וינחם יצחק אחרי אמו
סיפר לי דודי, הגאון רבי חיים ברים זצ"ל:
ה"חזון איש" זצ"ל היה נוהג לבחון את ילדי החיידר הצעירים. מנהגו היה לשבת עם הילדים הבאים להבחן אצלו על אותו ספסל. הוא אמר כי הילדים מגיעים מתוחים, אחרי כמה ימים של לחץ- חוששים הם מה יהיה אצל הרב? האם ידעו לענות על שאלותיו? ואם לא? והרי אלו ילדים זכים, אידישע קינדער! צער בעלי חיים… כשהוא מתיישב יחד איתם על הספסל, הם נרגעים מעט. רואים שהוא אדם נחמד, ואין צריך לפחד ממנו… הוא גם היה מקפיד לשאול שאלות שכל ילד יוכל לענות עליהן.
פעם אחת, באמצע המבחן, ה"חזון איש" שם לב שאחד הילדים מנסה לשאול שאלה, והמלמד משתיק אותו. בעדינות ובדפלומטיות שאל ה"חזון איש" את המלמד: "מה הילד רוצה?" ובלית ברירה חזר המלמד על השאלה: "איך אפשר לזכות לצמוח להיות 'חזון איש'?…
שאלה של ילד יהודי זך וטהור לב!
ה"חזון איש" הניח את ראשו על השולחן לרגע ואז אמר, "יינגאלע, כשנזהרים לקיים מצוות כיבוד אם כמוני, אפשר לצמוח 'חזון איש' "…
זאת נשמעת אולי נוסחה פשוטה אבל מי שמכיר סיפורים על מצוות כיבוד אם של ה"חזון איש", יודע שאין זה פשוט כלל וכלל…
הנה כמה דוגמאות:
סיפר לי דודי רבי חיים: ה"חזון איש", לא עלינו ולא עליכם, סבל קשות מאבנים במרה. שאף אחד לא יתנסה, מדובר בכאבים נוראים. ה"חזון איש" אמר פעם שאם רוצים להבין מה זה אבנים במרה, אפשר לדמיין מישהו שהכניס יד בין הדלת למשקוף… כשתקפו אותו האבנים היה סובל כאבים כאלו, שלא יכול היה לזוז!
והנה פעם ישב ה"חזון איש" ודיבר בלימוד, ולפתע פרצו אצלו כאבים חזקים של התקף אבני המרה. הוא נשכב על הרצפה והחל להתפתל, כי כך מתייצבת האבן, והכאב נחלש, אך בעודו שוכב שם, נשמעו לפתע פסיעות מבחוץ, פסיעותיה של מרת ראשה לאה קרליץ, אמו של ה"חזון איש".
ברגע כמימרא- קם החזון איש מהרצפה, התיישב על יד השולחן והמשיך את הלימוד כאילו לא היה דבר. כשהאם נכנסה לחדר- לא היה רמז לכך שהבן היקר והאהוב שלה, אברהם ישעיהו הקדוש, מתייסר בכאבים.
מעשה מופלא נוסף: ה"חזון איש" היה מגיע לבקר את אמו מדי יום ביומו. פעם איחר מעט לצאת לביקור היומי, ובינתיים נכנסה אליו אחותו, הרבנית קנייבסקי ע"ה, הרעבצין של הסטייפלר זצ"ל, וסיפרה כי היא מגיעה כרגע מאימם, וכשהיתה שם שאלה אותה האם אודותיו.
אך שמע זאת ה"חזון איש", החל לרוץ לכיוון בית אמו. הוא רץ כל עוד רוחו בו, ואי אפשר היה להשיגו. הן אמא שאלה עליו! איך הוא יכול להתעכב אפילו רגע אחד?!
בזכות התורה ובזכות כיבוד אם
ראינו, אפוא, כי בשכר כיבוד הורים ניצלים מכל חטא ועוון, סגולה מיוחדת יש במצווה זו שמקפידים בה זוכים לראות ברכה בעמל תורתם.
נוכח הייתי, כאשר הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל הגיע לנחם אצל האדמו"ר מנדבורנה בעל ה"באר יעקב" זצ"ל.
הרב ואזנר ישב אצל האדמו"ר כמעט ארבעים דקות. היה שם שמוע'ס, נטף דבש ממש… ואז אמר לפתע הרב ואזנר: "יש סיפור ידוע על הגאון רבי שמואל ענגל, שכאשר היה ילד בן שבע- איבד את הראיה, אמו המסורה כתתה רגליה בעבורו בין רופאים מומחים ופרופסורים ידועי שם, אך כולם הרימו ידיים…
בצר לה נסעה לצאנז, ונכנסה עם הלד להרה"ק ה"דברי חיים" זצ"ל. "רבי" היא אמרה לו, "הילד שלי הפסיק לראות!".
פנה הצאנז'ר רבה לילד, ושאלו:
-"אם הקב"ה יחזיר לך את כוח הראיה, מה תעשה בו?"
