יעקב א. לוסטיגמן
"מאת כל איש אשר ידבנו לבו"
את הרב שלום מנחם וויינשטאק מארה"ב, פגשתי בעיירה לעלוב שבפולין הקפואה. היה זה בליל יומא דהילולא של הרה"ק רבי דוד מלעלוב, אבי שושלת לעלוב המעטירה.
משפחת וויינשטאק מיוחסת לאדמו"רי בית לעלוב, מהרה"ק רבי דוד צבי שלמה מלעלוב זיע"א, ולמעלה בקודש, ובהתאם לכך הגיע הרב מנחם שלום הי"ו מבורו פארק שבניו יורק, לפקוד את הציון ביום ההילולא, כאחד מנכדיו הרבים של בעל ההילולא.
את הסיפור הבא שמעתי מפיו, ואני מביא אותו בפני הציבור במלואו, בגלל המסר החשוב שהוא טומן בחובו:
באתי לכאן עכשיו, כדי להודות לבורא עולם על החסד הגדול שעשה עמי, לאחר שהתפללתי לפני שלוש שנים כאן על הציון הקדוש, ובתוך זמן קצר נענתה תפילתי במלואה ב"ה, וכך היה המעשה.
בחסדי שמים זכיתי שבני היחיד, שנולד לי אחרי שתי אחיות הגדולות יותר לאוי"ט, הרווה אותי הרבה נחת, ממעלליו יתנכר נער, הוא תמיד שאף להישגים בתורה, בעבודה וביראת שמים, וב"ה זכה בכישרונות ברוכים וצעד בדרך הזאת בבטחה.
בישיבה לצעירים הוא בלט בכישוריו, וכשהתבגר מעט ועלה לישיבה גדולה, החלטנו לשלוח אותו ללימודים בארץ הקודש, וגם שם, בישיבה שבירושלים, עשה חיל בלימודו בלי עין הרע.
אצלנו באמריקה מקובל שבחורים מהסוג הזה, בחורים טובים עם כישרונות ברוכים, נחשבים ל'סחורה חמה' בשוק השידוכים, ובהתאם לכך יש יהודים בעלי ממון שנותנים בהם את עיניהם ושולחים שליחים להציע שידוכים.
אבל באמריקה כמו באמריקה, הכסף תמיד מדבר, ולכן כשמגיעה הצעה כזאת, מקובל לנהל מעין 'מו"מ מסחרי'. לכל בחור יש 'תג מחיר', כמה הוא 'שווה'. אחד שווה דירה, האחר שווה חצי דירה, יש בחורים ששווים דירה ובנוסף רכב, וגם 'קעסט' למשך חמש או עשר שנים.
בדיוק כשהבן שלי עמד לנסוע לארץ הקודש כדי ללמוד בישיבה, קיבלתי טלפון משדכן נמרץ. הוא התקשר ואמר לי שיש לו הצעת שידוך מאוד מאוד מיוחדת להציע לי, אבל קודם כל הוא רוצה לשמוע מה הוא 'תג המחיר' שאני שם על הבן שלי. כמה כסף הוא שווה.
אמרתי לו: "ידידי היקר, הבן שלי לא עומד למכירה ואין לו שום מחיר. קודם כל כי אנחנו לא מוכרים ילדים בכסף, ודבר שני הוא בכלל עוד לא בגיל השידוכים, הוא עומד עכשיו לנסוע לתקופת לימוד בארץ הקודש בכלל"…
אמר לי השדכן כשנימה של תרעומת בקולו: "מה זאת אומרת הבן שלך לא בגיל? כשאתה תשמע מי המדוברת וכמה כסף יש לאבא שלה, אתה כבר תראה שהבן שלך כן בשידוכים…".
