סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א:
מעשה נורא שמעתי מאחד שבצעירותו החלו פתאום שערותיו לנשור בזו אחר זו. הוא נכנס אל הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע לבקש ברכתו, והרבי אמר לו: 'קִרֵח' הם אותיות 'קֹרַח', ואם מן השמים גלגלו עליך להיות קִרֵח, שמא יש בך מפגמו של קֹרַח – שלעגת וצחקת על גברא רבה.
ואז נזכר הלה, כי אכן בהיותו בחור היה הולך להשתתף בעריכת השולחן של אדמו"ר אחד, והיה ממלא פיו שחוק מהנהגתו. הוא סיפר זאת לרבי, והרבי נענה לו: אין לך עצה אלא לבקש את מחילתו.
יצא הלה והחל לחפש אחר מעונו של אותו אדמו"ר, אלא שבינתיים עקר הלה את מגוריו לארה"ב. הוא פנה למשמשו של ה'פני מנחם' וסיפר לו כי אינו יודע מה לעשות, יש לו שליחות מהרבי ללכת לאותו אדמו"ר, אך הוא מתגורר מעבר לים.
כששמע ה'פני מנחם' את דבריו, הגיב ואמר: "וכי אני שלחתי אותו?! הוא צריך לפייס, ואין לו ברירה אלא 'ללכת אחריו למדינת הים'". לא נותרה בידו ברירה, והוא נסע לארה"ב לבקש מחילה מאותו אדמו"ר.
בהגיעו לשם, פגש בו הגבאי של האדמו"ר הנ"ל, ומשראהו אמר לו בפליאה רבתי: וכי עד לכאן באת?… כלומר, עד לכאן הגעת כדי לשחוק על הרבי?! דע לך, כי שמעתי ממנו מפורש כמה פעמים שאינו יוצא לערוך את שולחנו מחמת בחור פלוני המצחק…
מלבד מה שרואים מכאן את העונש החמור של הפוגע בזולת, ובפרט בזילותא דתלמידי חכמים שהקב"ה תובע על כבודם ויקרם (ברכות י ט.), עלינו להתבונן, כי פעמים הרבה נדמה לאדם – מה עשיתי? רק דברתי ורק צחקתי… ואינו יודע עד כמה עמוקה היא הפגיעה ומכתה אנושה, והרי הוא ממש שופך דמו ברבים. בחור עומד וצוחק, ועל כן מנהיג עדה לחסידים היושב בכבודו של עולם אינו מסוגל לערוך את שולחנו ברבים מחמת פגיעתו הרעה של אותו בחור… והדברים נוראים למתבונן בהם. על כן, היו חכמים והיזהרו בדבריכם.
(באר הפרשה)