הרב החסיד הישיש רבי משה בוים זצ"ל, שהפליג בזקנה למעלה ממאה שנה, מוותיקי נאמני בית ווארקי ואמשינוב, זכה לארח כאברך צעיר את מרן בעל ה'חפץ חיים' זצוק"ל בצל קורתו למשך כמה ימים. בעת ההיא עדין לא יצא שמעו של מרן ה'חפץ חיים' בעולם, הוא היה נודד כידוע למכור את ספריו הראשונים בערים ובעיירות יהודיות.
וכה תיאר ברגש רבי משה בוים את המפגש עם מרן זצוק"ל:
"כשהתקרב יום השבת והזדרזנו עם ההכנות לשבת קודש, שאלתיו מה בדבר סעודות השבת. הוא בקשני שאומר לו למי אני מוסר את העופות לשחיטה, לאחר שבירר על אודות השוחט הבטחני לסעוד אצלנו בשבת קודש. אני התפעלתי מאד מחרדתו וקפדנותו לשמור על כל מצווה ומצווה בכל דקדוקיה.
"בליל שבת קודש לא היה קץ להתפעלותי. הקצינו לו חדר מיוחד שלא הודלק בו אור. תיכף אחרי הסעודה נכנס וסגר אחריו את הדלת, אם כי השעה הייתה עוד מוקדמת. האורח סבב בחדרו הלוך ושוב, ולאחר זמן קצר שמעתי קול לחש מחדרו.
"היטיתי אזני אחר הדלת, ושמעתי שהוא משנן פרקי משניות על פה בניגון מתרונן. הוצאתי מארון הספרים שלי משניות, ועד מה גדלה השתוממותי מבקיאותו ודייקנותו המופלאה. מה ששינן בעל פה היה מסכת קינים, הוא חזר על כל משנה ומשנה בעל פה, ושינן לעצמו עם כל המפרשים. הוא קלע אל השערה ולא החטיא אף ציטוט קל.
"עקבתי בעיניים פעורות ובאוזניים משתוממות במשך כמה שעות שנשמע הקול משנן ומשנן מתוך חשכת החדר הסמוך. רק לימים ארוכים נודע בתבל גדלותו של מרן ה'חפץ חיים' זצוק"ל, אבל אני הבנתי וידעתי שהכל פרי עמל ויגיעה עצום בכל חלקי התורה".
(א' ליפמן, יתד נאמן נשא תשע"ד)
סיפור מעורר לכבוד חג מתן תורה
לזכור ל"התפלל" שנזכה לקבלת התורה אמיתית בחג מתן תורה תשפ"ב
לזכור ל"התפלל" שנזכה לקבלת התורה אמיתית בחג מתן תורה תשפ"ב
מה נורא הקדושה של החפץ חיים שזכר הכל בע"פ עם המפרשים, היה סיפור אצל הרה"ק בעל ה"דברי חיים" מצאנז זצוק"ל, אבי שושלת הקודש של צאנז, פעם אחת בעת עריכת הטיש כשדיברו בלימוד התוה"ק והוזכר חידושו של הרשב"א נענה אחד הנוכחים בהתפעלות רבה! מאיפה לוקחים את תורתו של הרשב"א, נענה בעל ה"דברי חיים לעומתו מאיפה לוקחים את "קדושתו" של הרשב"א.
מסופר על חמיו בעל ה"ברוך טעם" שלעת זקנתו נהיה "סגי נהור" כמעט, ולא יכל ללמוד מתוך הכתוב שפעם בא אליו לץ אחד שהיה לו איזה שהוא מטרה בעניין, שהביא לו ציטוט מאחד הראשונים והוא שינה מן הכתוב ובעל ה"ברוך טעם" חלשה דעתו באופן מבהיל וכשנכנס אליו בנו וראה שאביו בחלישות דעת נוראה וכשסיפר לו אביו על מה הסער הלך והביא את הספר ההוא וקרא בו ואז התגלה שאותו אדם שינה מן הכתוב וכך נחה דעתו של בעל ב"ברוך טעם".
הבן הביע את פליאתו למה חלשה דעתו כ"כ, ענה לו אביו, כי מי שקדושתו שלימה אינו יכול לשכח את לימודו!!!