מעשה שמעתי מפיו של מרן המשגיח הגה"צ רבי דב יפה זצ"ל, שסיפר שאצלם ברכסים היה אינסטלטור חרדי, בעל ידיים טובות שהיה עושה מלאכתו נאמנה ובדרך כלל לא היו טענות על העבודה שלו.
פעם, בעודו צועד ברחובה של רכסים בצהרי יום השבת, ניגש אליו אחד התושבים ואמר לו שהברז שהוא התקין אצלו לפני יומיים, מטפטף…
האינסטלטור הביט באיש כלא מבין: "ברז מטפטף?", והוא השיב בחיוב, "כן כן, הברז שאתה התקנת בביתי מטפטף!". השיב השרברב בתמיהה: "אבל אני לא התקנתי אצלך שום ברז, ממתי אני מתקין ברזים?", ענה לו הלקוח, "מה זאת אומרת ממתי? אתה לא אינסטלטור???".
"לא, אני לא אינסטלטור", השיב הלה, "אין לי מושג על מה אתה מדבר!".
האיש התנצל מכל לבו: "אני לא יודע, הייתי בטוח שזה אתה, כנראה שאתם ממש דומים".
במוצאי שבת, זמן קצר אחרי צאת השבת הגיע השרברב לביתו של הלקוח ובידיו ציוד לתיקון הברז.
"רגע,", אמר הלקוח, "אז זה כן היית אתה? למה אמרת שאתה לא אינסטלטור?"?
השיב לו השרברב כשנימה של תוכחה בקולו: "בשבת אני לא אינסטלטור! בשבת אני סתם יהודי ששומר שבת!!!".
רבי דב יפה שיבח מאוד את אותו שרברב, ואת היישוב רכסים שזכה להתברך בכאלו תושבים יראי שמים.
**
מרן הגר"ש פינקוס היה מעורר רבות על ניצול הזמן בשבת קודש. הוא עצמו היה נוהג לשבת לפני שבת, ולעשות לעצמו 'תוכנית עבודה', כמה דפים הוא הולך להספיק בשבת, איך בדיוק הוא עומד לנצל את השבת באופן ממקסימלי, בלי לבזבז אף דקה לבטלה חלילה.
פעם תדלקתי בתחנת דלק ביום שישי, והמתדלק הביא לי חבילה של עיתונים כמנהג שהיה נהוג שהיו מחלקים עיתונים למי שתדלק בימי שישי… אמרתי לו "תודה, אני לא מעוניין", והמתדלק לא הבין, "למה לא? שיהיה לך מה לעשות בשבת…".
אמרתי לו: ידידי, העיתונים האלו מלאים ביקורת על אנשים, על מנהיגים ועל ציבורים. אני עוד לא גמרתי לתקן את מה שלא בסדר אצלי, אז בשלב זה אני פחות מתעניין בשאלה איפה אחרים לא בסדר…
"אז מה אתה עושה בשבת?", הוא שאל בחוסר אימון, וסיפרתי לו ששבת זה זמן כל כך גדול ונפלא שזה פשוט בזבוז משווע לשרוף אותו על קריאת עיתונים ודברי הבל.
העיניים שלו נפקחו לרווחה, מעולם לא שמע דיבורים בסגנון הזה, ואני השתדלתי להכות על הברזל בעודו חם, ולא זזתי משם עד שהוא נרשם בו במקום לסמינר של 'ערכים', ובסייעתא דשמיא התוצאות היו נפלאות.
**
כשלמדתי בישיבה, היה לי חבר טוב, הגאון רבי שלמה יעקבזון, שכיום מכהן כראש ישיבה במודיעין עילית.
מנהגו היה בשבת בבוקר, אחרי התפילה הוא היה עושה קידוש ונטל ידיים לארוחה חלבית קלה. לאחר מכן היה יושב ולומד עד סמוך לשקיעה, בשבתות הקיץ זה היה לפעמים שבע ואפילו שמונה שעות, ורק אז, לקראת רדת החשיכה היה נוטל ידיו לסעודה שלישית ואוכל סעודת שבת בשרית עם טשולנט כנהוג.
הוא הסביר את מנהגו בכך שאם יאכל טשולנט בשבת בבוקר, הרי תיפול עליו כבדות כזאת שתאלץ אותו ללכת לישן, וכשנשכבים לישן צריכים הרבה רחמי שמים כדי שלא להגזים בשינה ממושכת: "בשביל שבע שעות לימוד שווה להמתין עם הטשונלט עד סמוך לשקיעה", היה אומר… נו… אין זה פלא שיצא ממנו ראש ישיבה.