השבתי לו: "ידידי היקר והלא מוכר, אני מאוד מבקש שלא תגיד לי מי הוא אותו עשיר, כי אני לא רוצה שתהיה הרגשה כאילו דחיתי את ההצעה בגלל הזהות שלו או בגלל שהוא לא מספיק עשיר עבורי חלילה וחס. הבן שלי אינו בשידוכים, כי הוא עוד לא הגיע לגיל שלדעתנו נכון יהיה עבורו להתארס ולהתחתן, וזה בכלל לא משנה מה אתה רוצה להציע לי!".
השדכן כל כך כעס על הטיפשות שלי, שאני לא מבין ב'ביזנס' ולא יודע לעשות עסקים, שהוא פשוט טרק את הטלפון בזעם, ומאז לא שמעתי ממנו שוב.
הסיפור הזה נתן לי טלטלה מאוד חזקה. הבנתי שאני עומד להיכנס לתקופה לא פשוטה, יש לי בן, בלי עין הרע, בחור מאוד מיוחד. הולכים לנסות לפתות אותי עם כל מיני הצעות כרוכות בהרבה מאוד כסף. ההצעות האלו ממש לא מדברות אלי, אבל מי אומר שאשאר ככה חזק גם אחרי שתבוא ההצעה השניה והשלישית?
לכן ישבתי עם נוות ביתי החשובה, ודיברנו על העניין הזה. קיבלנו החלטה במשותף, שלא רק שאנחנו לא נמדוד הצעות לפי כסף, אלא שאנחנו בשום אופן לא נדבר בכלל על כסף כשזה יבוא לשידוכים. לא זו בלבד, אלא שאנחנו לא רוצים לבן שלנו כלה מבית עם כסף, אנחנו רוצים כלה מבית תורני, בת תלמיד חכם, רק אם המחותן שלנו יהיה תלמיד חכם שמעריך תורה ובקי במקצועות התורה, זה מה שייתן לבן שלנו את ההערכה לה הוא ראוי מאשתו ומהמשפחה מסביב, שלא ימדדו אותו לפי כמה-כסף-יש-לו-בבנק. רעייתי הסכימה איתי, ושנינו הסכמנו בצורה ברורה שכך יהיו פני הדברים.
תפילה מעומק הלב
אחרי תקופה הגיע יום ההילולא של הסבא, רבי דוד מלעלוב זצוק"ל, הטמון כאן בעיירה לעלוב שבפולין.
הבן שלי שלמד באותה עת בארץ, הגיע כמה פעמים לבית שמש ל'טישים' אצל כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב שליט"א, וראה שם מודעות על הנסיעה לפולין.
הוא התקשר אלי והציע שאולי נבוא לציון, שאני אבוא מאמריקה והוא יבוא מהארץ, וכך ניפגש שנינו בפולין על הציון של הסבא.
בעבר נסעתי ליום ההילולא בפולין כמה פעמים, אבל שנים רבות לא נסעתי ואמרתי לעצמי, שזה באמת רעיון טוב. נסענו לפולין, נפגשנו, שמחנו מאוד, ובליל ההילולא עמדנו על יד הציון והתפללנו מעומק הלב. אמרתי את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו, ולאחר מכן דיברתי עם הסבא רבי דוד'ל כמו נכד שמדבר עם סבא שלו.
"זיידע, תראה, הנה עומד פה הבן שלי. ברוך ה', הוא בחור מאוד טוב, אבל אצלנו באמריקה, בחורים טובים שווים כסף. מציעים לי סכומים כאלו ואחרים, ואני רוצה עבור הבן שלי בת תלמיד חכם, כלה שגדלה בבית של תורה, אני מבקש ממך סבא, תיפול לפני כסא הכבוד ותתחנן עבור הנכד שלך, בני, שיזכה לשידוך הגון בלי שום צער, שזה יקרה בעתו ובזמנו, ושהשידוך יהיה הולם עבורו מבית של תורה".
