ונברכו בך כל משפחות האדמה יב ג
אהבתו הרבה – של מרן ראש הישיבה הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, לתלמידיו עד בכדי מסירות נפש ממש, ידוע לרבים, בכל עולם התורה בכלל ולרבבות תלמידיו בפרט. במאמר שלפניכם ליקטנו זעיר פה זעיר שם עובדות וסיפורים על אהבת רבינו לתלמידיו.
נפתח במה שמסופר, פעם הגיע הגאון הגדול רבי חיים קרייזווירטה זצוק"ל לבקר את מרן רה"י רבי נתן צבי זצוק"ל במעונו. כשיצא שאלוהו מלוויו מה ראה להטריח עצמו לבקרו, הלא הגרנ"צ צעיר ממנו בעשרות שנים. השיב רבי חיים שהסיבה שבא, היות והוא הינו מרביץ תורה לאלפי תלמידים שיש לו במוסדותיו שלשת אלפים תלמידים (מספר התלמידים בישיבה באותם ימים) והוא מכיר את כל התלמידים, זוכר אותם וחושב איך לגדלם. אם כן למרביץ תורה כזה, ראוי שהוא יטריח עצמו. כשסיפרו את דברי רבי חיים לרבי נתן צבי הגיב בענוותנותו: "אינני יודע אם אני זוכר את כולם, אך נכון הדבר שאני אוהב כל אחד ואחד מהם'.
גם אם אינך צריך משהו תכנס
מרן ראש הישיבה הגרנ"צ פינקל זצ"ל, חש באמת ובתמים שכל אחד מבני הישיבה הוא כבנו, וכך התנהג אתו. כשהיה מקבל בחור לישיבה היה רגיל לומר לו, כשהוא מחייך את חיוכו המפורסם: "אם תצטרך משהו תכנס, וגם אם אינך צריך משהו תכנס".
לא היה זה פתגם בלבד, מפעם לפעם היה מגיע לאחדים מבני הישיבה, ושואלם מדוע אינם נכנסים לשוחח איתו. כשטענו שאין להם שאלות ובלימוד הם משוחחים עם רמי"ם אחרים, טען להם רבינו: "אין לכם ב"ה בעיות או שאלות, ניחא. אולם מדוע אינכם נכנסים סתם כדי שאשמע משלומכם וכל הסובב איתכם לטובה"
בחור צעיר, מבני חו"ל, שזה עתה נכנס לישיבה, שמע שיש לו לרבינו קביעויות לימוד בחברותא עם בחורים רבים, ביקש גם הוא מרבינו לקבוע לו זמן ללמוד איתו, רבינו כדרכו הסכים. הוא קבע לו זמן לימוד שבועי בחומש עם רש"י בעיון. אגב לימודם, הבחין רבינו שלמרות שהיה בחור מצוין, בהיותו בן חו"ל הוא מתקשה לקרוא היטב רש"י. ישב איתו רבינו ולימדו בסבלנות איך לקרוא, עד שידע לקרוא היטב.
לבש את הקיטל וברכו בכוונה והתרגשות, כאב המברך את בנו
אחד מתלמידי הישיבה, מבני חו"ל, נכנס לרבינו בערב יום הכיפורים, ובקשה בפיו, רחוק הוא מהוריו אלפי קילומטרים, והוא מעוניין לקבל מרבינו ברכה חמה, תחליף לברכת הבנים שנותן האב בערב היום הקדוש יום הכיפורים. רבינו לא פטרו בברכה חמה בלבד, הוא לבש את הקיטל וברכו בכוונה והתרגשות, כאב המברך את בנו.
בימי מלחמת המפרץ, כאשר היה מתח גדול בארץ, כאשר ימים ארוכים קודם לכן איים הצורר מבגדד שוב ושוב, שישלח טילים עם ראשי נפץ כימיים וביולוגיים לארץ ישראל. כאשר החלה אזעקה החלה היסטריה, וכל אחד הזדרז לעשות את ההשתדלות שאמרו לעשות, להיכנס לחדר אטום וללבוש מסכות אב"כ ועוד. רבי נתן צבי שמע את האזעקה דאגתו היתה נתונה לבני הישיבה. היות ובאותם ימים לא היה גר קרוב לישיבה, התקשר מיד לגיסו הגאון רבי נחמן ליואוויץ שליט"א שגר בסמיכות אליו וביקש לקחתו לישיבה. רבי נחמן הגיע ולקח אותו לישיבה.
הוא בא לישיבה, הסתובב בכל החדרים האטומים לוודא שכולם בסדר. החדרים היו אטומים, לכן דפק בכל חדר, בכל מקום שאלו בחרדה, מי זה? כי חששו שמישהו לא הספיק להיכנס ולפי מה שאמרו, אסור היה לפתוח את נייר דבק הסלוטייפ והסמרטוטים, אמר להם: "אמרו תהילים, אמרו תהילים". אין לתאר איזו אווירת רוגע השרתה עובדת הגעתו להיות בבניין הישיבה עם התלמידים, רבים מהם היו בני חוץ לארץ, שמצאו עצמם במצב מתח וחרדה הרחק מהוריהם וכל משפחתם. וכאן יָשְׁנוֹ ראש ישיבה שבמקום לדאוג להימצא עם יקיריו ובני משפחתו, הם בניו יקיריו.
