יעקב א. לוסטיגמן
בגיליון הקודם הבאנו שיחה מיוחדת, שקיימנו עם ראש ישיבת 'אמרי משה', הגאון רבי יהושע מישקובסקי שליט"א, ובה שיתף אותנו בצרור עובדות נפלאות, שראה ושמע בעת שהיה מסתופף בצלו של מרן רבינו ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל.
בסיומה של השיחה שאלנו, בדרך אגב, את הגר"י מישקובסקי, כיצד הצליח להתחבב כך על ראש הישיבה עד שהפך לאחד מתלמידיו המובהקים, ואף היה לומד עמו בקביעות בחברותא במשך שנים. כששמענו את התשובה, ידענו שיש לנו כבר סיפור מעניין למאמר נוסף… והרי הוא לפניכם:
"זכיתי לגדול כבן בית בביתו של מרן הגראי"ל שטיינמן", מספר הרב מישקובסקי. "הרי אבי מורי, (הגה"צ רבי חזקיהו מישקבוסקי שליט"א) נחשב לאחד התלמידים הקרובים ביותר למרן הגראי"ל, הוא היה מגיע אליו בתכיפות גבוהה מאוד, וכך זכיתי גם אני להצטרף אליו. מן השמים זיכו אותי שזכות אבותי עמדה לי, ולבקשתו של אבי מורי שליט"א, זכיתי לקבל ממרן הגראי"ל הדרכה מפורטת בשנות הבחרות.
"לפני שנכנסתי ללמוד בישיבת פוניבז', ביקשתי מהרב שטיינמן שייתן לי הדרכה, על מה כדאי לתת דגש, מה היא הדרך שאני צריך לברור לעצמי בלימוד, לפי אילו פרמטרים אני צריך לבחור חברותות ועוד.
"בין הדברים שאמר לי מרן זצ"ל, הוא אמר לי בצורה מאוד מאוד ברורה: 'תחפש דרכים להידבק ברבי גרשון', כך אמר לי, 'החזון איש דיבר עליו דברי שבח בהפלגות עצומות. תידבק בו כמה שאתה יכול'.
"אצלנו בבית קיבלנו 'חינוך' בכל העניין הזה של הציות לגדולי ישראל. מילה של הרב שטיינמן היתה אצלנו קודש קודשים, והיינו עושים כפי שציווה אותנו בלי לחשוב בכלל, באמונת צדיקים תמימה.
"הגעתי לישיבת פוניבז', ומיד התחלתי לחפש דרכים להתקרב למרן רבינו ראש הישיבה זצ"ל. כמובן שזה לא היה קל, מדובר בישיבה ענקית, רבי גרשון אומנם לא הוגדר אז כראש הישיבה, אבל כבר אז הוא היה ר"מ ותיק מאוד, מבוגר מאתנו ביותר מחמישים שנה… ואני לא היחיד שרוצה להתקרב אליו, כל בחור בישיבת פוניבז' רוצה, מטבע הדברים, להתקרב לראשי הישיבה והר"מים ,ולשתות בצמא את דבריהם.
"הייתי ניגש אליו אחרי השיעורים לשאול שאלות והוא היה עונה בסבלנות, כמו לכולם. ניסיתי למצוא דרכים לאתר זמנים שבהם הוא פנוי יותר ואפשר לדבר אתו, אבל הוא הקדיש לי דקות בודדות בכל פעם.
"למרות הכל, החלטתי שאני לא נשבר. יש לי הוראה ממרן הגראי"ל שאמר לי לחפש דרכים, זה אומר להיות יצירתי, לא להסתפק בכך שאני מגיע כמו כולם.
"האמת, שחשבתי לפנות לראש הישיבה ולומר לו בצורה ברורה, שהרב שטיינמן הורה לי להידבק בו, אבל התביישתי".
תיקון לנשמה
עברו שבועות וחודשים, והנושא נשאר ללא שינוי של ממש, ואז, כשהתקרבו ימי הפורים הכנתי תוכנית: אחד החברים בישיבה סיפר שהוא יודע איך אפשר להשתכר בקלות. מערבבים יין מתוק ויבש יחד עם עוד כמה משקאות, ומי ששותה כוס אחת מהתמהיל הזה, הופך שיכור בתוך דקות בודדות.
ביקשתי מאותו חבר שיכין לי תמהיל של כזה משקה, ושכשאנחנו עולים בפורים לביתו של הר"מ, הגר"ג אדלשטיין, שייתן לי לשתות את הכוס הזאת. אני חייב לאבד את הבושה כדי לומר לו את אשר על לבי!