כך התפללתי זמן רב, הבן שלי עמד ממול ובכלל לא ידע על מה אני מתפלל, הוא כנראה הבין שאני מתפלל גם עליו, אבל לא חשב לרגע שכל כולה של התפילה שלי, וכל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו, הוקדש במיוחד לעניין הזה.
אחרי ההילולא נפרדנו לשלום, אני חזרתי לארה"ב ובני חזר לארץ ישראל. בדיוק אז פרצה מגיפת הקורונה בעולם.
לא עוברים שבועיים ואני מקבל שיחת טלפון מיהודי שאיני מכיר: "אתה לא מכיר אותי", הוא אמר לי מיד, "אני שדכן בלייקווד, ואני רוצה להציע שידוך עבור הבן שלך".
האוזניים שלי מיד נדרכו, "הבן שלי עוד לומד בארץ, והתוכנית היא שהוא ילמד שם עד סוף השנה", אמרתי לו, "אבל בעוד קצת יותר מחודש הוא יחזור לבין הזמנים כאן באמריקה, אז אולי יש על מה לדבר…
השדכן ממשיך: "אני רוצה להציע לך את הבת של פלוני, יהודי מאוד יקר, תלמיד חכם המשמש כמגיד שיעור בישיבה".
קפצתי ממקומי בשמחה… "רגע רגע, מה אמרת? אבא של המדוברת מגיד שיעור בישיבה?", השדכן משיב בחיוב, "כן… אני לא זוכר את שם הישיבה, אני אבדוק ואשיב לך תשובה…".
"הם חושבים אחרת"…
מה התברר? בן דודו של אבי המדוברת, למד עם הבן שלי בישיבה. הוא ראה את בני וחשב שהוא מתאים לבת של בן הדוד שלו. במשך כמה חודשים הוא עקב אחרי הבן שלי, איך הוא לומד, אין הוא מתפלל, איך הוא אוכל, איך הוא מתנהג עם החברים שישנים אתו בדירה.
אחרי כל המעקבים והבירורים, הוא התקשר לבן הדוד שלו בלייקווד, ואמר לו: "יש לי בשבילך בחור מושלם עבור הבת שלך". מאחר והם בני דודים ומכירים היטב, הוא סמך עליו והתחיל לבדוק את העניין ברצינות, התקשר למגידי שיעורים לראשי הישיבה, בדק לאורך ולרוחב, כשאנחנו בכלל לא יודעים שיש כאן מישהו שעושה עבודת חריש רצינית בחיפוש אחר מידע אודות בני.
אחרי שהוא כבר היה מעוניין מאוד מאוד בשידוך הזה, הוא פנה לשדכן בלייקווד וביקש ממנו להציע את השידוך לצד השני.
השדכן דיבר איתי, אני רשמתי את הפרטים הראשוניים, ביקשתי ממנו שישלח לי את ה'רזומה', כלומר המידע המלא אודות המדוברת ומשפחתה, ובזה הסתיימה השיחה.
השדכן חזר לדבר עם הצד השני ועדכן אותם שהוא עשה את שליחותו והציע את ההצעה.
אבי המדוברת שאל את השדכן את השאלה שכולם שואלים באמריקה… "מה התג מחיר שלהם לבחור? כמה כסף הם מבקשים שאתחייב לתת לזוג?".
השדכן התבלבל לרגע: "הוא בכלל לא דיבר על כסף", ענה במבוכה, "אני באמת לא יודע כמה הם מבקשים".
לימים סיפר לי המחותן שלי, שהתשובה הזאת ממש שברה אותו. "אם הם לא מבקשים כסף ולא מדברים בכלל על כסף, משמע שהם בכלל לא מעוניינים בשידוך. אחרת אין לזה הסבר. מי שומע בכלל שידוך לבחור כזה טוב, בלי להודיע קודם כמה כסף הוא מבקש עבורו?".