פעם התרחשה רעידת אדמה שהורגשה היטב בבניין הישיבה, הציבור שהיה בביהמ"ד המרכזי החל לרוץ החוצה בבהלה גדולה, וחשש להיכנס פנימה חזרה, שמא ייפול הבניין ח"ו, רבי נתן צבי הגיע מביתו, הוא לא אמר דבר, נכנס לבית המדרש נטל גמרא והחל ללמוד לבדו כדי להרגיע את הציבור ולתת את ההרגשה שהוא עם הציבור.
כשהחלו להגיע השמועות על נפילת מגדלי התאומים קיבל זאת הציבור בתדהמה רבתי, וכל אחד ניתח את המאורע המרעיש מנקודת מבטו. היו שתהו איך זה ישפיע על כלכלת אמריקה ואיך תגיב, ומה יהיה עם התרומות לישיבות רבות שמבוססות על תרומות מארה"ב. מיד כששמע רבי נתן צבי החל דואג, מה יהיה, הרי ישנם כמה הורים לתלמידים שעובדים ונמצאים שם וברגע אחד עלולים להיות יתומים רבים בישיבה. רק זה היה הנושא שהעסיק אותו באותם שעות. יש לקחת בחשבון שהייתה זו תקופת הזוהר של התרומות לישיבה מיהודי ארה"ב, והיו נדיבים גדולים שמשרדיהם היו באותם מגדלים, והיה חשש סביר כל התרומות ירדו בעקבות מאורע זה, אולם כשעמד על סדר היום חשש של מצב חירום אצל בניו אהוביו בני הישיבה, לא העסיק אותו כלום מלבד זה.
כמה פעמים כשישב בשמחות ונפגש עם הורים רבים של תלמידי הישיבה וכן כשהיה נוסע לחוץ לארץ בארצות שונות ופגש הורים לתלמידים מהישיבה, היו כולם מתפעלים, איך מונחים כל התלמידים על לוח לבו, שהיה מספר לכל הורה על בנו, לאחד סיפר שבנו החליף עתה חברותא, לשני סיפר שבנו אמר חבורה מופלאה בעניין פלוני, כך זכר פרטים מדויקים אודות מאות ואלפי בני הישיבה.
"שכל בחור יהיה אצלך כבן יחיד"
שח הגה"צ רבי ראובן הכסטר משגיח ישיבת מיר ברכפלד, שכאשר שוחח אתו רבי נתן צבי לפני שנתמנה לתפקידו, שאלו: מה הציפיות של הישיבה ממנו כמשגיח? ענה לו ראש הישיבה: "שכל בחור יהיה אצלך כבן יחיד". המשיך ושאל: "עבור כמה בחורים נבנית הישיבה, ענה לו: כמה שיותר!".
היה כְּאָב כשהבחורים הגיעו לסוגיית פרק האיש מקדש
אחת ההזדמנויות שראו בחוש את מסירותו לתלמידים הייתה כשראו את אבהותו בסיוע להקמת ביתם. אזנו הייתה כרויה לשמוע תלמיד בשידוכים על כל התלבטויותיו והתחבטויותיו וברגישות ועדינות כיוון והראה את הדרך מה הדברים החשובים באמת ואיך לבדוק אותם.
לא אחת, כשהחליט שכדי לברר כראוי, כדאי היה שייפגש עם פלוני שמכיר היטב את אחד הצדדים פנים אל פנים, עשה זאת. למרות שלפעמים היו אלו נסיעות רחוקות ומייגעות. למעלה מזאת, פעם היה משוכנע שהכל בסדר, אולם ברגישותו הבין שהבחור יהיה רגוע יותר, אם ייסע בעצמו לברר והחליט שלמרות שיעוריו הרבים והיותו טרוד בעול הרבים שמחייבת מי שעומד בראש מרכז התורה הגדול בעולם, מחלתו וייסוריו, לקום ולנסוע ולברר, עד שהבחור ייגש לבניין ביתו ברוגע ובשמחה.
כשהתעוררו שאלות וספיקות שהיה צורך לשמוע הכרעה של דעת תורה שלח את הבחור לשאול, ולא אחת היה קם ונוסע בעצמו עם הבחור לבני ברק אל מרנן הגראמ"מ שך והגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, לשמוע את דעת תורתם הצרופה כיצד לנהוג.
