"ותאמר אליו בת בתואל אנוכי" (כד, כד)
אחת הבעיות הכואבות שהגיעה לשולחן רבינו, היתה נושא אי קבלת תלמידים ותלמידות למוסדות החינוך השונים. יש מקומות בהם המנהלות לא מוכנות לקבל תלמידות בטענה כי האב אינו נראה כראוי, או שיש אחים שאינם הולכים בתלם. שלא לדבר על חיידרים וישיבות שלא מקבלים מסיבות שונות, חלקן לא רלוונטיות. אל ביתו של רבינו היו מגיעים מאות הורים לשפוך את ליבם לפניו, על שלא קיבלו את בניהם או את בנותיהם למוסדות החינוך.
באותה תקופה, סיפר ראש החינוך העצמאי רבי צבי בוימל שליט"א, נכנסתי אל רבינו, והוא פנה אלי בתפקידי כמנכ"ל החינוך העצמאי, ואמר לי: "הרי גם את רבקה אימנו, לא הייתם מקבלים בבית יעקב. אתה יודע איזה אבא היה לה, ואיזה אח היה לה? זו היתה משפחה של פושעים"…
כדרכו המשיך ואמר בהומור: "בבית היה להם גם סם המוות, כנראה באופן קבוע זה היה בבית, שהרי לא כתוב באף מקום, שכאשר אליעזר הגיע הם שלחו ילד לבית מרקחת לקנות סם המוות… כנראה היה להם את זה באופן קבוע בבית, כדי שאם יהיה צורך להעביר מישהו מן העולם, יוכלו להשתמש בזה…
מה ראתה רבקה בבית שלה? מה היא ראתה בשכונה?
ואז החל רבינו לדמוע והמשיך ואמר: "מהבית הנורא הזה יצאה הבת הזו, וכאשר הלכה לשאוב מים מן הבאר, עלו המים לקראתה. ובנות שכאלה לא מקבלים ל'בית יעקב'"…
המשיך הרב בוימל שליט"א וסיפר:
כאשר תמך בהקמת מוסדות, היה לוקח עליהם אחריות מלאה. את מנהלי המוסדות המודאגים היה מרגיע, ומסייע להם ככל יכולתו.
היתה הצעה לפתוח בצפון הארץ תיכון לבנות ממשפחות קשות יום, שאינו מתקבלות במוסדות הקיימים.
לארגונים השונים לא היה תקציב, והנה הזדמן לארץ יהודי עשיר מארצות הברית, שידו היתה פתוחה לצדקה. הוא ביקש ממני להתלוות אליו אל ראש הישיבה, וכאשר המתנו לפני חדרו, סיפרתי לו על התכנית לפתוח תיכון לבנות בצפון ועל הצורך בסיוע כספי.
הוא האזין לבקשה ואמר לי שעל אף שכבר נתן כספים רבים, הוא מוכן לתת כסכום ראשוני ארבעים ושמונה אלף דולר, כדי שיפתחו את התיכון.
נכנסנו אל ראש הישיבה, סיפרתי לו על התרומה, והוא ברך את התורם. אבל כדי לפתוח מוסד כזה, צריך להיות מסונף לסמינר אחר, כדי לקבל רישיון חינוכי, ואחד ממנהלי הסמינרים איתו דיברתי, אמר לי שהסכום הראשוני שקבלתי הוא מזערי ביותר, כיון שבשנים הראשונות אין תקצוב ממשלתי, והעלויות הן גבוהות ביותר. כדי להמחיש לי זאת, אמר לי אותו מנהל: הסכום שקיבלת זה כמו שהיית נכנס לסוכנות 'מרצדס' ובידך אלף שקל, והיית מבקש לקנות רכב…
שבתי אל ראש הישיבה, וסיפרתי לו את הסיפור כולו, על הגביר שנתן ארבעים ושמונה אלף דולר, ועל משל ה'מרצדס'.
שאל אותי ראש הישיבה: "מה זה 'מרצדס'?".
השבתי לו שמדובר במכונית יקרה ביותר שעולה מאות אלפי שקלים.
"והיכן מוכרים מוכנית כזו?" המשיך ושאל אותי, ואני השבתי לו , שמן הסתם בתל אביב אפשר לקנות את המכונית היקרה הזאת.
"אם כך", אמר לי רבינו בחיוך, "קח אלף שקל, וסע לקנות את המכונית, אולי ימכרו לך"…
בזאת התכוון לומר לי, כי עלי לפתוח את המוסד עם הסכום הקטן שבידי. ואכן כך עשיתי, פתחתי את המוסד עם 'אלף שקל', ובחסדי שמים הוא הצליח מעל למשוער להוציא יקר מזולל, ועד היום הוא ממשיך להוציא פרות משובחים.
רבינו ראה באותם ארבעים ושמונה אלף דולר סייעתא דישמיא מיוחדת, ולכן עודד אותי לפתוח. וכי בשביל לפתוח את המוסד צריך שיהיה בכיס מיליון דולר? אם יש כסף ראשוני פותחים וזוכים לסייעתא דישמיא.
אגב, באותו תיכון שפתחנו למדה בחורה, שעל פי דברי המחנכת שלה, היתה מכינה את שיעורי הבית בשבת. הילדה לא הכחישה זאת, ואף סיפרה בגלוי ובהתרסה כי אכן, היא מכינה שיעורים בשבת… היתה שאלה האם לסלק אותה מהמוסד, כדי שלא תשפיע על אחרים, וכמובן שאלה כזו שיש בה דיני נפשות, הוגשה לפתחו של רבינו.
התשובה היתה חד משמעית: לשם כך פתחתם את המקום, להשפיע על בנות כאלה- "כי לכך נוצרתם", התבטא מרן.
חלף זמן, ושוב נכנסתי לרבינו וסיפרתי לו כי הילדה ממשיכה להכין שיעורים בשבת, ורבינו אומר לי: "הרי כבר היית כאן לפני שלושה חודשים ואמרתי לך 'כי לכך נוצרתם', ואם כן מדוע אתה שואל שנית?" אגב, בדקתי את התאריכים ואכן צדק רבינו, חלפו בדיוק שלושה חדשים מהפעם הקודמת בה הייתי אצלו.
סופו של הסיפור, אני הייתי בחופה של אותה תלמידה, באולם חתונות בבני ברק, כאשר החתן הוא בן תורה חשוב, עמל ומתייגע בתורה.
רק רבינו, בעינו הצופייה למרחוק, יכול היה לקחת אחריות כה כבדה ולהחליט כי הילדה תישאר בבית הספר, ובסופו של דבר תיכנס למסלול הנכון.
(מתוך הספר 'ומתוק האור' פניני הגראי"ל)