"כי השחית כל בשר"
מאת: הרב ישראל היימן
בימים אלה כשהחתונות מתקיימות באופן מצומצם יותר לרגל המצב המתוח, נזכרתי שבדיוק שנה שעברה בזמן הזה השתתפתי בחתונה מיוחדת.
החתונה היתה של יהודי עשיר ונכבד מאד.
אולם מפואר ורחב ומוזמנים מכל גווני הקשת ביניהם עשירים ושועי ארץ. כמובן שהאוכל היה ברמה גבוהה והתפאורה הייתה משובבת עין, גם מקומה של התזמורת לא נפקד. עשרה כלי נגינה ומנצח שעומד על גביהם, זמר מפורסם ומקהלה בת שבעה חברים.
כל המשתתפים ששהו בחתונה מצאו את עצמם נהנים מההפקה המושקעת. זה מהאוכל המשובח ורעהו מהתזמורת המנגנת.
בעל השמחה הסתובב בין המוזמנים ופניו זורחות ומאושרות. הוא קיבל כל אורח בסבר פנים יפות וחילק 'לחיים' מבקבוק משקה משובח שבידיו. כמובן שגם מקומם של עניים ומסכנים למיניהם לא נפקד, בעל השמחה שהינו אדם חשוב ומהדר במצוות הזמין כמה וכמה אנשים שאין הברכה מצויה בכיסם ובחייהם להנות ערב שלם על חשבונו וכמבואר בספרים שזו זכות גדולה לחתן ולכלה שעניים מתארחים על שולחן חתונתם.
בסיום הסעודה פצחה התזמורת המורחבת בשירי שמחה כנהוג והמשפחה וידידי החתן והמחותנים נעמדו לריקוד של שמחת חתן וכלה.
שעה ארוכה ניגנה התזמורת והריקודים סחפו את כל הקהל שנענה במרץ רב בריקודים סוערים ובשמחה גדולה. בזמן הריקודים היה לי זמן רב לתת את דעתי על תופעה מעניינת שהתרחשה באולם.
עם תחילת הריקודים צפיתי במספר אנשים מבוגרים מבין האורחים, ביניהם סבי החתן והכלה וידידיהם, כשהם תוחבים לאוזניהם אטמי אוזניים או כמה שהגדילו לעשות ומצאו מחסה במבואת האולם שם הרעש היה פחות חזק והמתינו שם עד יעבור זעם… רובם היו נראים כסובלים בדרגה זו או אחרת מהרעש ומההמולה הגדולה.
לעומתם היו את האורחים הרגילים שקמו לרקוד והניעו את רגליהם וגופם לפי קצב התזמורת ודפיקות המתופף על מערכת התופים המשוכללת.
הבחורים הצעירים, חברי החתן, היו קצת יותר בעניינים… הם קראו קריאות שמחה לפי התחלפות השירים והתאימו את הריקודים השונים לקצב ולמנגינה.
ליד בימת התזמורת עמדו כמה אנשים, בפרצוף 'מבין עניין'. שעה ארוכה הם רק עמדו והקשיבו לתזמורת המורחבת ולביצועיה המקוריים. הם לא השתתפו בכלל בריקודים, אבל היה נראה שהם נהנים יותר מכל מי שהשתתף בחתונה.
השבתי אל ליבי את ההבדל בין סוגי המוזמנים. אלו שאוזנם גסה או שליבם אינו פנוי לדקויות, ניתן לומר שלא הבינו בכלל מהי כל הצרמוניה המרעישה הזו… אלו שקצת יותר מבינים נהנו לרקוד ולשמוח. הבחורים שמחו מתזמורת יותר מורחבת ואיכותית גם בלי להיכנס לפרטים.
אבל היו את אלו שמבינים במוזיקה… אותם ששמו לב לכל 'קניטש' ולכל תו. הם נהנו מהרמה הגבוהה של התזמורת בלי צורך בשום דבר נוסף. וזה כי חושיהם מחודדים ומפותחים, הם לא סתם שומעים מוזיקה, הם מבינים בזה.
חז"ל הקדושים דורשים את הפסוק הראשון בתהילים "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" על נח הצדיק.
'בעצת רשעים' זה דור אנוש, 'בדרך חטאים' זה דור המבול, 'במושב לצים' זה דור הפלגה.
אלו כולם דורות ותקופות שהיו בזמן נח והוא עמד כנגדם בגבורה ולא נסחף.
קושיה גדולה עומדת כאן. דור המבול נקראים 'בדרך חטאים'… דור שנאמר עליו בתורה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. שהיו שטופים בגזל ובכל העבירות החמורות.
מדוע ההגדרה היא חוטאים? הלא חטא הוא שוגג, לא מסתבר לומר שכל החטאים הנוראים והחמורים של דור המבול היו בגדר שוגג?
על הקושיה הזו תירץ ר' שלום שבדרון זצ"ל במתק שפתיו: אכן, דור המבול היו גזלנים וחמסנים, עוברי כל עבירה. אבל הם לא התחילו ככה.
הם התחילו עם גזל של פחות משווה פרוטה… הם 'רק' עשו דברים שאפשר להתווכח ולהתפלפל עליהם… העבירות שלהם לא היו כאלו חד משמעיות…
לאט לאט הם איבדו את זה. הם שקעו עומק לפנים מעומק בטומאתם ובעבירותיהם. כי עבירה גוררת עבירה. החושים שלהם התקלקלו. השמיעה והראיה וכל שאר חושי הגוף והלב איבדו את חדוּתם ואת דקוּתם. כך הם שקעו בטומאה עד שמן ההכרח היה להאביד אותם מן העולם.
ישנם אלו שהחושים שלהם מחודדים, כדוגמת אלו השומעים תזמורת רבת כלים שהם יודעים 'לשמוע', להאזין לכל תו ותו, להקשיב למנגינה הנפלאה. לעומתם יש את אלו שרק סובלים, הם בכלל לא מבינים מה אנשים נהנים מאוסף הצרחות והחריקות האלו…
ישנם את אלו היודעים – בכלי הנפש המחודדים שלהם – להבין על מה עשה ה' ככה לארץ, מהם קולות המלחמה הללו ומדוע קורא ה' לעמו לחזור ולדבוק בו. לעומתם יש את אלו המתרהבים בנפשם לאמור אלו סתם 'צרמוניות' – אנחנו נראה להם… בכוחנו ועוצם ידינו.
אשרי האיש אשר לא הלך בעצתם ושומע לקול המבינים והשומעים נכונה. ובזכות אלו יושיע ה' את עמו תשועת עולמים.