משולחנו של הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א, מורה הוראה 'נאות שמחה' – מודיעין עילית
שאלה: מבואר בתורה הקדושה (במדבר י' ט') וכי תבואו מלחמה על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלקיכם ונושעתם מאויביכם, ופסק הרמב"ם פ"א מתענית ה"א שמצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבוא על הציבור.
וכתב המשנ"ב סי' תקע"ו בשם הממד לאו דוקא בחצוצרות אלא ה"ה בשופר, ולפי"ז יש חיוב לעשות תפילה עם תקיעת שופר.
תשובה: כבר תמה המג"א למה לא נוהגין לתקוע בעת צרה והובא במשנ"ב שם, וכתב המשנ"ב שיש שתי' שדווקא בארץ ישראל נוהג, וי"א שגם בא"י דווקא כשהיא תחת רשותנו, ואפשר עד דוקא כשהגזירה על רוב ישראל אז מצוה לתקוע. ולכאורה כל הני שינויי לא שייכי כאן שהגזירה על יושב יא"י בזמן שעם ישראל שולטים בארץ הקודש.
והנה ידידי הרה"ג רבי אליהו וולינר שליט"א האריך והרחיב במצות תרועה בחצוצרות והביא לריטב"א בתענית י"ב שכתב אחר שהביא דעת הסוברים דבעינן דוקא חצוצרות וז"ל ולפי סברא זו נהגו בצרפת שלא לתקוע לעולם בתענית מיבור כיון שאין לנו חצוצרות עכ"ל. עוד הביא להמור וקציעה שכתב דהמצוה בכהנים ובחצוצרות והאידנא אין לנו כהנים מיוחסים ולא חצוצרות של תורה, ובדרך חכמה פ"ג מכלי המקדש הביא מספר יריעות שלמה שיכן שצריך בגדי כהונה, ועוד האריך ידידי הנ"ל, ויעו"י קובץ תשובות ח"ב סי' ג"ל ואגרו"מ או"ח ח"א סי' קס"ט והשי"ת ישמע צעקתנו ויחיש גאולתנו ופדות נפשנו.