"נח איש צדיק"
נכד רבינו, הרב יעקב ברלין, מספר: כל אדם שהיטיב עם רבינו, אף אם נמנה עם צאצאיו, זכה להכרת טובה. כאשר לא חשתי בטוב, הגיע סבי לביתי וקיים בי מצות ביקור חולים. לאחר שתמהתי באוזניו על הדבר, השיב לי רבינו כי הוא חש הכרת טובה כלפי, מפני שזמן מה קודם לכן שהיתי עימו בבית חולים כאשר לקה בליבו.
באותה תקופה הובא רופא מומחה מארצות הברית, שבסיעתא דשמיא הצליח לנתח את רבינו ולהביא מזור ללבו. לאחר הניתוח ביקש הרופא לבקר את רבינו, שנענה לבקשה, ובטרם הביקור ביקש מאחד מנכדיו שילמדו כיצד אומרים 'תודה רבה' בשפה האנגלית.
בני הבית תמהו לפשר הדבר ושאלו את רבינו לשם מה הוא מטריח את עצמו, הרי ניתן לתרגם לרופא את דבריו. תשובתו של רבינו הפליאה את סובביו. "כידוע בחזרת הש"ץ יוצאים ידי חובה בעניית אמן בלבד, אולם לגבי 'ברכת מודים' מובא באבודרהם, שעל כל יחיד ויחיד לומר בפני עצמו ברכת 'מודים דרבנן', כיון שבברכה זו אין סומכים על אמירת הש"ץ מדין שומע כעונה. ומכאן אנו למדים שהודעה כהלכתה אינה יכולה להיעשות על ידי שליח, ועל כן רוצה אני להודות לרופא במו פי!"
זמן מה לאחר הניתוח, ערך הרב זלמן ליב זילבר, שעסק רבות בענייני רפואתו של רבינו, בר מצוה לבנו. למרות חולשתו הרבה ורפיון כוחותיו ביקש מרן להשתתף בשמחה. כאשר בני הבית ניסו להניאו מכוונתו, בטענה שעליו לשמור על כוחותיו הרפים, ענה רבינו כי חש הוא הכרת הטוב כלפי אותו איש חסד שסייע לו בעת חוליו.
לאחר הניתוח, התבטא רבינו ואמר, כי מחויב הוא בהכרת טובה לכלל ישראל, שבזכות תפילותיהם ועתירותיהם אירע לו נס וזכה להחלים ממחלתו ולשוב לחיים. כגמול על כך מקבל הוא על עצמו להוסיף עוד שעות בלימוד התורה הקדושה ולהתחזק בשקידתו ביתר שאת וביתר עוז. שהלא אין לך חסד גדול יותר עם הכלל מאשר התחזקות והוספה בלימוד התורה הקדושה!
בנוסף לכך קיבל רבינו על עצמו להוסיף בזמני קבלת הקהל כהשבת טובה להמוני בני ישראל, שקרעו רקיעי שמים בתחינה להחלמתו. ואכן במשך תקופה מסויימת האריך את זמני קבלת הקהל, עד שנאלץ להימנע מכך בשל בריאותו הלקויה ורפיון כוחותיו.
אגר אסיא ישלם
הרופא הנוכרי, שניתח את ליבו הטהור של מרן היה מלווה ברופא יהודי, שהגיע עימו מארצות הברית וסייע בידיו במהלך הניתוח הסבוך. מספר ימים קודם הניתוח התקשר הרופא הנוכרי לעמיתו היהודי והודיע לו, כי לפני מספר שעות התבקש לנסוע לישראל בדחיפות כדי לנתח רב יהודי מפורסם וישיש, בן למעלה מתשעים שנה. הרופא הנוכרי ביקש מרעהו היהודי לחבור אליו לנסיעה ולהשתתף במהלך הניתוח המורכב ועתיר הסיכונים. למותר לציין כי הרופא היהודי ביקש מיד לדעת מיהו הרב הנודע, שנזקק לניתוח כה דחוף, אך עמיתו הגוי, שמעולם לא התעניין בעם היהודי ובמורי דרכו, לא ידע לנקוב בשמו של מרן. לאחר זמן מה חזר הרופא הגוי אל ידידו היהודי ובישר לו, כי הרב הנודע שנזקק לניתוח נקרא בשם הרב יוסף שלום אלישיב.
הרופא היהודי, שהבין מיד כי מדובר בלא אחר מאשר מרן פוסק הדור, התקשר בחופזה לביתו וביקש שיכינו בעבורו ללא שהיות תיק קטן עם דרכון ומספר פרטי לבוש, משום שעליו לנסוע ללא כל דיחוי לישראל, כדי שלהשתתף בניתוח, העשוי להציל את חייו של רבן של ישראל. "עלי לנסוע תכף ומיד מבלי להשתהות אף רגע אחד!" זרז הרופא את בני ביתו המבוהלים, שמרוב מהומה ובלבול ארזו בתיקו ויזה ישנה שפג תוקפה.
