ושמחת בחגיך
פעם, באחד מימי המועד, ראו בני ביתו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל שראש הישיבה נמצא בשמחה יתירה. מששאלוהו על כך, השיב שהשמחה נגרמת לו על ידי 'ווארט' מיוחד במינו ששמע משמו של כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' זצ"ל.
הרבי, שהיה ידוע בשנינותו היתירה, אמר, שיהודי יכול להגיע במועדים לדרגה של מלאך. את הראיה לכך הביא מדברי רש"י על הפסוק (שמות, כ"ד ו') 'ויקח משה חצי הדם וישם באגנת וחצי הדם זרק על המזבח'.
ומפרש רש"י על פי הגמרא בזבחים (צז ב'): 'ויקח משה חצי הדם – מי חלקו? מלאך בא וחלקו'. דהיינו אם כתוב בתורה 'חצי', על כרחך שמדובר ממש-ממש בחצי הדם, לא טיפה פחות ולא טיפה יותר. ומי יכול לעשות זאת? – רק מלאך.
והרי גם לגבי המועדים נאמר במסכת ביצה (ט"ו ב') – 'חלקהו חציו לה' וחציו לכם', דהיינו שאדם מחויב לחלק את השמחה במועדים חצי-חצי, וכפי שאמרנו רק מלאך מסוגל לכך…
והנה לנו ראיה שיהודי מגיע בחגים לדרגה של מלאך.
ה'וורט' הזה, אמר מרן ראש הישיבה זצ"ל גרם לי לשמחת-חג יתירה…
המהרש"א שמרן הגרי"ש אלישיב היה חוזר עליו מדי פעם
ואם דיברנו על אדם המקבל דרגה של מלאך, נמשיך בקטע דומה, ששמענו מפיו של מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והוא מדברי המהרש"א שהרב אלישיב היה חוזר עליו מדי פעם.
המהרש"א מסביר את הגמרא במסכת בבא בתרא (קס"ד ב') האומרת 'שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה, ועיון תפילה, ולשון הרע.
ושואל המהרש"א: אם אין אדם ניצול מהעבירות הללו בכל יום, משמע שאי-אפשר להינצל מהן, ואם כן 'מאי עבירה שייך בהו'? דהיינו, איך אפשר לקרוא ל-3 הדברים הנ"ל בשם 'עבירה', אם האדם אינו יכול להינצל מהן?
מרן הגרי"ש היה חוזר פעמים רבות על תרוצו של המהרש"א, והיה אומר שיש בהם לקח מוסרי מאלף מאוד. תורף דברי המהרש"א הם, שאם נתבונן בדברי הגמרא, הרי שנאמר שם ש'שלש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום' וכו', דהיינו שהדברים נאמרו רק לגבי מי שהוא רק בדרגת אדם.
אבל 'האדם צריך להימשך במעשיו שיהיה דומה למלאך ה' צב-אות, וזה שנאמר כאן אין אדם ניצול מהם וכו', דהיינו העומד בשם אדם ואינו מדמה עצמו למלאך' וכו'.
מרן הגרי"ש היה אומר שלומדים מכאן שהאדם מסוגל, ואף מחויב, להעלות את עצמו לדרגה הנ"ל. ובודאי לא מדובר שהאדם ייהפך למלאך, אבל אף אם יהיה זה בדרגה קלה בלבד, במעשה קטן אחד, בהתחזקות אחת שיהיה בה משום התעלות לדרגה של מלאך, כבר יהיה בידו להינצל משלוש העבירות הנ"ל.
למשוך אחרים ללימוד – רק מתוך שמחה
ואם בשמחה עסקינן, צריך לדעת שעיקר ההשפעה של לומדי התורה בדורנו היא אם אחרים רואים שהלימוד נעשה אצלם מתוך שמחה ומנוחת-הדעת, או-אז גם הם רוצים להידבק בדרך זו.
בהושענות להושענא רבה, בקטע המתחיל במילים 'למען תמים בדורותיו', אומרים 'למען חיך מכרכר בשיר, המלמד תורה בכל כלי שיר… הושענא והושיעה נא'. ולא ידענו מי הוא זה ואי זה הוא המלמד תורה בכל כלי שיר?
בני, הרה"ג רבי אברהם-יעקב שליט"א, הראה לי במחזור שלו, את דברי הירושלמי במסכת ברכות שם מבואר שהכוונה לדוד המלך שהיה קם בחצות הלילה ללמוד תורה, והיה לומד עם 3 כלי שיר, וזאת כדי להנעים את הלימוד ולהשפיע גם על אחרים שיידבקו גם הם בנועם התורה.
יש בכך מוסר השכל עבור לומדי התורה בדורנו, שילמדו מכך שהדרך הנכונה ללימוד היא אך ורק מתוך שמחה, ורק בדרך זו אפשר למשוך גם הרחוקים, שיבואו ויטעמו מטעמו המתוק של בית המדרש.