-"אוכל ללמוד תורה!" והאר עיננו בתורתך…
-"ותקיים גם מצוות כיבוד אב ואם?"
-"בודאי!"
-"אם כך, אמר הרבי, "אם מבטיח אתה שתשתמש בעיניים כדי ללמוד תורה, וגם תכבד הורים, אני מברך אותך שתראה ותגרום לאחרים לראות".
לא חלפו ימים ספורים, וראייתו של הילד שבה אליו. ללא ניתוח, ללא תרופות, וללא כל הליך רפואי. רק זכות ההבטחה והברכה היא שעמדה לו.
אמר הרב ואזנר: כל אחד מכיר את שמונת הכרכים של תשובות המהר"ש ענגל. שמונת הכרכים האלו מלאים תשובות לשאלות שהגיעו אליו מכל רחבי פולין וגליציה, מרבנים ומדינים מכל החוגים, ובכל מקצועות התורה.
והרב ענגל, כך אמר הרב ואזנר, היה אומר שהוא מאמין באמונה שלמה, שאת כוח ההוראה הזה, ואת היכולת לענות בכל מקצועות התורה- הוא קיבל בזכות מילותיו הקדושות של ה"דברי חיים": "אתה תראה, ותגרום לאחרים לראות" מה זה לגרום אחרים לראות? להאיר את עיניהם בתורה.
ובכן, גם ה"דברי חיים", קשר בהבטחתו בין לימוד התורה לכיבוד אב ואם, ובאותו מעמד- בעקבות הסיפור שהזכיר הרב ואזנר- הסביר האדמו"ר מנדבורנה את הקשר ביניהם:
התנא דבי אליהו אומר, שהנזהר בכיבוד אב ואם, הקב"ה מבטיחו כי לא יכשל בחילול שבת, חלילה, וינצל מכל חטא ועוון, אך כיוון שעיקר תכלית חיי האדם הוא ללמוד תורה, ממילא ודאי, שבכח השמירה מפני עוון, מזכה מצוות כיבוד הורים גם בלימוד תורה.
הרי לנו, אפוא, סגולה טובה להישמר מן החטא ולגדול בתורה: להשתדל ולהיזהר במצוות כיבוד אב ואם, שהקב"ה השווה כבודם לכבודו (קידושין ל ע"ב).
משם היא תוכל לפעול יותר
לפני שיצא הרב ואזנר, הוסיף ואמר לאדמו"ר דבר נפלא, שכדאי להביאו כאן, אף שאינו קשור ישירות לנושא.
-"רב'ה", פנה הרב ואזנר לאדמו"ר, "אני יודע שאמא שלכם אהבה אתכם מאוד…"
-"אמת", אמר לו הרב'ה.
-"אני יודע שאמא שלכם התפללה עליכם רבות.."
-"אמת", השיב הרב'ה והחל לבכות…
הנוכחים כולם החלו לבכות יחד איתו, והאדמו"ר סיפר:
– היא היתה הולכת לבית הכנסת בכל שבת, ועשתה כך כמעט עד השבת האחרונה בחייה. אמרתי לה: 'אמא, את יכולה להתפלל גם בבית בכוונה. למה את מתאמצת כל כך ללכת לבית הכנסת?' והיא ענתה לי כך :'אתה צריך לשמוע בקולי כי אני אמא שלך, אבל אני צריכה לשמוע בקולך כי אתה רב'ה גדול. אני מבקשת ממך אל תצווה עלי לא ללכת לבית הכנסת, כי אז אהיה מוכרחה לשמוע בקולך, ואני כן רוצה ללכת להתפלל".
לשמע הדברים אמר הרב ואזנר יסוד נפלא, שכדאי לכל אחד לשמוע:
-"אמא שלכם", כך השיב לנדבורנר רב'ה, "הייתה בת קדושים, הבת של רבי אליעזר זאב קרעטשניפער; היא היתה גם אשת חבר לצדיק גדול כאביכם גם ואף זכתה להשאיר אחריה בן גדול כמותכם… והנה, כשהיא הגיעה לעולם הבא, אמרו לה: 'מה שפעלת שם, בעולם המעשה, שהתפללת והעתרת על בנך הגדול- את יכולה להמשיך גם כאן'.
יתרה מזאת: העולם הזה הוא עולם מוגבל. עם כל אהבתה והערכתה של האמא שלכם, ולמרות כל זכויותיה- בת קדושים, אשת חבר, ושהעמידה בן כמוכם- עדיין חלו עליה הגבלות העולם הזה, שמגבילות גם את יכולת ההשפעה הרוחנית.
אבל בעולם הבא- משם היא יכולה לפעול ללא שום הגבלה! דוקא כעת, האהבה והתפילה שלה פועלות ביתר שאת וביתר עוז!"
הרב ואזנר סיים את דבריו, ושוב זלגו דמעות מעיניו של הנדבורנר רב'ה.
(מתוך כבודם של ישראל)