ביום ט' באייר תשע"ג, בלוויה גדולה שהתקיימה בירושלים, ליוו רבים מגדולי ישראל את אחד מתלמידי החכמים שבדור, ואף ספדו לו. באמצע ההספדים ניגש בחור ישיבה כבן עשרים וארבע לאחד מבני הנפטר, וביקש ואמר לו שאף הוא רוצה להספיד… אותו הבן הבהיר לבחור בתוקף כי אין על מה לדבר, ולא ייתכן לתת לבחור צעיר להספיד אדם גדול, בזמן שמשתתפים בלוויה תלמידי חכמים כה רבים. אך אותו בחור לא ויתר, ואמר בקול תקיף: "אם תתן לי בצורה יפה – מוטב. ואם לא – אני אקח את המיקרופון בכוח, ואספיד!"
לאותו בן לא הייתה כל ברירה, והרשות ניתנה. הבחור תפס את המיקרופון, ופרץ בבכי שנמשך דקות ארוכות. כשנרגע מעט, סיפר: "בשנת תשס"ט, נכנס הנפטר הדגול לשיעור שמתקיים בירושלים על סדר טהרות, כאשר אחד מכללי הברזל הוא שצריך לבקש רשות להיכנס לשיעור. השיעור הזה מונה כשלוש מאות וארבעים משתתפים, וכשמתחיל – אין נכנס ואין יוצא, הדלתות ננעלות! מיותר לציין, שמי שנכנס לשיעור עם פלאפון, כמוהו כמכניס 'דבר אחר' לבית-המדרש!"
"הנפטר הדגול לא ידע את הכללים הללו, ונכנס מבלי לבקש רשות. המגיד-שיעור פתח את השיעור, והנה הוא מגלה כי יש כאן אורח שאינו מן הקרואים… באותו רגע הוא הפסיק את השיעור, והמתין. כמה מהתלמידים ניגשו אליו ואמרו לו שצריך אישור להיכנס לשיעור. נעמד הצדיק הזה על רגליו, ואמר: 'אני מתנצל שלא ידעתי מאלו הכללים, אבל תורה היא, וללמוד אני צריך!'
המגיד-שיעור נעתר לבקשתו, והמשיך את השיעור. כעבור חמש דקות הפלאפון של אותו צדיק החל לנגן… גלין, גלין, גלין. כמובן שמיד הוא שלף את הפלאפון, וכיבה אותו". "המגיד שיעור הראה לו את אי-שביעות רצונו, והמשיך את השיעור. לא עוברות חמש דקות נוספות ושוב: גלין, גלין, גלין. סבלנותו של המגיד-שיעור פקעה, והוא הפסיק את השיעור. נעמד הצדיק הזה שוב על רגליו, והתחנן על נפשו שהוא לא אשם: 'כיביתי את הפלאפון. זה ממש מעשה שטן! אני לא יודע היכן לשים את עצמי! תסלח לי!' "המגיד שיעור נעתר שוב לבקשתו והמשיך.
והנה עוברות דקות ספורות והגלין, גלין… שלו החל מנגן. המגיד שיעור סגר את כל הספרים שהיו מונחים על השולחן, וזעק: 'כך לא לומדים תורה!!!' וסיים את השיעור. "הצדיק הזה נעמד על רגליו בפעם האחרונה ואמר: 'אני לא מוכן שיהיה ביטול תורה על חשבוני! גבי צר מלהכיל עוון גדול כזה'. ולעיניהם המשתאות של כל מאות המשתתפים הוא קם ויצא בבושת פנים". ואז, המשיך אותו בחור את דבריו בלוויה, וזעק: "כולכם שמעתם כאן את הסיפור הזה, אבל פרט אחד אף אחד מכם לא יודע… שהפלאפון היה ש-ל-י!!! אני ישבתי לידו, והצדיק הזה ראה שאני מסמיק, לכן לקח את כל הביזיונות עליו כדי שאני לא אתבייש!" ויגעו כולם בבכייה…
(להתעדן באהבתך – ברכת דוד)