"נח איש צדיק"
חלק בלתי נפרד מלימוד התורה הוא לימוד המוסר. גם המוסר הוא חלק מהתורה שבעל פה שלימדונו חכמי הדורות. ברצוני לשתף אתכם בחויה מרגשת שאני, הקטן, זכיתי להיות נוכח בה בשעת מעשה:
מרן בעל ה"שבט הלוי", הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זצ"ל, היה מוסר שיעור כל ליל שישי במשך יותר מחמישים וחמש שנה. גם אני, במשך שמונה שנים, הייתי בין אלפי היהודים ששמעו את השיעור. בחודש אלול נהג לומר בסוף השיעור דבריי חיזוק ומוסר.
באלול תשמ"ח הוא אמר משפט, שמי ששמע אותו נותר המום! וכך אמר: "החתם סופר אמר על עצמו, שביום שהוא לא לומד מוסר – הוא מרגיש קרירות בעבודת ה' וירידה של ארבעה שבועות!"
אינני הולך, חלילה, להתמודד עם הידע של הרב ואזנר, אולם זאת אומר בודאות: לא מוזכר בשום מקום שהחתם סופר דיבר על ירידה של ארבעה שבועות! גם בספרים של תלמידי החתם סופר, שהביאו את דברי רבם, שאמר שביום שהוא לא לומד מוסר הוא מרגיש ירידה רוחנית, לא מוזכר שהוא נקב בזמן של ארבעה שבועות! הפצצה הארטילרית הזאת, שהטיל הרב ואזנר, היממה אותי.
אחרי השיעור ניגשתי לבנו, ממשיך דרכו, הגאון רבי חיים מאיר ואזנר, ואמרתי לו: חלילה לי להתמודד עם הידע של הרב, וחלילה לי לקנטר או להתחצף. מכל מקום, היות ואני דורש ברבים, רציתי לדעת מה המקור לארבעת השבועות שמו"ר אביך אמר? נענה רבי חיים ואמר לי: "תאמין לי שאני שמעתי את הציטוט הזה מאבא כמה וכמה פעמים, אבל משום 'כיבוד אב' לא שאלתי אותו אף פעם מהו המקור". הוא אחז בידי ואמר לי: "בא ניכנס לחדרו של אבא, ותשאל אותו".
נכנסנו אל הקודש פנימה, ובנו אמר לו: "רבי אהרן רוצה לשאול שאלה". משנתנה הרשות, שאלתי בדחילו ורחימו: "שמעתי עכשיו את הציטוט מהחתם סופר. היות ואני דורש ברבים ורגיל לציין כל דבר עם המקור שלו, אבקש לדעת איפה כתוב על ארבעה שבועות"?
חבל שלא היתה לי מסרטה. הוא דיבר באידיש ואמר: "אני לא ממציא את המילים האלו מהבטן. לא חשבתי עליהן מעצמי. אני אומר לך בודאות גמורה: כמו שאמרתי כך הוא אמר"!
שאלתי: האם אני יכול לומר את הדברים ברבים בשמו של הרב? והוא השיב: כן! במאה אחוז!
בעשרת ימי תשובה תשמ"ט היו לי עשרות שיחות בהן דרשתי ברבים. בכל מקום שסיפרתי את מה שאמר ה"חתם סופר", ושאלו אותי על המקור לדברים, אמרתי שהמקור הוא הרב ואזנר.
עד כאן חלק א' של הסיפור, ומכאן לחלק ב'.
המקור נמצא אחרי ארבע שנים
תמיד אומרים, שאדם צריך לעבוד עם השכל ולא עם הרגש. זה נכון, אך מי שעובד רק עם השכל, ולא משתף את הרגש – זה ממש לא בסדר. אני נזהר שלא להתנשא בביטויים לא נעימים לכן אסתפק במילים "זה ממש לא בסדר".
אתן דוגמא: יהודי נכנס לבית כנסת ומציע למכירה איזשהו קונטרס שהוא חיבר, מי שעובד רק עם השכל, אומר לו: "עוד לא גמרתי את הש"ס שיש לי בארון, קל וחומר לא את הראשונים והאחרונים, ועוד אתה מבקש שאקנה קונטרס שחיבר בן זמנינו'… איזו הרגשה אתה נותן לו? הלב שלו נשבר לרסיסים…
אבי זצ"ל היה עני מרוד. גדלנו אחד-עשר ילדים בבית פצפון, ארבע אמות על ארבע אמות. כשיהודי היה מציע לו קונטרס כזה, היה אבי משיב לו: "בודאי שאני מעונין בקונטרס החשוב שלך, אותו זכית לחבר מתוך עמל ויגיעה, כמה אתה רוצה עליו? עשרים שקלים? לא ולא! אני אתן לך עליו שלשים שקלים!" עם איזו הרגשה מרוממת יוצא יהודי כזה? כשהוא חוזר הביתה ומספר לאשתו שמישהו שילם לו שלושים שקל במקום עשרים – למה זה גורם בבית? בכמה שקלים הרמת את קרנו של יהודי בעיני עצמו, ובעיני אשתו וילדיו.