הרופא הגיע לביתו, חטף את התיק, שהכיל מספר פרטי לבוש ודרכון ישן, ויצא מיד לדרכו לעבר שדה התעופה. עקב כורח השעה, הוא הותיר את רכבו חונה במקום אסור לחנייה ומיהר להיכנס לאולם הנוסעים. למותר לציין, כי בשדות התעופה בארה"ב מותקנות מערכות מחשבים מתקדמות, המזהות כל תקלה או חוסר התאמה במסמכי הנוסעים. אולם למרבית הפלא חלף הרופא על פני הפקידים שהחתימו באדישות את דרכונו חסר התוקף, מבלי שיזהו בעיה לכשהי.
יום הניתוח הגיע. הרופא הנוכרי שהתעתד לנתח את רבינו, היה רגוע ושליו. בעבורו מדובר בעוד ניתוח רגיל שגרתי. אמנם ניתוח סבוך ומסוכן שעתיד להתבצע בגופו של אדם הקרוב למאה, אולם בסך הכל עוד ניתוח מיני רבים שערך ויערוך בעתיד. לעומת זאת הרופא היהודי, שידע והבין כי חייו של מאור הדור הם העומדים על כף המאזניים, היה אחוז חרדה.
רבינו שהבחין בחושיו החדים כי הרופא היהודי דרוך וחסר מנוחה, החל להרגיעו ולשכך את חששותיו: "ראשית כל, ברצוני להודות לך כבר עתה על שהטרחת את עצמך לבוא ולטפל בי, מכיון שלאחר הניתוח אינני יודע אם יהיה מי שיודה לך. מלבד זאת, אינך צריך לחוש אכזבה באם לא תצליח במלאכתך ואין לך לחשוש שמא יאשימו אותך, משום שהכל בידי שמים, והדבר לא תלוי בך אלא בגזירת הבורא יתברך!"
מילות ההרגעה והעידוד של רבינו פעלו את פעולתם ונסכו ברופא שלווה וביטחון, וכך בעוצם חסדי שמים עבר הניתוח בשלום ובהצלחה, לאחר הניתוח התעוררה שוב השאלה כיצד ישוב הרופא לארצות הברית, כאשר הוא נושא באמתחתו דרכון ישן שפג תוקפו. אולם משמים סימאו בשנית את עיני הפקידים האמריקאים, שהחתימו בפעם השניה את הדרכון חסר התוקף ונתנו לרופא להיכנס לארצות הברית בלא להעמיד בפניו מכשולים ועיכובים.
הרופא פנה לעבר הרחוב האסור בחנייה שם החנה את רכבו, ולמרבה הפלא הופתע לגלות כי על אף שהרכב עמד במשך מספר ימים במקום הומה פקחים, הוא לא קיבל כל דו"ח חנייה. אין ספק, כי היתה זו יד עליונה שהכהתה את עיני הפקחים הגויים, שלא חשו ברכב הניצב במשך מספר ימים בשטח האסור לחנייה.
זמן מה לאחר הניתוח הגיע לארץ יהודי אמיד בלוויית בנו וביקש להיכנס ולשוחח אם מרן. כפי המובן מאליו, דחו בני הבית את בקשתו, כשהם מציינים בפניו כי גופו של מרן חלוש ביותר לאחר הניתוח שעבר, וכוחותיו הדלים אינם מאפשרים לו לקבל אנשים. אולם האיש, שביקש בכל מאודו לנצל את ההזדמנות בה הוא שוהה בארץ כדי להחליף מספר מילים עם מרן פוסק הדור, לא אמר נואש ויידע את בני הבית, כי הוא קרוב משפחתו של הרופא היהודי, שהשתתף בניתוח הלב שהביא לרפואתו של מרן.
כאשר הידיעה הגיעה לאוזניהם של בני הבית, הם ציינו בפני האיש כי ישאלו את פי רבינו, כל היוצא מפיו יעשו. ואכן תכף כאשר שמע מרן כי קרוב משפחתו של הרופא מבקש לבקרו, הוא הודה מיד לבני הבית לקבל את האיש לביתו.
קרובו של הרופא הגיע לבית והתקבל על ידי רבינו, שקידם את פניו במאור פנים ובכבוד רב והקדיש לו שעה ארוכה מזמנו. עם תום הביקור ביקש האיש להנציח את האירוע במצלמתו, כדי שתישאר לו תמונה למזכרת מן הביקור המיוחד במעונו של גדול הדור. ואכן רבינו – יהודי ישיש בן למעלה מתשעים שנה, העומד לאחר ניתוח לב סבוך – לא חס על גופו הדווי וכוחותיו הדלים, ולאל שהיות נעתר לבקשה, כשהוא מתקין את בגדיו לצילום משותף עם האורח ובנו. כל זאת כהכרת הטוב כלפי הרופא היהודי, שנטל חלק בשליחות להצלת חייו.
(מתוך הספר 'עמודו של עולם')