בלבול ופחד הם התחושות הכי נפוצות בימים אלו.
איש לא יודע מה ילד יום ומה יהיה מחר. השורות האלו נכתבות בצל תחילת הלחימה בדרום, במצב בו המוני בית ישראל חרדים על נפשם ועל נפש עולליהם. במציאות של כאב נורא על חרון אף ה' ומידת הדין שפגעה בנו, ילדים ומבוגרים אנשים נשים וטף.
רבים מדברים בימים אלו על אמונה ועל הביטחון בה' יתברך כתרופה לתחושות הללו, וכדברי בעל חובות הלבבות בשער הביטחון ששלוות הנפש היא מיסודות הבוטח.
מאידך רבים מוצאים מזור לעצמם גם במעשים כאלו ואחרים המרפאים את נפשם בעת הזו. אם זה בסיוע לקהילה ואם זה במערכים התנדבותיים לתמיכה בכל אלו הפועלים בגזרת המלחמה עצמה. הם מרגישים שבזה הם לפחות עשו משהו כדי לעזור למערכה.
גם אני – כמו המונים עמדתי בתור בן כמה שעות לתרום דם למען הפצועים הרבים רח"ל וקיבלתי טלפונים מחברים ותלמידים לעזור בכמה תחומים במגוון נושאים. כמובן שנרתמתי ונתתי את יכולותיי בכל מה שנצרכתי ובכל מה שיכולתי לעזור בו.
בזמן שעמדתי בתור הארוך לתרומת הדם ולצידי המוני בני ישראל אברכים ובחורים בני תשחורת שרצו לתת מגופם למען עם ישראל התפתח לידי וויכוח מעניין.
היה שם בחור מבוגר קצת שלא הצליח כל כך למצוא איך להעביר את זמן ההמתנה הארוך… הוא פנה לסובבים אותו ושיתף במחשבותיו: "אה, תראו את הערבות ההדדית, כמה מרנין לראות את השותפות בין בני ישראל, המונים המונים הגיעו להציל חיים ומוכנים לחכות גם כל כך הרבה זמן בשביל הזכות הזו".
הוא המשיך והאריך להסביר שם לכל מי שהיה מוכן לשמוע. "תראו את צוותי ההצלה ואת מתנדבי זק"א איזה עבודה מסורה הם עושים שם, ואת פעילי ארגוני החסד הרבים, אה, מי כעמך ישראל".
"הערבות ההדדית פועמת בלב של כולנו כפי שהתחייבנו בתורה הקדושה. והיא זו שמנתבת את כולנו להיטיב ולחמול על הבריות".
בשלב מסויים ניגש אליו יהודי שהיה לבוש במדי מד"א ושהיה מהאחראיים שם על כל המערך הגדול. הוא לא היה נראה כ'אברך' קלאסי… אבל את הדיבורים שיצאו מפיו בחרתי להעתיק אליכם כי מחמת האמת שבהם וההבנה היסודית שעולה מהם על כל המצב בו אנו שרויים.
הוא ביסס את דבריו על רבנו בחיי בפרשת נח אותה נקרא השבוע. לקוראינו היקרים אביא את הציטוט במלואו.
רבנו בחיי מתייחס שם לפלא של בניית התיבה על ידי נח. הצורה של התיבה וגודלה בדרך הטבע לא יכלה להכיל את כל בעלי החיים לאלפי סוגיהם וגודלם ולפי הטבע גם חמישים תיבות כאלו לא היו מספיקים להכיל את כל מי שהיה צריך להיכנס לתיבה. היה שם נס ופלא בצורת ההשתכנות בתיבה למשך שנה ארוכה של מבול.
וכאן שואל רבנו בחיי: "ואולי תשאל בכאן כיון שהיה הדבר נס למה יצווה לעשות את התיבה מעץ הידוע ובמידות ידועות באורך ורוחב וקומה ולעשות שלושה מדורים תחתיים שניים ושלשיים והקב"ה יכול להצילם מבלי תיבה ושילכו על פני המים או יכול להפריח באוויר כי כל יוכל ולא יבצר ממנו מאומה?"
כלומר מדוע היה צריך את כל זה? אם ממילא יש כאן נס גדול למה צריך בכלל את ההשתדלות שלנו?
אלא שממשיך ומתרץ רבנו בחיי:
"והתשובה בזה, כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכולתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהם ישלים הנס".
כלומר הקב"ה רוצה לעשות איתנו ניסים ונפלאות אבל הוא רוצה גם את 'התערותא דלתתא', שאנו ניתן משלנו את כל מה שאנו יכולים, אז הנס ישלים והקב"ה יעשה את שלו.
אבל רבנו בחיי לא מסתפק במילים הללו ומבאר לנו ביתר ביאור עם דוגמא מוחשית הלקוחה ממש מתשרי תשפ"ד…
"ועל דרך זה תמצא בכל הניסים בתורה אם תסתכל בהם כי אף על פי שהם ניסים מפורסמים יש בהם טבע במקצת. וזהו כעניין שתצווה התורה באנשי המלחמה שיצאו חלוצים לצבא גם הכתוב שאמר שים לך אורב לעיר מאחריה ומאחר שכל ענייני מלחמותיהם של ישראל היו על ידי ניסים גדולים מה יצטרכו למארב כמנהג האומות שמלחמותיהם נמשכות אחר הטבע? אלא בוודאי היו ראויים להתנהג בדרך הטבע וה' ישלים את מה שיחסר ועל כן באה המצווה בתורה בתיקון המערכות ודברים רבים כיוצא באלה".
כך הסביר אותו יהודי עובד מד"א לבחור המבוגר ההוא בהתלהבות.
אם תחשוב שההשתדלות הזו, העשייה שלך ושל עוד כל כך הרבה אנשים, היא זו שתנצח או תפעל משהו, אם אתה חושב שניתן להסתמך על אותם אלו שכל פעולותיהם נעשות בצורה של ביטחון על כוחם וגבורתם, הרי לך שאין שום סיכוי לנצח ככה, וודאי לא אויב נורא כל כך.
דווקא כאן שבאים מאות אנשים שיודעים את הסוד הזה, שמבינים שהם רק עושים פעולות קטנות ואת השאר ה' יתברך ישלים לבד, דווקא מאלו תבוא הישועה. רק ככה ננצח באמת.
הייתי מצפה לשמוע מילים כאלו ממשגיח נכבד בישיבה ולא מעובד מד"א… אבל כנראה שמי שיודע את המציאות האמיתית (ורק לא מכסה בכח את עיניו ומסמא את מחשבותיו ברעיונות כוחי ועוצם ידי), דווקא הוא יכול להגיע למסקנה הנפלאה הזו.
המערכה מוכרעת לא אצל אנשי החיל ולא אצל מקבלי ההחלטות למיניהם. המערכה מוכרעת אצל בורא העולם, הוא רק מבקש השתדלות.
מי שפועל את פעולותיו לשם השתדלות מתוך ידיעה נכונה, הוא מכריע את המערכה ולא מי שחושב שהוא עצמו פועל ועושה, לדברים אלו אין שום ערך.
יראה ה' בצרת עמו ויושיע את עמו ישראל בכח התורה והתפילות במהירה.