המעשה שלפנינו היכה גלים בימי אשכבתא דרבי דהגרא"מ שך זצ"ל, ואך משום מה נשמט מעין הציבור ולא נודע חלק העיקר שבסופו, ולזאת הוא יובא כאן בשלמותו, ומהמקור הראשון:
הטלפון בבית רבי שלמה הופמן צלצל בליל בדיקת החמץ. הרב הרים את השפופרת ושמע מהפומית את הקול המוכר, 'מדבר שך'.
רבי שלמה, מידידי הרב שך הקרובים – עוד מתקופת מגורי האחרון בירושלים בראשית שנות הת"ש, מורגל היה לשיחות טלפון שגרתיות כאלו, בהיותו – מלבד גאונותו וצדקתו הנדירים – גם 'מבין' עצום בכוחות הנפש, עד שאפילו רשויות הרווחה ובריאות הנפש במדינה הכירו בחוות דעת יחידה שלו אל מול בתי המשפט והרשויות הרלוונטיות כאן, וככזה נסתייע בו הרב שך רבות – בין השאר – לעזרת הציבור.
ואולם, כמובן, בשעת בין השמשות שכזו, ליל בדיקת חמץ, לא היתה שיחה זו 'שיגרתית' בלשון המעטה.
נדרך הרב הופמן ושאל במה המדובר. השיב ראש ישיבת פוניבז' שברצונו לבוא עם בחור לצורך אבחון נפשי, עוד הלילה.
'הדבר דחוף במיוחד' אמר, 'מפני שאם יש חשש שהמצב הנפשי עלול להחמיר ולהחריף אם לא יאושפז הנער מיידית, הרי צריך לאבחן ולאשפז עכשיו, ולא, אפשר לדחות הכל לאחר המועד'.
הגרא"מ הנהן בהסכמה, ואכן כחלוף הזמן המיועד הופיע הבחור כמוסכם, הפגישה נערכה, וחוות הדעת ניתנה.
אלא, שלמחרת, אחר תפילת ותיקין, נפנו ובאו כמה מן השכנים המתגוררים בקומות הבית התחתונות, והתעניינו באוזני הרב הופמן 'מה היו מעשי הרב שך אצלך אמש?'
לפליאת הרב סיפרו, 'באישון ליל שמענו קול מנוע מונית מתמשך, היבטנו וראינו כי בתוכה דמות יהודי זקן יושב ועסוק בענייניו. לאחר זמן ראינוהו פוסע הלוך ושוב ואז עיכלנו שאין זה אלא הרב שך מבני ברק. כעובר זמן שמענו שוב את קול מנוע המונית המתרחקת, ולא נותר לנו אלא להסתקרן מהו סוד ביקור זה'.
עד כאן סיפור הדברים שנתפרסם אז. כאמור, להעלות על נס את מסירותו ודאגתו של הרב לכלל ישראל.
וכמובן כל מי שלא עין בוחנת, לא ישבע בזאת, האמנם לא היה לרב שך מה לעשות מלבד להילוות לכל 'פציינט' בדרכו לכל צרכי אבחונו ובכל עת ובכל שעה?
וכאן מוסיף רבי שלמה עצמו ומטעים: 'לאחר זמן שאלתי בעצמי את הרב שך על מה היתה הטרחה והבהילות הרבים, והשיבני: הלא ביקשתיך להכריע האם הנער לוקה בחולי נפש וזקוק לאשפוז דחוף – או לא, והנה באם היינו ממתינים ליום המחר, ולא עלינו היתה ההכרעה לחומרא, הרי שאז היתה ההמולה וההתרוצצות סביב סידור הטפסים וכל השאר – רבים ומלחיצים, ועד אשר היה הצעיר מוכנס לביה"ח לקראת החג, – ומי יודע, אפשר שהיה נשמט מזכרון המשפחה והעסקנים לתת בידו כזית מצה שמורה לליל התקדש החג?…'.
(אפשר לתקן)