קידושין דף נב
כיצד הגיב החפץ חיים כשנגזל ארנקו לאור יום?
או שחטף סלע
פעם ניגש אל החפץ חיים אדם אחד, ואמר שהוא חייב לו רובל, אבל כיוון שיש לו רק מטבע של 5 רובלים, הוא מבקש מהחפץ חיים שייתן לו עודף של 4 רובלים. החפץ חיים מצידו אמר שאינו זוכר שמישהו חייב לו רובל, וסירב לקבל את המטבע.
האיש התעקש ועמד על דעתו שהוא חייב לחפץ חיים רובל אחד, אולם גם חתנו של החפץ חיים, שניהל את חשבונותיו, אמר שהוא אינו מכיר חוב שכזה.
לפתע, שינה האיש כיוון, ואמר שאם החפץ חיים אינו זוכר את החוב, הוא מעונין לתרום את הרובל ההוא לישיבה בראדין.
החפץ חיים הסכים לקבל את התרומה, והוציא את ארנקו כדי להחזיר 4 רובל, כשהארנק היה בחוץ, קם לפתע האיש ההוא, וחטף את הארנק מידיו של החפץ חיים וברח…
נחשוב רגע, הרי אם היינו שם, באותו מעמד, האם לא היינו רודפים בכעס רב אחרי האיש, ומוציאים מידיו את הגזילה, ומכלים בו את זעמנו?
ואכן, היו מתלמידיו של החפץ חיים, שעמדו בסביבה, שרצו לרדוף אחרי הגנב, אבל החפץ חיים הזהירם שלא לעשות זאת, ואמר להם: הלא נאמר (משלי ו ל) 'לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב', ואם אתם רואים את המאמצים הגדולים שהשקיע האיש ההוא כדי לגנוב ממני את הארנק, הרי יתכן מאוד שהוא רעב מאוד, או שיש לו צרכים חשובים אחרים בביתו, והוא זקוק מאוד לכסף – – –
החפץ חיים לא הסתפק בדברים אלה, אלא רץ הוא עצמו אחרי הגנב, וצעק 'מחול לך מחול לך'.
(הקדמה לברכי נפשי ויקרא)