בשנת תשנ"ב, ארבע שנים לאחר הסיפור שסיפרתי בחלק א', הלכתי להתפלל בוקר אחד תפילת שחרית ב"בית הלל". יהודי נכנס לבית הכנסת עם שתי חבילות, שבתוכן ספר שנקרא "שמחת הנפש", והציע לאנשים לרכוש אותו. כשהגיע אלי, אפילו לא הסתכלתי על הספר, אלא נהגתי כמנהג אבי, דורש טוב.
הודיתי לו ושבחתי אותו, והוספתי לו על מה שבקש, הכל כדי לתת לו הרגשה טובה.
רק כשהגעתי הביתה התפניתי לעיין בספר, ולשמחתי התברר לי שמדבר בספר שחיבר לפני יותר משלוש מאות שנה על ידי רבו של בעל ה"קב הישר", וההייליגער רבי יהונתן אייבשיץ מצטט בספרו "יערות דבש" כמה פעמים את דבריו. הייתי שמח גם אם היה מדובר בספר שחיבר יהודי בן זמננו, אבל שמחתי היתה כפולה ומכפלת, שרכשתי ספר יחסית עתיק.
דפדפתי בין דפי הספר, ופתאום צדו עיני כמה שורות בהן כותב רבי שמעון סופר, בנו של הכתב סופר ונכדו של החתם סופר, "הסכמה" לספר, לאחת המהדורות שיצאה בשנת תרפ"ז, ובה הוא מודה למחבר על הספר הזה משתי סיבות: א. בספר ישנם דברי מוסר מעוררים, ואבי, הכתב סופר לומד ממנו מוסר עם אחיותי. ב. מרגלא בפומיה של אבי לומר שזקננו החתם סופר היה אומר שביום שאינו לומד בספרי מוסר – הוא מרגיש ירידה וקרירות בעבודת ה' של ארבעה שבועות!
רבותי! אינני יכול לתאר מה קרה לי באותם רגעים. בקשתי מריבונו של עולם שיתן לי עכשיו, מיד, רכב לקפוץ לרב ואזנר. חיכיתי לרגע בו הרב ואזנר קיבל קהל והגעתי לבית ההוראה. ישבו שם שלשה מורי הוראה, והם הסכימו להיכנס איתי להרב ואזנר להראות לו את הספר.
כשנכנסנו, ומורי ההוראה אמרו לו שברצוני לומר לו משהו, פנה אלי הרב ואזנר: "רבי אהרן, מה רצונכם?" הוא פנה אלי במלים האלו משום שהוא חיבב מאד את אבא שלי, ואהב אותו אהבת נפש. ואני הקטן, לא אגזים; לא יכולתי לפתח את הפה מרב פחד שהיה לי מכבוד הרב, כך חינכו אותי בבית. צריך לפחד מרב גדול בישראל! שיני נקשו זו לזו. כל מה שיכולתי לעשות היה לפתוח את הספר ולהראות לו את מכתב ההסכמה של רבי שמעון סופר…
לא יאומן כי יסופר. ארבע שנים עברו מאז ששאלתי את הרב ואזנר אודות המקור לארבעה שבועות. במשך ארבע שנים אלו עברו תחת ידו של הרב ואזנר מאות אלפי שאלות. אבל הוא, מיד כשקרא את ההסכמה. אמר לי על אתר: "לפני שנים נכנסת אלי בליל שישי, עם הבן שלי, ושאלת אותי אודות המקור למה שאמרתי בשיעור על החתם סופר, ואתה זוכר שאמרתי לך שאינני ממציא דברים מעצמי".
הרב ואזנר התרגש מאד, הוא נטל לידיו את הספר, נישק אותו, ואמר: "אני לא ידעתי מהמכתב הזה. אשתי היתה גרה בפרשבורג, ובשנים הראשונות אחרי החתונה גרתי שם. היו שם שלשה אנשים זקנים, שזכו לראות את פניו הקדושות של החתם סופר. את הציטוט הזה שמעתי מאותם זקני העיר, שהם קיבלו זאת במסורת מתלמידי החתם סופר. על כל פנים, אני מכיר לך טובה על המקור הנאמן הזה שהבאת לי".
[מתוך 'דורש טוב' ויקרא]
סיפור מרגש ביותר
קראתי את הסיפור המדהים והתרגשתי מאד. אשרינו שיהודים אנו שהקב"ה בחר בנו וזיכנו בעבדיו הצדיקים. סיפור שנותן כוח בעבודת ה' ובאהבת ה'. תודה רבה