מאת: הרב אברהם פוקס
שלא יאמר אותו צדיק: ועבדום וענו אתם – קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – לא קיים בהם
התורה מספרת שהקב"ה מבקש ממשה רבינו: {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וגו'.
אומרים חז"ל בגמרא {מסכת ברכות ט, א} – {שמות יא-ב} דבר נא באזני העם וגו'. אמרי דבי ר' ינאי: אין נא אלא לשון בקשה.
נשאלת השאלה – בשביל מה צריך להתחנן הקב"ה כדי שישראל 'יואילו בטובם' לקחת מביזת מצרים – והרי כל אדם שתיתן סכום כסף, הוא יקח בשמחה ויבקש עוד אז מה פתאום צריך להתחנן בפניהם?!
כדי להבין את יסוד הדברים, נביא תחילה את דברי האזנים לתורה בפרשת בא;
תירוץ נפלא אומר על כך הגאון רבי זלמן סורוצקין בספרו 'אזנים לתורה'. היה זה בזמן שבו עלתה שאלת השילומים מגרמניה הארורה בעד רכוש ישראל ששדדה ושהחריבה בכל מקום שדרכה כף רגלם הטמאה של קלגסיה, שהרגו מליונים מאחינו בני ישראל. לב העם נחלק אז לשנים – קצתם אומרים: האם רוצחינו יהיו גם יורשינו?! וקצתם טוענים שאין לעם ישראל לבוא בשום מו"מ עם הרשעים האלה, ולמה יאמרו הגויים שלקחנו כופר לנפשות אחינו ששפכו את דמם כמים.
על פי זה, אומר הגר"ז סורוצקין זצ"ל, מובנים רגשות יוצאי מצרים, שלא רצו לבוא במו"מ עם מעניהם ושוחטי ילדיהם, וחשבו את הכסף וזהב שיקבלו מהמצרים כדמי ולדות, כופר בעד נפשות עולליהם. לעומתם טענו אחרים, שמגיע לעם ישראל שכר חלף עבודתם בחומר ובלבנים רד"ו שנה. וה' ראה ללבות שני הצדדים, לא כפה עליהם כגיגית את שאלת כלי הכסף והזהב, ולא צוה על כל עדת ישראל לעשות כן, אלא ביקש מהם – "דבר נא באזני העם וישאלו…", אף שהם מוחלים ואינם רוצים בכסף המצרים, אך כדי שלא יאמר אותו צדיק "ועבדום וענו אותם" קיים בהם, "ואחר כן יצאו ברכוש גדול" לא קיים בהם – עליהם לקחת.
נשאלת השאלה – בגלל שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו {בראשית טו, יד} וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל – בגלל ההבטחה הזאת צריך לצאת עם כל כך הרבה כסף ממצרים?! ועוד, בשביל מה להעמיס תשעים חמורים לובים בטונות של זהב וכסף, ולהיגרר עם זה במדבר?!
מהדברים האלה, נוכל ללמוד יסוד נפלא בעבודת ה' שלנו:
ישנה מחלה חשוכת מרפא, שנקראת 'תאווה לכסף' ; גם אנשים שיש להם מיליארד דולר, או עשר מיליארד דולר, עדין ממשיכים לעבוד ולייצר מיליארדים של דולרים כל שנה.
נשאלת השאלה – בשביל מה אתה צריך את כל זה?! אתה כבר בן חמישים – אתה יכל לעזוב הכל וללכת לכולל ללמוד?!
"מה זאת אומרת למה אני צריך?! – המנוע חייב להמשיך לעבוד…"
מבאר את זה שלמה המלך בפס' אחד – {קהלת ה, ט}"אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף" – למה התכוון שלמה המלך בפס' הזה?
באים חז"ל ומסבירים לנו את היסוד. אדם שיש לו מנה – ירצה מאתים. כדי שהוא ירצה את המאתים, הוא חייב שיהיה לו את המנה קודם. אם אין לו מנה, הוא לא ירצה כלום! – מתי מתחיל ה'רוצה'?! כשיש את ה'מנה'.
חתן וכלה עושים טיול בעיר. הכלה לא מכירה את העיר היות והיא באה מהכפר, ולכן החתן הטרי מכיר לאשתו את הסביבה 'החדשה'. הם עוברים על יד חנות פיצוחים והחתן מציע להיכנס – "בואי ואקנה לך מעדן שלא טעמת מעולם!" – וקונה 200 גרם של פיסטוק חלבי; האישה שולחת את ידה וטועמת ומיד מבקשת עוד אחד! אומר לה החתן: "בשביל מה, כולם אותו טעם!"
א"כ בשביל מה נתן הקב"ה את התאווה הזאת של "יש לו מנה רוצה מאתים" – "אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף"?
בא שלמה המלך בספר משלי, ומגלה לנו את הסוד – ולמה נתן לנו הקב"ה את התאווה הזאת לכסף?! כדי שנעתיק אותה לקדושה וטהרה – לתורה ולמצוות! – שנאמר {משלי ב, ד} אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה: {ה} אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא!
אם אלה פני הדברים, נוכל לחזור לפרשת בא:
הקב"ה הולך לתת לעם ישראל תורה. לעבד אין שום תאוה. כשיש את 'המנה', אז מתחילה התאוה!
כל אלה שנולדו במצרים, מימיהם לא ראו גרוש! כולם נולדו לתוך עבדות מצרים! – כמ"ש {במדבר יא, ה} זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים – מי בכלל ידע מה זה כסף?!
אם היו באים לעבד ואומרים לו: "תשמע, אם תישאר בעבדות שלך עוד חצי שנה, תקבל פרס של 50 אלף דולר", הוא ישר יאמר: "תעזוב אותי מהכל, תן לי לצאת החוצה לחופשי!"
אמר הקב"ה, אם כל הדרך להגיע לאהבת ה' בנויה על "אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה" – איך אני יכל לתת להם תורה, והרי אין להם שום חשק לכסף?! – אין להם עדיין את 'המנה'!
איך מתפעלים את 'המנוע'?
פשוט מאד. צריך שבכיס יהיה להם את 'המנה' ואז מיד הם כבר ירצו 'מאתים' – איך עושים את זה??? פשוט מאד – {יא, ב} דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וגו' – לא רק בגלל ההבטחה שלי לאברהם, אלא משום שאני הולך לתת להם את התורה! – ואם לא יהיה את ה – "תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה", לא תהיה לי דרך למשוך אותם אל התורה והמצוות!
"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" – יוצאים כל א' עם תשעים חמורים לובים עמוסים מביזת מצרים; אומר הקב"ה: "כעת יש להם את 'המנה', בוא ונראה עכשיו אם הם ירצו את 'המאתים'" – מה עשה הקב"ה?! הכניס לפרעה לראש, שיעטר את הסוסים שלו בכסף, בזהב, ביהלומים ואבנים טובות, וכעת הוא דוהר עם הכל לעבר ים סוף – כולם טובעים, ואז הים מתחיל לפלוט את גופות המצרים והדולרים מתחילים לצוף – מה עושים ישראל באותה שעה?! מתחילים להעמיס! – קומה ועוד קומה ועוד קומה – בשביל מה אתם צריכים את כל הכסף הזה??? – "צריך לבדוק שהמנוע עובד!"
(הרה"ג רבי ברוך רוזנבלום שליט"א)