הרב גדליה הוניגסברג שליט"א
בפרשת השבוע לומדים על מצוות 'וקדשתו'. אחד הדברים המופלאים אצל רבינו שליט"א בכל מצוה, שמלבד עצם המצוה רבינו מהדר את המצווה ומוסיף לה 'ייפויים' מהצדדים.
'וקדשתו' במכתבים
נתחיל עם החלק של המכתבים שזה דבר מופלא. רבינו מקדיש מזמנו למיין את המכתבים ולשים את הכהנים בערימה נפרדת ולסדר אח"כ לווים ואח"כ ישראלים. לא פעם שאלתי, רב'ה מה הדבר הזה? אמר לי רבינו, "מה הפירוש? 'וקדשתו'".
פעם אחת אמר לי, לא בטוח שזה ממש המצווה הזו, אבל קשור למצווה הזו שאני מכבד את הכהנים שעונה להם ראשון. פעם אחת כשדיברתי על כך עם רבינו, פתח את המכתב של הכהן, ואמר בחיוך, "לפתוח ראשון"… יש בזה לראות לראות את טוהר ונקיות הלשון של רבינו, אשר כל שיגו ושיחו לשון של תורה וכיצד מייפה את המצוות.
הרי יש אריכות דברים האם יש מצוות 'וקדשתו' שלא בפניו, האם שייך 'וקדשתו' על דברי תורה, ולמרות זאת רבינו מייפה את המצווה מכל צדדיה.
פעם אחת היתה מעטפה גדולה של כהן, אמר רבינו בחיוך שהוא פותח את המעטפה הזו ראשונה כי הוא כהן גדול…
'השבת אבידה' במכתב
סיפור מופלא בעניין זה. יום אחד ראיתי בעת רבינו ממיין את המכתבים על אדם ששלח כבר מעטפה שניה עם שאלה נוספת, עוד בטרם רבינו השיב לו על שאלתו הראשונה. רבינו הכניס את המעטפה השניה בתוך הראשונה. שאלתי את רבינו מדוע? אמר לי, "השבת אבידה". והסביר: "במעטפה שולחים לי בול שאשלח מכתב בחזרה, ואם שולח מכתב נוסף לפני שהספקתי להשיב לו על השאלה הראשונה, אני שם את המעטפה השניה עם הבול בחזרה, לעשות השבת אבידה". מדהים לראות כיצד רבינו מקדיש זמן כפול לעניין זה אותו רואה כהשבת אבידה.
מקדים מג' טעמים…
בבית רבינו מגיע רבות הגאון רבי בצלאל כהן שליט"א, תלמיד מקורב לרבינו עשרות שנים, ת"ח עצום, בספר 'שקל הקודש' מביא רבינו חשבונות רבים שכתב. בנוסף יש לו ידיים נפלאות וכל דבר שרבינו צריך בבית הוא עוזר. מדי ערב פסח הוא מכסה את הספרים ובערב סוכות אוגד את הלולב וכו'. כל פעם מחדש רבינו אומר לו: "אתה כהן ואסור להשתמש בך", והוא עונה קבוע: "אבל אני נהנה מזה". רבינו אומר, "אם ככה אז בסדר".
יש לו בן, הרב יעקב ישראל כהן שליט"א, רבינו אמר לי, "אותו אני מקדים משלושה טעמים: אחד, שהוא כהן. שני, קוראים לו על שם אבא, וזה גם כן סוג של כיבוד אב". איזו רגישות של הידורי מצווה. "שלישי, שהוא בן של אבא שלו, אבא שלו תלמיד שלי".
"ת"ח שלא יחכה"
מעניין לעניין באותו ענין, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א אמר לי כי בדין קדימה של כהן ות"ח רבינו מאוד מכבדם. גם הרה"ג רבי ישעיה אפשטיין שליט"א סיפר לי, כי כל השנים בקבלת קהל, הרבה פעמים רבינו היה יושב בחוץ ומקבל. אם היה רואה ת"ח, מיד היה נעמד ואומר, "ת"ח שלא יחכה, שיבוא מיד". פעמים רבות, לא רק שהיה מקדימו, אלא היה נכנס לבית ומקבלו בתוך הבית, לכבד ת"ח".
להזהר ולנהוג כבוד בת"ח
עוד סיפר לי הגאון רבי יצחק שאול שליט"א סיפור עצום ונורא: כל ספר שמגיע לבית של אבא, במשך כל השנים, הוא שומר. אין ספר שמרשה להוציא מהבית. אבל כבר לפני שנים רבות ראה שאין מקום ובודק את הספר. אם יודע שיש לו בזה שימוש ממש, שומר בבית, אם לא נראה לו שיבוא לידי שימוש, כבר לפני עשרות שנים ביקש מרבי יצחק שאול שישמור אצלו בבית את הספרים. לאחר מכן אף בנה לשם כך מחסן ספרים עם ארון מיוחד וביקש: "לא להעביר שום ספר לגניזה ולא לתרום לביהכ"נ, אין ספר שלא יכול להביא פעם לתועלת. אתה שומר את כל הספרים ואבוא לבדוק מדי פעם שהכל שמור ועומד באופן מכובד עם ארונות ספרים".
יתירה מכך, סיפר בנו, "היו שולחים לאבא חוברות וירחונים ולא הרשה שום דבר להוציא, ומינה אותי להיות אחראי לזה בבית במחסן שבנו לשם כך ומדי פעם שמצטברות הרבה חוברות מוציא כסף ומבקש לכרוך את החוברות מפני שלא כבוד שכך החוברות עומדות. פעם אחת הגיעו כמה ספרים קטנים של האדמו"ר מסאטמר. אמר רבי יצחק שאול לרבינו, זה ממילא לא השיטה שלנו, האם גם צריך לשמור את הספרים?
אמר רבינו: "זה ת"ח, צריך להיזהר ולנהוג בו כבוד. נכון שזו לא השיטה שלנו, אבל ת"ח וצריך להיזהר בכבודו וצריך לשמור את הספרים שלו כמו כל הספרים".
(הביא לדפוס: הרב ישראל קוטלר מגזין 'במה' bama.org.il)