אבל למחרת חזרתי לשדכן עם כמה שאלות אודות המדוברת, וגם אמרתי לו שבכל מקרה הבחור נמצא בארץ הקודש ויבוא לאמריקה רק לחודש ניסן…
"כשהשדכן סיפר לי שהתקשרתם והתחלתם לדבר על פרטים טכניים לגבי מועד הפגישה וכדו', התבלבלתי לגמרי", סיפר לי המחותן, "הרי אתם בכלל לא מעוניינים בשידוך, אז למה אתם חוזרים בכלל לשדכן עם שאלות ועם פרטים טכניים???.
"ואז אמרתי לעצמי, אה! זה משפחת וויינשטאק!!! הם הרי נכדים של אדמו"רי בית לעלוב… נו! אם ככה הם חושבים אחרת, הם לא כמו כל היתר, לכן הם לא מדברים על כסף!".
"ולמה חשבתי על הכיוון הזה בכלל?", הוסיף המחותן וסיפר לי, "כי נזכרתי בסיפור שכתב הבן דוד שלך, הסופר המפורסם הרה"ח ר' יאיר ויינשטוק, על הסבא המשותף שלכם, בספרו 'סיפור לשבת', ואת הסיפור הזה קראתי בדיוק ימים אחדים קודם לכן, כך שהוא עוד היה חי בזכרוני ומיד קישרתי אותו עם השידוך המדובר"…
שידוך רוחני
הסיפור נוגע לשידוך שיצא לפועל לפני כ-180 שנה, כשהסבא הרה"ק רבי אלעזר מענדל מלעלוב זיע"א, שידך את בנו הרה"ק רבי דוד צבי שלמה זיע"א, עם בתו של אחד מחסידיו הגדולים, הרה"צ רבי פנחס מבראד שהתגורר באותה עת בעיה"ק צפת, שכונה בפי כל 'רבי פניעלע'.
כפי שמקובל, הורי הכלה שיגרו סבלונות לחתן, אבל רבי אלעזר מענדל מלעלוב היה עני מרוד ולא היה לו מהיכן לשלם עבור רכישת מתנות לכלה, וכך נוצר מצב שהכלה לא קיבלה שום מתנה.
אמה של הכלה, רעייתו של רבי פניעלע לא אהבה את זה שהבת שלה לא מקבלת מתנות כמו כל כלה. היא אמרה לבעלה שהוא צריך לבקש מהרבי שינהג כמו שמקובל וישלח מתנות, אבל רבי פנחס כחסיד נאמן לא רצה לבקש שום דבר מרבו.
כשהגיע חג השבועות ורבי פנחס נסע לירושלים כדי להסתופף בצל רבו בחג מתן תורה, אמרה לו רעייתו שהיא דורשת ממנו לדבר עם הרבי בעניין המתנות ולא מוכנה להתפשר על זה בשום אופן.
הגיע רבי פנחס לירושלים בערב חג השבועות, ושאל היכן נמצא הרבי. השיבו לו שהוא הלך להתפלל על קברו של שמעון הצדיק, כמנהגם של אדמו"רי לעלוב שפוקדים את ציון שמעון הצדיק בשלושת ימי ההגבלה כהכנה לחג מתן תורה.
נשא רבי פנחס את רגליו ואץ רץ לקבר שמעון הצדיק כדי לתת שלום לרבו וגם להתפלל יחד עמו על הציון. כמובן שהוא זכר את מצוות אשתו שעליו להזכיר לפני הרבי את עניין המתנות ויהי מה.
רק נכנס אל מערת הציון ורבי אלעזר מענדל הרים אליו את עיניו במעין נזיפה: על כאלו דברים חושבים בערב שבועות?!
רבי פנחס נחרד, הוא הבין שטעה ושהרבי אינו זקוק לתזכורות כדי לזכור את עניין המתנות, ואם הרבי לא נתן מתנות, טעמו ונימוקו עמו, או שאין לו אפשרות בשום אופן או שהוא לא רוצה לתת מסיבה אחרת, ובכל מקרה לא מדובר במחותן רגיל, אלא באדם קדוש וטהור שמולו כל ההתנהלות צריכה להיות שונה לחלוטין.