הגיע יום הפורים והכל עבד לפי התוכנית. שתיתי את הכוס, אחרי כמה דקות כבר לא ידעתי בושה מה היא… ניגשתי לראש הישיבה זצ"ל, ואמרתי לו שמרן הגראי"ל שטיינמן הורה לי להידבק בו, ולכן אני מבקש שהרב ילמד איתי מוסר בחברותא…
מרן זצ"ל חייך ופטר אותי בלא כלום, אבל אני המשכתי להתעקש, ואף הסברתי את עצמי שאם הרב שטיינמן הורה לי להידבק בו, משמע שהרב שטיינמן ראה שהנשמה שלי פגומה, והיא לא תבוא על תיקונה, אלא אם כן אזכה ללמוד מוסר עם הגר"ג אדלשטיין…
הפעם מרן זצ"ל כבר ממש צחק, ואני הרגשתי שזה נותן לי 'אשראי' להמשיך עוד קצת. התחלתי לשיר ניגון עתיק ביידיש המיוחס להרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א, ושנהוג לשיר אותו בעיקר בקרב חסידי סלונים… הניגון אומר שבעצם איפה שאני הולך הקב"ה נמצא איתי, איפה שאני יושב הוא איתי, מזרח דו, מערב דו… במזרח אתה נמצא במערב אתה נמצא, בכל מקום שהוא.
בנוסף ביקשתי מכל החברים שהיו נוכחים שיעזרו לי, וביחד אמרנו תהילים כדי שהבקשה שלי תתקבל. מרן זצ"ל אמר לי שהוא מוכן לדבר איתי על זה אחרי פורים, אבל אני מיד אמרתי שאחרי פורים אני כבר אתבייש מאוד, ולא אוכל לעמוד על שלי…
לבסוף קרא לי מרן זצ"ל, ולחש לי באוזן שהוא מוכן באופן עקרוני ללמוד איתי בחברותא, ולאחר פורים נסכם את הפרטים מה נלמד ומתי נלמד…
"א מצוה בשליימעס"
אחרי פורים, חשבתי לעצמי שעכשיו יש לפרוט את זה 'למעשה'. יש לי הסכמה עקרונית של הגר"ג אדלשטיין, אבל בלי לסכם על הפרטים זה לא יתקדם. מצד שני, התביישתי מאוד לבוא ולומר למרן: "הרב הבטיח, עכשיו הגיע הזמן לקיים…".
חשבתי לבוא בכיוון ההפוך. באתי למרן זצ"ל ואמרתי לו שאני נורא מתנצל. בטח הרסתי לו את שמחת הפורים, הצגתי דרישה לא מכובדת, מי אני ומה אני שיש לי בכלל זכות לדרוש מאדם גדול כמוהו שילמד איתי בחברותא…
אבל מרן זצ"ל חייך ואמר לי שלא הפרעתי לו בכלל. אדרבה, מאוד שימחתי אותו והוא מאוד נהנה. "תשאל את מי שהיו שם", הוא הציע לי, "אני כל הזמן חייכתי!".
"כשאני למדתי בישיבה, בתור בחור", סיפר לי מרן זצ"ל, "למד איתי אחד מצאצאי ה'יהודי הקדוש' מפרשיסחא זיע"א. הוא היה בחור מאוד חשוב, ושנה אחת, בפורים, הוא שתה יין והשתכר, ובמשך מספר שעות הוא התייפח וחזר שוב ושוב על אותו משפט.
"מרן זצ"ל חזר על המשפט, ביידיש בהברה חסידית, כפי ששמע אותו מפיו של אותו בחור: 'דער יהודי הקדוש האט געזאגט, אז א ייד דארף טאהן א מצוה בשלימות'. הוא חזר על זה שוב ושוב: 'א מצוה בשליימעס'. (היהודי הקדוש אמר שצריכים לעשות מצוה בשלמות).
"אני כל הזמן מתרפק בגעגועים לאותה שכרות שראיתי אצל אותו בן עליה!", אמר לי ראש הישיבה, "כשראיתי אותך בפורים, הזכרת לי קצת את אותו אירוע, ולכן מאוד נהניתי!".
אגב, ב'שמחת תורה' שלאחר מכן, קרא לי ראש הישיבה, וביקש ממני לשיר את ה'דודקאלע', כך הוא כינה את הניגון הזה ששרתי אז בפורים. אני הייתי נבוך, אמרתי לראש הישיבה, אבל עכשיו לא פורים, איך אני אשיר את זה פה? והוא ענה לי במעין נזיפה: "מה זה, זה היה 'פורים תורה'? זה דבר תורה של פורים? זה היסוד שלנו, החיים שלנו! מזרח דו מערב דו, דרום דו צפון דו! איפה שיהודי הולך הוא נמצא עם הקב"ה, צריכים לזכור את זה ולשיר את זה, לא רק בפורים אלא כל ימות השנה!"…
כמו כן, שנים רבות אחר כך, בכמה וכמה הזדמנויות שהייתי שואל אותו שאלות אודות חובת ההשתדלות, הן במקרה ששאלתי על ענייניי שלי, והן עבור אנשים אחרים שביקשו ממני לשאול עבורם, האם כדאי לעשות כך וכך כדי להרוויח מכך כזאת וכזאת, או שאולי עדיף להימנע מפעולות כאלו כי יש בזה גם סיכון מסוים וכדו'… הוא היה מחייך ועונה לי: "נו… מזרח דו מערב דו!!! הקב"ה נמצא בכל מקום, כל ההשתדלויות היתירות האלו לא יעזרו כלום, צריכים לסמוך על הקב"ה שהוא מנהיג את הכל כרצונו, ולהימנע מפעולות מיותרות שנועדו כביכול 'לעזור' לו…".