בחורים שהיו תקופה ארוכה בשידוכים מפליאים את העובדה שהיה זוכר פרטים ופרטי פרטים ממצבם, מצרכיהם, ומהשידוכים שהוצעו וכד'. פעם התעניין אצל בחור מבוגר על שידוכיו, אמר לו הבחור שאין לו לאחרונה הצעות ואין לו כסף להבטיח לשדכן, אמר לו שיפנה לשדכן ואת דמי השדכנות הוא לוקח עליו. כמה וכמה פעמים כשהיו שידוכים שעמדו לרדת מהפרק משום בעיות כספיות, כאשר ראה שאינו מצליח לפשר ביניהם שיסתדרו ביניהם שילם את ההפרש מכיסו הפרטי.
בענין זה מסופר, שני אברכים מחשובי הישיבה נדברו ביניהם לעשות שידוך ביניהם. השידוך החל לקרום עור וגידים עד ששני הצדדים היו מוכנים לשבור צלחת. אז התברר לפתע שמסיבות שונות אחד מהצדדים אינו יכול בשום אופן להתחייב כספית. מטבע הדברים השידוך נתקע ולא יכל לצאת אל הפועל. רבי נתן צבי שהיה בסוד העניינים התעניין מה קורה עם השידוך. שמע על המצב, הוא ביקש לקרוא לשתי האברכים והודיע להם שהשידוך ייסגר הערב על שולחנו. לפליאת האברכים אמר: "בשידוך שכזה אני הצד השני" ושילם על חשבונו את הכסף שהיה חסר להשלמת השידוך.
מספר תלמידו הרב א. ד. שבתקופה בין ארוסיו לנישואיו התעניין אצלו היכן בדעתו לגור, כששמע שהעניין עדיין לא מסודר, קבע אתו לצאת אתו בין הסדרים בשעה שתים בצהרים לחפש דירה מתאימה. בשעה היעודה הלך אתו ועם כלתו לבדוק האם יש מספיק שמש בדירה, איך השכנים וכד' ממש כאב שדואג לבניו. את דירות ילדיו שלו, לא היה הולך לראות בעצמו, אולם כשהרגיש שאין לו מי שיעזור לו למצוא דירה ראויה הצטרף אליו, להיות לו לאב ואם.
וכי לבן שלנו לא היינו נשארים לאירוסין
גם בהיותו בארה"ב כשהיו שמחות של תלמידים השתדל ללכת, גם אם הדבר היה כרוך במאמץ של נסיעה ממושכת וכדו', זאת למרות שהגיע במסירות נפש, על מנת לעזור בכלכלת הישיבה בכל זאת כפי שאב לא יוותר על השתתפות בשמחת בנו גם אם הדבר קשה, כך הוא התאמץ להשתתף גם בהיותו שם.
פעם כאשר עמד לצאת לנמל התעופה לטיסת חזרה לארץ ישראל, התקבלה לפתע שיחת טלפון שהערב תתקיים שמחת אירוסין של אחד מבני הישיבה בעיר מונסי, הגיב בפשטות, שיש להישאר ולנסוע למונסי, לאירוסין. הרבנית הזדעקה, הלא יש כרטיס מוכן לטיסה, הכל מתוכנן ומאורגן, אולם ראש הישיבה הגיב בפשטות: וכי לבן שלנו לא היינו נשארים לאירוסין?!, לבסוף באו החתן והכלה למעונו בהפתעה. רבי נתן צבי הרעיף עליהם ברכות לרוב, ואז יצאו לשדה התעופה.
אני הצד השני!
כך מתאר באוזננו אחד ממקורביו: פעמים רבות, הגיע הערב, רבי נתן צבי מותש לחלוטין, יום ארוך ומפרך של עמל התורה, שיעורים וחברותות וכל עול הרבים הרוחני והגשמי העצום, שב לביתו חיוור וחלש, הוא מבקש לברר אלו שמחות יש הערב בישיבה. מתברר שהערב מתקיימות חמש שמחות, במצב זה, לא שייך בשום אופן ללכת לכולם – פוסקים כולם, הוא שואל של מי השמחות! מתחילים למנות בפניו של פלוני, מיד הוא מגיב: אליו לא שייך לא ללכת! ושל פלוני שוב חוזרת על עצמה אותה תגובה. וכך כמעט לגבי כל אחד ואחד, כשהוא זוכר ומפרט למה הוא חייב ללכת. לבסוף נופלת ההכרעה, הולכים לכל השמחות! עד היכן הדברים מגיעים, באותו ערב בו נישא בנו בכורו ראש הישיבה שליט"א התקיימה חתונה של אחד מבני הישיבה, ברור היה לכולם שביום שמחת בנו בכורו לא שייך שימצא זמן להשתתף בשמחה אחרת. להפתעת התלמידים יצא משמחת נישואי בנו, עצר מונית, נסע לחתונה השנייה, רקד עם החתן והמחותנים רבע שעה וחזר לשמחתו.
(מתוך קובץ גליונות לך לך תשפ"ג- מקורות: בכל נפשך; שיחות רבי נתן צבי; ידידינו הרב אברהם ארנטרוי על סיועו רב. ייש"כ למערכת העלון בית המדרש שע"י ישיבת מיר על מסירת הדברים)