הרב בנימין בירנצווייג
"ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם" (יח, ח)
כבר עמדו המפרשים על ביאור הנהגה זו של אברהם אבינו שהאכיל בשר בחלב את אורחיו, והרי אמרו חז"ל שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה ואפילו עירוב תבשילין כמבואר בגמ' יומא (כח:)? וביארו, שתחילה הביא להם חמאה וחלב ואחר כך את הבקר (דעת זקנים, מבעלי התוס'). ויש שביארו, כי מה שכתוב "ובן הבקר אשר עשה", שאברהם אבינו עשה בעצמו את בן הבקר על פי ספר היצירה ולא חל עליה איסור בשר בחלב (מלבי"ם). ויש שכתבו בדרך הלצה, שמה שכתוב "והוא עומד עליהם ויאכלו" פירושו שכיוון שנתן להם בשר וחלב היה צריך שומר כדי שלא יאכלו יחדיו (בן יהוידע, יומא, שם).
ויעוין בדעת זקנים (בראשית יח, ח) שמביא מדרש שממנו למדים לכאורה שהמלאכים אכלו בשר בחלב. וזה הלשון: "מלמד שהאכילם בשר וחלב. וכשרצה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים 'תנה הודך על השמים'. אמר להם: ומה כתיב בה 'לא תבשל גדי בחלב אמו' ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנא' 'ויקח חמאה וחלב וגו". מיד הודו לקדוש ברוך הוא".
ולכאורה יש לבאר, הרי המלאכים לא אכלו כלל אצל אברהם אבינו אלא היו נראים כאוכלים, וכפי שכתב רש"י, וא"כ לא עברו על איסור אכילת בשר וחלב, ומדוע לא נתן להם את התורה? והביא ב'אוצרות התורה' שיש שתירצו כי מכיוון שנראים כאוכלים בשר וחלב זו תביעה! וזו הסיבה שלא נתן להם את התורה.
ומדברים אלה עולה יסוד גדול: שככל שאנו יותר קרובים לקדוש ברוך הוא המחייב שלנו בהתנהגות הוא גדול יותר, כי הרי אנחנו בניו ועבדיו, וכל מעשה שיכול להתפרש בעיני הבריות כמעשה של זלזול במצוותיו, וכל הנהגה שאינה ראויה שאינה מתאימה לקרובים למלכות, הרי הם בגדר חילול ה'. ואנו עמו וצאן מרעיתו וצריכים להיזהר בכפל כפליים גם בדברים המותרים אבל יכולים להתפרש כאינם ראויים, שחס וחלילה לא ייצא מתחת ידינו אבק העוון הנורא של חילול ה'.
ידועים הדברים עד כמה היה חמור עוון חילול ה' בעיני מרנא ה'חפץ חיים'. מספרים תלמידיו, שהוא היה חוזר הרבה על דברי ה'יראים' שהביא בספרו 'חפץ חיים', שכתב על עוון חילול ה' "ועון זה נוקב ויורד עד התהום, ועל זה ידוו כל הדוויים, כי חילול ה' ישנו בכמה דברים ואין להם שיעור, שאפילו מקל במצווה אחת ומקל בכבוד ה' נקרא מחלל השם". וכשהיה חוזר על זה היה בוכה ועיניו זולגות דמעות כמים.
כל ימיו היה נזהר מאוד בעוון זה. והביאו בספר 'תנועת המוסר' כמה מעשים המעידים על גודל זהירותו כל ימיו מעוון חמור זה. מסופר, שבסוף ימיו סמוך להסתלקותו נחלש גופו ונחלשו חושיו מלעיין בספרים, ואף־על־פי־כן אמר לאנשי ביתו שיניחו ספר לפניו, ובדרך כל זה היה חומש; ואם כי קשה היה לו לעיין, אמנם כדי שלא יתחלל ה' כאשר אדם ייכנס וימצא אותו יושב בטל הניח כל הזמן ספר פתוח לפניו.
כמו כן מסופר, כי בצעירותו פקדו עליו הרופאים להפסיק מלימודיו במשך שנה שלמה. הוא קיים את מצוות הרופאים במלואה משום "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", אך חשש מפני חילול ה' שמא ייכנס אדם לביתו ויראה אותו יושב בטל ונמצא שם שמים מתחלל על־ידו, והלך לשאול את פי מרנא ר' ישראל מסלנט אם מותר לו להחזיק לפניו ספר פתוח למראית עין שיחשבו שהוא עוסק בלימוד כדי למנוע חילול ה'.
פעם אחת איחר ה'חפץ חיים' לבוא לבית הכנסת בשחרית. לאחר סיום התפילה עלה על הבימה והכריז, שסיבת איחורו היא לא משום שנרדם אלא מפני שהיה שקוע באיזו סוגיה תלמודית חמורה, ולאישור הדברים הרצה לפני הקהל את חידושי התורה שהצליח לחדש באותה שעה.
סיפר רבי מרדכי קופשטיין, רבה של ראדין, שפעם אחת נזדמן יחד עם ה'חפץ חיים' בעיר וילנה, "ידעתי כי מרן ה'חפץ חיים' חייב לעזוב בו ביום את העיר בשל עניין דחוף, והנה הופתעתי כאשר ראיתיו משתהה ברחוב בווילנה. כששאלתיו על סיבת הדבר, סיפר לי שאמנם נחפז לדרכו אך בעוברו ליד איזה בית קראו לו למניין תפילת מנחה, 'ולמרות שכבר התפללתי חששתי שמא אם לא אכנס ייגרם חילול ה', על כן דחיתי את הנסיעה ונכנסתי לבית להתפלל מנחה'".
עוד מסופר, כי פעם אחת לאחר שסיים תפילתו בישיבה סר לבית מדרש סמוך ומצא שם במקרה אחד מבחורי הישיבה. הלך ה'חפץ חיים' לאותו בחור ואמר לו: "דע לך, שכבר התפללתי ונכנסתי לכאן רק לעיין באיזה ספר" – הוא חשש שמא יחשוב התלמיד שאיחר לתפילה ויהיה בזה חילול ה', ולכך גדול וזקן הדור כופף ראשו לבחור רך בימים ואמר לו את הדברים הנ"ל.
בספר 'ביד הלשון' עמ' 177 הביא מעשה נפלא: "כשהגיע ה'חפץ חיים' לגיל שבעים שנה אמר, שעד עתה היה שרוי בפחד שמא לא יגיע לגיל שבעים ויהיה בכך חילול ה', שהרי מבואר בכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים" ששמירת הלשון מאריכה ימים ואם לא יגיע לגיל שבעים יהיה בכך חילול ה', שיאמרו הבריות שלמרות מה שפעל בעניין שמירת הלשון לא זכה לאריכות ימים. והוסיף, שאמנם אין עכשיו חילול ה' אבל עדיין אין קידוש ה'; ואכן בהגיעו לגיל תשעים שנה אמר, כי כעת יש קידוש ה' ועשה על כך סעודת מצווה.