בהקשר לזה אציין, שפעם שמעתי ממנו דיבור מאוד מאוד חריף, אודות שאלה מסוימת ששאלו אותו לגבי אשה כלשהי שעבדה במקום שאין רוח חכמים נוחה הימנו. מרן זצ"ל אמר שהוא לא מבין איך האשה הזאת, או כל מי שעובד ומתפרנס מכאלו מקומות, מסוגל בכלל לעמוד בבית הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים ולומר את פיוט 'ונתנה תוקף'.
"אומרים בפיוט 'מי יעני ומי יעשר', והיא עומדת שם ואומרת שהיא כביכול מאמינה שהקב"ה זן ומפרנס וקובע כמה יקבל כל אחד. אם היא מאמינה שהקב"ה זן ומפרנס, למה היא הולכת לעבוד בכזה מקום פסול??? להתחכם עם הקדוש ברוך הוא, ולתת לו כביכול דרכים לפרנס אותה, באופן שאינו עומד בכללי ההלכה??".
בהזדמנות אחרת, התבקשתי לשאול את מרן שאלה אודות אשה מסוימת שעבדה במקום כלשהו, ובאותו זמן זה יצא שאת רוב השכר שקיבלה בעבודה, היא היתה צריכה לשלם למטפלת שטיפלה בתינוק שלה.
הם חשבו שאולי כדאי לה להתפטר, שלושה חודשים הם יכלו להתפרנס מהפיצויים שהיא תקבל ממקום העבודה, ולאחר מכן שישה חודשים נוספים מדמי אבטלה.
השאלה שלהם היתה האם היא צריכה בכל זאת להחזיק בעבודה למרות שזה לא רווחי, כדי להמתין עד שהתינוק יגדל מעט ויצא לגן, ואז העבודה תשתלם יותר, או שאולי עדיף להסתכל על הטווח הקרוב בלי לדאוג את דאגת המחר.
היה זה בחודש כסלו, ומרן ראש הישיבה מיד עשה את החשבון: "בחודשים טבת שבט ואדר, הם יסתדרו עם כספי הפיצויים, לאחר מכן שישה חודשים נוספים יהיו להם דמי אבטלה, כלומר, עד סוף חודש אלול. לאחר מכן מגיע ראש השנה. שנה חדשה, וחשבון חדש של פרנסה. מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה! מעכשיו ללכת לעבוד כל יום בלי להרוויח כלום, רק כדי שבשנה הבאה תהיה להם פרנסה, אחרי ראש השנה? שנה הבאה זה חשבון חדש, לא יעזור שום דבר שהם עושים עכשיו, כדי להשפיע על הפרנסה של שנה הבאה!".
תנאי קודם למעשה
בכל אופן, ממשיך הגר"י מישקובסקי, לשמחתי הרבה וסייעתא דשמיא עצומה שהיתה לי, אולי בזכות ברכתו של מרן הרב שטיינמן זצ"ל, זכיתי שהגר"ג אדלשטיין לא קבע איתי חברותא קצרה פעם בשבוע כמו שקיוויתי שיקרה, הוא נתן לי הרבה יותר מזה. הוא קבע איתי שנלמד בשבת, כך שיצא שבחודשי הקיץ למדנו שעתיים, ובחודשי החורף היינו לומדים בליל שבת, לפעמים אפילו יותר משעתיים.
הלימוד הזה, אפשר לי להתקרב אליו מאוד, היינו לומדים מסכת ברכות, ולאחר מכן היינו מדברים על הסוגיא שנלמדה השבוע בישיבה, ומרן זצ"ל היה מאיר לי פנים ומסביר לי את כל מה שביקשתי שיסביר, שוב ושוב, בצורה מופלאה.
עם זאת, היה לו תנאי ללימוד איתי: באחת הפעמים הראשונות שלמדנו, אמר לי ראש הישיבה שהוא רוצה שאני אביא לו מדי שבוע שמות של שני בחורים מהשיעור, שצריכים חיזוק וקירוב. "אני לא יכול לדעת יותר מדי על הבחורים", אמר לי מרן זצ"ל, "אני ר"מ, וממילא הבחורים לא מספרים לי הכל. אבל אתה אחד הבחורים בשיעור, אני מבקש ממך שכל שבוע תמצא לי שני בחורים שאני יכול לעזור להם במילה טובה, בשיחה קצרה, או במחמאה".
מיד אמרתי לראש הישיבה שיש לי כבר שם של בחור אחד לתת לו, בחור שזקוק בדחיפות לשיחת חיזוק רצינית מהרב. מרן זצ"ל שאל אותי מי זה הבחור הזה, ואני עניתי לו "יהושע מישקובסקי…". הוא צחק ואמר לי: "יהושע מישקובסקי יכול להתחזק לבד, אני צריך שתיתן לי שמות של בחורים שלא יכולים להתחזק לבד, שהם שזקוקים לעזרה שלי כדי להתחזק".