"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ" (יח, ט)
פירש רש"י: "יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה כדי לחבבה על בעלה".
כמה שנים אברהם ושנה היו נשואים באותה עת? לא ראיתי שמתייחסים לכך, אבל לפי הערכתי הם היו נשואים כבר לפחות שבעים שנה, ואף על פי כן המלאכים באים ושואלים את אברהם "איה שרה אשתך" כדי לחבבה על בעלה!
כשראיתי את דברי רש"י, נזכרתי בסיפור מופלא:
ראש ישיבת מיר, רבי חיים שמואלביץ זצ"ל היה מתמיד עצום, ושקד על תלמודו במשך שעות ארוכות, כשהוא הופך את הימים והלילות לחטיבה אחת של לימוד תורה. לעוצם שקיעותו בתורה, הוא היה מופשט מעניני העולם הזה, וכאשר הגישו לפניו אוכל, היו צריכים לומר לו מהי ברכתו של כל מאכל. לדידו לא היה חילוק בין אכילת אוכל לאכילת מגבת, מלבד העובדה שאורך יותר זמן ללעוס מגבת…
לאחר שנים, אחד מתלמידיו הותיקים של רבי חיים, שלמד בישיבה בתקופה היא גלתה לשנחאי שביפן, הגיע לבקר את רבו בביתו שבירושלים. בדיוק בעת שבה הוא הגיע, ישב רבי חיים וסעד את ארוחת הצהרים, מרק גריסים שהכינה לו אשתו. לאחר שסיים לאכול, פנה רבי חיים לאשתו והחמיא לה בהתפעלות: "איזה מרק, משהו מיוחד!!!"
התלמיד התפלא מאד. "ימחל לי הרב, מה לו ולגריסים? הלא אני זוכר שבישיבה הרב כלל לא הכיר את שמות המאכלים, והנה כעת הרב דוקא מגלה בהם ענין!"
רבי חיים הסתכל עליו ושתק.
לאחר הארוחה התלווה התלמיד אל רבו בדרכו לישיבה, ואז פנה אליו רבי חיים ואמר: "ראיתי שצרם לך שהחמאתי לאשתי על מרק הגריסים. ברצוני להסביר לך את הענין, וללמד אותך לקח חשוב לחיים:
"אני מוסר שיעורים בישיבה כבר במשך חמישים שנה. בכל שבע שנים מתחלף מחזור של תלמידים בישיבה, ועל השיעורים שלי גדלו כל ראשי הישיבות שבדור, וכל גדולי ירושלים דנו ופלפלו בהם. כולם הגיעו למסקנה שהם שיעורים טובים מאד. ואף על פי כן, כאשר מגיע אלי בחור בן שש-עשרה לאחר ה'שיעור הכללי' ואומר לי 'הרב, לא שמעתי כזה שיעור מאז שנולדתי'!, אני נהנה מכך בכל פעם מחדש!
"עליך להבין שהמרק של אשתי הוא ה'שיעור כללי' שלה. אין לה 'שיעור כללי' אחר!
"אז אמנם נכון שטעמו של המרק לא השתנה במשך חמישים שנות נישואינו, אך בכל אופן כאשר אני מחמיא לה שלא אכלתי מעולם מרק שכזה, היא נהנית מכך בכל פעם מחדש!".
ללמדנו עד כמה חשוב לחבב אשה על בעלה!
(רבי ברוך רוזנבלום שליט"א -נאה דורש)