הרב צבי וינברג
"וַיִּקְרָא אֱלֹקים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה" (בראשית א', ה')
הגמ' פסחים (ב.) מפרשת את הפסוק כך: "קרייה רחמנא לחשוכא ופקדיה אמצותא דלילה", שהקב"ה קרא לחושך וציוהו להחשיך בלילה. וזה אחד מההוכחות שהוכיחו רבותינו ז"ל, שהחושך הוא לא רק העדר אור אלא בריאה בפני עצמה, וכן כתוב בפסוק (ישעיה מה,ז): "יוצר אור ובורא חשך וגו'".
ובנצי"ב בס' העמק דבר כאן מקשה מדוע צריך בריאה מיוחדת של חושך הרי אפשר להסתפק בהעדר אור. וכתב שיש הבדל בין אור הנר שמאיר בחושך לבין אם מאיר במצב של העדר אור, כמו חדר שמוגף בתריסים ביום, שבלילה מאיר יותר טוב מאשר במקום חשוך. וכתב, שמזה הבינו אנשי מעלה[1] בישיבתם בחושך, מתי יום ומתי לילה.
מקור לדברי הנצי"ב מצאנו בירושלמי פסחים (פ"א ה"א) שמובא שם שאמר רב הונא, כשהיינו בורחים מפני האויבים ומתחבאים במקומות אפלים שמאחורי בית המדרש הגדול, היינו מדליקים נרות, ובשעה שהנרות היו כהים היינו יודעים שהוא יום, ובשעה שהיו הנרות מבהיקין היינו יודעים שהוא לילה.
ולפי"ז מבאר שם הירושלמי את היכולת של נח להבחין בהיותו בתיבה, מתי יום ומתי לילה. שנח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות, בשעה שהיו כהות היה יודע שהוא יום ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא לילה. ומדוע היה צריך לדעת מתי יום ומתי לילה? משום שיש חיה אוכלת ביום ויש חיה אוכלת בלילה[2].
ובפירוש אגדות אליהו (לרבי אליהו הכהן זצ"ל בעל השבט מוסר, על הירושלמי שם עמ' קמג), כתב: ונראה לתת טעם לשבח למה הנר וכל דבר המאיר כגון אבן טובה אינן מאירים ביום כמו בלילה ואפילו במקומות האפלים.
ע"פ הקדמה ששמעתי מפי קדוש מדבר רבי ומורי זצ"ל, כי בכל העולמות ברא הקב"ה מלך על כולם, בעולם התחתון ברא את האדם מלך על כל הבריאה והשליטו על כולם. למעלה מעולם זה, השמש הוא המלך, אשר המליכו הבורא להאיר לארץ ולדרים עליה, והוא הנותן חיות לכל הנבראים שלמטה ממנו, הוא העולם השפל הזה על ידי אורו וחימומו שבלתו העולם כלה ונאבד, הוא הגורם בגידול הצמחים ובבישול וקיום כל המזון.
והוא מקור האורות, רצוני לומר כל דבר שיש בו אור ואש ואבנים טובות המאירים, וכיוצא בהן וכן הירח והכוכבים, אין האור מעצמם כי אם שמקבלים שמש שהוא המלך המאיר לכולם. והנה ידוע שבפני המלך אין שר ושלטון יכול להראות שום גדולה לפניו, יען מתחייב מיתה לעצמו.
לכן ביום שהוא ממשלת היום אין דבר שיש בו אור יכול להבהיק אורו אפילו במקומות האפלים, לפי שהוא עומד בפני המלך, אשר ממנו קבלו מעלת האור שיש בהם ואיך יוכלו להאיר בפניו דהיינו ביום שהוא ממשלת מלכותו, שאין להראות גדולה בפני המלך, לזה טבע מוטבע בהן שלא להאיר ביום ואפילו במקומות אפלים כלילה, דמה לי שהמקום אפל כיון שהוא בפני המלך.
אבל בלילה שנקרא שלא בפני המלך, יען מאירה הלבנה המקבלת אור גם היא מהשמש, אז מאירים כל דבר שיש בו אור, שהוא כמורה גדולה שר בפני שר שאינו מתחייב משום זה, ע"כ.
(קב ונקי)