואמר: בודאי, זהו משיח, שהוא עתיד להפיל לי ולכל שרי אומות העולם בגיהנם, שנאמר ובלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים (ישעיה, כ"ה ח').
באותה שעה התרגשו האומות. אמרו לפניו: רבונו של עולם, מי הוא זה שאנחנו נופלים בידו? מה שמו? מה טיבו? אמר להם הקדוש ברוך הוא: הוא משיח, ושמו אפרים משיח צדקי, ומגביה קומתו, וקומת דורו, ומאיר עיני ישראל, ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו וכו', וכל אויביו וצריו מתברחים' וכו'.
הרי לנו עוצמת האושר והשמחה, ומילוי-כל-הציפיות שיהיו בימות המשיח. להלן מביא המדרש דין-ודברים בין הקב"ה למשיח-צדקו: התחיל הקב"ה מַתְנֶה עמו ואומר: הללו שגנוזים הם אצלך עוונותיהם, עתידים להכניסך בעול ברזל וכו', רצונך בכך? אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא: שמא אותו צער – שנים רבות הם? אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך וחיי ראשי שבוע אחת שגזרתי עליך. אם נפשך עציבה, אני טורדן מעכשיו.
אמר לפניו: רבון העולמים, בגילת-נפשי ובשמחת-לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל!
להלן מביא המדרש שלא רק אלה שחיים עכשיו, אלא גם אלה שכבר מתו, 'ולא מתים בלבד יוושעו בימיי, אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשיו, ולא אלו בלבד, אלא אף נפלים, ולא אלו בלבד יוושעו בימיי, אלא כל מי שעלתה על דעתך להיבראות ולא נבראו. בכך אני רוצה! בכך אני מקבל עלי!
ועכשיו נקרא את המשפט שלשמו באנו הפעם. 'באותה השעה אמרו אויביו ושרי המלכיות: בואו ונשטין על דורו של משיח, שלא יבראו לעולם. אמר להם הקב"ה: איך אתם מסטינים על הדור ההוא, שהוא חמוד ונאה, ואני שמח בו, ואני חפץ בו, ואני אתמוך בו, ואני רוצה בו, שנאמר 'הן עבדי אתמוך בו וכו' (ישעיה, מ"ב א'). והיאך אתם משטינים עליו??? הריני מאבד את כולכם וכו', ונשמה אחת אין אני מאבד! לכך נאמר, 'כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור'.
אז אם הסתפקנו והתלבטנו איך להגדיר את הדור שבו אנחנו חיים, הנה לנו הסתכלותו של הקב"ה בעצמו, הרואה בדור זה 'דור חמוד ונאה', ואינו מוכן לאבד אפילו נשמה אחת ממנו. וכיון שהמדרש לא חילק בין תלמידי-החכמים שבדור, ובין הנשמות ה'עלובות' שבו, על-כרחנו נמצאנו למדים שהקב"ה חושק ורוצה את כל הנשמות, עד האחרונה שבהן, 'ונשמה אחת אין אני מאבד'!
מי שמתבונן בדברים לעומק, יבין וישכיל עד כמה יש לנו לקרב את אחינו התועים ולהשיבם אל אבינו שבשמים. ואם בכל התקופות היה מוטל החיוב הזה עלינו, על אחת כמה וכמה לאחר מה שהתרחש ביום שמחת תורה, כשרבים-רבים מבני הדור התפכחו והבינו את המציאות לאשורה – ברור שהחיוב הזה משתרג ועולה על צווארנו בכפל-כפליים.
ואשרי מי שמשיב לב-בנים לאביהם שאינו מוכן לאבד אפילו נשמה אחת מהם!
(קול ברמה – ביטאון רמת אלחנן)