יעקב א. לוסטיגמן
מספר הרה"ח רבי אלימלך שווארץ שליט"א בנו של המוהל האגדי הרה"ח רבי אברהם שווארץ זצ"ל, אשר זכה למול אלפי רבבות תינוקות בישראל במשך עשרות שנים, במסירות נפש ובהשקעה מרובה, ולא הסכים לקבל שכר תמורת הטרחה והזמן שהשקיע, כי רצונו היה שתהא המצווה כולה לשם שמים.
"היה זה בתחילת ימי האינתיפאדה השניה", מספר בנו ר' אלימלך, כאשר בני דודנו כבר היו חמושים בנשק, ובכל מקום בו היה כפר ערבי היתה סכנה גדולה לחלוף על ידו. הם היו יורים לעבר כל כלי רכב ישראלי שרק נראה על יד הכפרים שלהם.
"אבי מורי זצ"ל הוזמן אז למול תינוק באחד מיישובי השומרון, יישוב קטן ומבודד המוקף כולו בכפרים של בני ישמעאל, ואפילו תושבי היישוב חששו אז לצאת מפתחו, פן יבולע להם חלילה. אבא הודיע שהוא אכן יבוא ויתייצב במועד שנקבע לקיום הברית, אך אבי הבן ויתר תושבי היישוב פקפקו בכך שיוכל למלא את הבטחתו וסברו שבוודאי כשישמע את צרור היריות הראשון שיירה לעברו בעודו עושה את דרכו אל היישוב, ימהר לסוב על עקבותיו ולהימלט מהמקום.
"והנה התקרבה השעה היעודה, אבי הבן יוצא בדאגה רבה וצופה אל פני הכביש המוביל אל היישוב, כשהוא מלא אכזבה ובטוח שאכן חל שינוי בדעתו של אבי, והוא נמנע מלהגיע.
"כמה גדולה היתה ההפתעה שלו ושל יתר התושבים, כשמרחוק נשמעו קולות ירי של צרורות צפופים, והנה רכבו של אבי נוסע בדהרה בין הקליעים השורקים, ונעצר בחריקת בלמים על יד בית היולדת…
"כך היתה דרכו של אבי: כשלנגד עיניו עמדה המטרה להגיע ולמול תינוק יהודי נוסף, שום דבר לא עצר בעדו, לא המרחק, לא מזג האוויר וגם לא צרורות ירי היוצאים מקני רוביהם של מחבלים צמאי דם, ואכן זכה לליוויו של אליהו מלאך הברית, ולשמירה עליונה בכל הדרכים המסוכנות שעשה כדי למול את ילדי ישראל".
בהזדמנות אחרת, נזכר ר' מיילך, היה זה בסעודת מלווה דמלכה שנערכה בקביעות מדי מוצ"ש בבית מדרשו של מורו ורבו ש"ב כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זצ"ל. רבי אברהם נוהג היה להשתתף בקביעות בסעודות המלווה דמלכה, ולמרות גילו המתקדם היה עומד לצד הרבי בהכנעה גדולה, ואף היה מחלק את ה'שיריים' לקהל החסידים.
משתתפי הסעודה הקבועים ידעו שמעת לעת נעדר ממנה רבי אברהם, וזאת משום שעליו לבקר בזמן זה בביתה של יולדת כדי לראות את התינוק לילה לפני הברית, כדרכו בקודש.
באחת הפעמים, הבחין הרבי זצ"ל בהיעדרו של רבי אברהם, ושאל לשלומו. השיבו לו שרבי אברהם נסע לבית יולדת, ועל כן נפקד מקומו בשוחה"ט. כעבור זמן קצר שב הרבי ושאל לשלומו פעם נוספת. הנוכחים התפלאו והשיבו שוב שרבי אברהם נסע בגלל ברית שצפויה להיות למחר, אך דעתו של הרבי לא נחה וביקש שייצרו עמו קשר טלפוני ויבדקו אם אכן הכל כשורה עמו.
הדבר היה לפלא גדול, שכן כמו כולם גם הרבי ידע היטב שרבי אברהם נעדר לעיתים מה'טיש' בגלל עבודתו כמוהל, ומעולם לא עשה הרבי כזאת, לשאול עליו שוב ושוב ולבקש שייצרו עמו קשר טלפוני.
ואכן התברר כי באותה שעה נקלע רבי אברהם לסכנה, כשפורעים ערביים ארבו לכלי רכב של יהודי שיחלוף על פניהם, וכשעבר שם רבי אברהם עם רכבו, הם יידו לעברו אבנים כבדות משקל עד שניזוקה המכונית קשות, ואך בנסי נסים יצא רבי אברהם ללא כל פגע בגופו.