מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל שבימי מלחמת העולם הראשונה, באחת הלילות, התעוררה אשתו משנתה, ולתדהמתה המרובה היא מבחינה כי בעלה איננו במיטתו, מיד היא נחפזת לחפשו, ומוצאת אותו כשהוא ישן על גבי ספסל וידיו תחת מראשותיו. לשאלתה על שום מה עזב את מיטתו הרכה ושכב על הספסל הקשה, השיב: "אחינו בני ישראל הפליטים מתגלגלים בחוצות ונאנקים מרעב ומקור, ובנינו הצעירים שוכבים בחפירות בחזית המלחמה והמוות מרחף נגד פניהם, ואיך יערב לי לישון על מיטתי במנוחה וברווחה?".
(החפץ חיים חייו ופעלו" עמו' ש"צ)
סיפר ראש ישיבת חברון מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, כי בזמן המלחמה הטורקית באו לפני הגאב"ד דקובנא מרן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, משלחת של נשים – אלמנות חיות – אשר בעליהן נלקחו לשדה הקרב, ובכו לפניו מתוך חששם לרוע עתידם…
יצא, אפוא, הגאב"ד דקובנא אליהן, ובכה אף הוא עמהן יחד, עד שלפתע פתח פיו וקרא לאמר: "מבטיחני לכן שכולם יחזרו!" וכך הוה. איש מכל יוצאי הצבא לא נעדר.
ואמרתי – סיים הגר"י סרנא זצ"ל – שה"מופת" לא היה בקיום ברכתו והבטחתו של רבי יצחק אלחנן, אלא בבכייתו של אותו צדיק, שחש בעצמו בכל לבו בכאבם של נשות ישראל עד כדי בכיה, וכשצדיק שכזה גוזר, כבר אין פלא שגזירתו מתקיימת.
("שמוש חכמים" עמו' פ' – בעריכת הרב אשר ברגמן)
בעת מלחמת לבנון הראשונה, כאשר מדי יום נפלו חללים בשדה הקרב, עמדו תלמידים ושוחחו בלימוד עם מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל.
באמצע השיחה הפסיק מרן, והחל לקונן כשעיניו זולגות דמעות: "מה יהיה? מה יהיה? כל יום נופלים קרבנות יהודים. מה יהיה?"
ובפנותו אל הבחורים הצעירים אמר: "אתם מסתכלים עליהם בתור 'חיילים', אבל באמת הם ילדים צעירים, ולכל אחד מהם ישנה אמא כואבת. אוי, מה יהיה?…"
אחר כך הוסיף מרן בביקורת גלויה: "הכל תוצאה של גאוותם של אלו שהחליטו על דעת עצמם להיכנס ולהילחם.
הלא כשעם ישראל היה בתפארתו, היו נמלכים לפני כל מלחמה עם האורים ותומים והסנהדרין, ואילו כאן, אנשים לוקחים בגאוותם על כתפיהם כזו הכרעה. .."
("במחיצתם" ח"א עמו' 318 )
מרן הגאון רבי אהרן לייב שטינמן זצ"ל נסע בבחרותו לשווייץ כדי להיפטר מהצבא, היה איתו נכד של מרן הגר"ח זצ"ל שקראו לו הרב גליקסון, ולא יכל להתרגל לצורת החיים בשווייץ, וכשפרצה המלחמה החליט שלא להשאיר את הוריו הזקנים לבד, וחזר לבריסק ונהרג עם כולם.
מרן הגראי"ל זצ"ל הצטער מאד על פטירתו, ומאז הפסיק להניח מלח במאכל של תפוחי האדמה. (קונטרס "אדם גדול הוא ושמח במצוות" עמו' קצ"ו)
סיפר הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א: בשנת תשכ"ז למדתי בפוניבז', אותה תקופה היתה המלחמה המכונה "ששת הימים", כשבאתי הביתה מאוחר הבחנתי שאבי מרן זצ"ל אינו ישן כרגיל על המיטה אלא על הארץ.
באותה תקופה שמעתי שאמר למישהו: "איך אפשר לישון כרגיל בזמן שבחורי ישראל מתים, ומלאך המוות מסתובב". זה היה ההֶרְגֵש שלו.
("כאיל תערוג" פרשת כי תצא תשע"ז)
מתוך 'אוצר פנינים ועובדות' – חלק ג'