לאחר חג השבועות שב רבי פנחס לביתו, והודיע לרעייתו: "יותר איני רוצה לשמוע דבר וחצי דבר בעניין המתנות. השידוך הזה שאנחנו עושים עם הרבי מלעלוב הוא לא שידוך רגיל, זה שידוך רוחני, חלים עליו כללים אחרים לגמרי".
סיים המחותן שלי לספר לי את הסיפור ואמר לי: "אני מיד קישרתי, הרי אתם, בני משפחת וויינשטאק, אתם נכדים של אותו שידוך רוחני, לכן אתם חושבים אחרת…".
סגר קורונה
התוכנית שלנו היתה שבחודש ניסן ייפגשו בני הזוג, כי גם החתן וגם הכלה למדו בארץ ישראל. חשבנו שאם הכל יימצא מתאים, הם יוכלו להתארס עוד בחודש ניסן, אבל אני הצבתי דרישה חד משמעית, שהחתונה לא תהיה לפני חודש אב, כי הבן שלי חייב לחזור ללמוד בארץ גם זמן קיץ, להשלים לפחות שנה אחת של לימודים בארץ הקודש. גם המחותן הסכים לכך.
בפועל, בגלל מגפת הקורונה נסגרו השמים, ואנחנו הבנו שהבן שלי לא יוכל לחזור כל כך מהר ללמוד בארץ, כך שכבר לא היתה סיבה להתעכב, ובחודש ניסן כבר סגרנו את השידוך בשעה טובה ומוצלחת, והחתונה התקיימה בקיץ.
כשישבנו לסגור את כל העניינים ממש לפני סגירת השידוך, הודעתי למחותן שלי כמה כסף אני מתחייב לתת לזוג, ואמרתי לו שיגיד גם הוא כמה כסף הוא מוכן להתחייב, אני לא קובע לו כמה, שהוא יתחייב כמה שהוא רוצה לתת, ושנינו קיבלנו על עצמנו להוסיף ולסייע לזוג לפי הצורך, כדי שהחתן יוכל לשבת על התורה ועל העבודה.
"מה אומר ומה אדבר", מסכם הרב וויינשטאק, "ברוך ה', הכל עובד כמו התוכנית. לא חסר לזוג שום דבר, גם אם הם לא גרים בבית מפואר ומרווח במיוחד, הם הרי זוג צעיר ומה שהם צריכים יש להם, ובעזרת ה' הקב"ה לא יעזוב אותם וייתן להם כל מה שיצטרכו. אנחנו נתנו להם את הטוב ביותר שיכולנו לתת, נתנו להם יסודות איתנים להקמת בית של תורה, בית שמבוסס על תורה ועל הערכת תורה, ובשמחת התורה לא יתערב זר. לא כסף, לא כבוד, לא שררה ולא שום דבר אחר. רק תורה!
"ואתם יודעים מה? אני יודע כבר על כמה וכמה משפחות שצעדו בעקבותינו. כמה וכמה הורים לבחורים מאוד טובים, שגם הם קיבלו כל מיני הצעות מפתות, עם הבטחות כספיות נדיבות מאוד עבור הבנים תלמידי החכמים שלהם, והם העדיפו לוותר על כסף וזהב, ולבחור בהקמת בית של תורה, שכל מה שמעניין את אנשי הבית הזה, זה רק תורה.
"עכשיו הגעתי לכאן, ללעלוב, כדי להודות לקב"ה על כך שהתפילה שלי נשמעה באופן מיידי. לא הייתי צריך לחכות יותר מדי, עוד לפני שהספקתי להתאמץ ולהתייגע, הבן שלי כבר התארס והתחתן בשידוך הכי מושלם שרק יכולתי לחלום עליו. הלוואי שכך יימשך גם אצל הילדים הבאים שלי!"…