לא אוכל לשכוח את קול הלימוד המתוק של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שנשמע כבר בשעה 2 בלילה מהחדר בו ישב ולמד. וזה מה שנחרט בזכרונם של כל הילדים והילדות; קול האורלוגין הערב, ברן יחד כוכבי בוקר, נכנס באוזניהן תוך שהוא נוסך בכל פינות הבית שלווה ומנוחה שלא מעלמא הדין.
כל מהותו של חג הסוכות הוא הבטחון והאמונה בהשם יתברך, שהושיב את עם ישראל תחת ענני הכבוד שהגנו עליהם מפני כל צר ואויב. מי שיחשוב על כך במשך ימי חג הסוכות, יצא מהחג כשהוא עטור בבטחון גמור באלוקים חיים, ושמחתו תימשך גם אל כל ימות השנה.
הבה נאזין לשני ספורים העוסקים בענייני שידוכים, ונדע שיש לנו כתובת עליה אנחנו יכולים להטיל את כל יהבנו ובטחונינו.
הסיפור הראשון עוסק במשפחה המתגוררת באחת השכונות בירושלים, שהתברכה בשלישיית-בנות. במשך כל השנים התמסרו ההורים לבנותיהן בצורה לא רגילה, וגידלו אותן באופן מושלם, וסיפקו את כל צרכיהן.
אבל כל אחד מבין שהמתח הגדול הגיע לקראת תקופת השידוכין. לא היה חסר הרבה שתפרוץ קנאה בין האחיות, כשאחת תמצא את זיווגה, ואחרות לא. ובכלל, עם מי להתחיל ועם מי לגמור…
והאמת, שכל מי ששמע על הסיפור, וידע ששלישיית בנות ממתינה לשידוך, לא יכול היה שלא לרחם על ההורים… מי יודע כמה זמן זה ייקח, ואיזו סאה של יסורים תעבור עליהם, עד שיזכו לראות את שלושתן נשואות לבעליהן.
אבל הנה כל שלוש הבנות התארסו בפרק-זמן קצר, מבלי שישאר להן זמן לקנא… כולן מצאו את שידוכן עם בחורים מצוינים, מבתים טובים. כל מי ששמע על סיפור הארוסין המשולש הזה, השתאה לנוכח ההשגחה הפרטית המלווה את הבית.
יש בעל-הבית לעולם
נקודה נוספת ראויה לציון היתה כאן, מספרים בני השכונה ההיא, שמלבד עצם מציאת השידוך, שהיה באופן-פלא, ממש אחת אחרי השניה, גם המשודכים היו דומים, כלומר במצב כלכלי זהה, מישיבות הדומות אחת לשניה, ולא שאחת היתה 'מסודרת' והשתיים האחרות לא כל-כך…
גם בכך היה ניתן כבר להוכיח את פלאי ההשגחה החופפת על בני המשפחה. אבל ההשגחה הפרטית לא הסתיימה בכך. כי כשהקב"ה רוצה להוכיח את זרוע-עוזו, אין בפניו שום מניעה לכך.
כל בר-דעת יכול לנחש שהמתח עדין לא נגמר; ומה יהיה לאחר החתונה? – מי תזכה להיפקד בזש"ק במהרה, ומי תתייסר ותתעכב. והנה גם בנקודה זו, לא יאומן כי יסופר.
כל האחיות ילדו ב'סדר-רץ', כמו שהיה באירוסין ובנישואין… מי שהתחתנה ראשונה, ילדה ראשונה, ואחריה גם השניה והשלישית, באותו פער של זמן…
אנחנו מביאים את הסיפור הזה כדי לחזק כל אחד ואחד מאתנו, שידע ויבין שיש בעל הבית לעולם, וכולנו נתונים לשליטתו הבלעדית, ויש לו את כל הכוחות והאפשרויות לתת לכל אחד את כל מה שההוא זקוק לו.
לכן, אל לנו לעשות השתדלויות מרובות אצל בשר ודם, אלא להשליך את כל יהבנו על הבורא יתברך, אבינו מרחמנו, ולעשות את רצונו בלבב שלם. על ידי כך נמצא חן בעיניו, ונקבל את כל מבוקשנו.
ונוכל להיות בשמחה כל ימינו.
העובדת-הזרה באה אל ההורים בהצעה
סיפור נוסף על שידוך פלאי, שמענו מאחד השדכנים הירושלמים, שהתעסק בשידוכיה של בת למשפחה חשובה ומפורסמת בלונדון.
הבת היתה מושלמת בכל, ובמשך תקופה של שנים הציעו לה הצעות רבות של בחורים מצוינים, ואף הצעה לא יצאה אל הפועל. וההורים כמעט והתייאשו מלמצוא לה שידוך. גם השדכנים כמעט ולא חיזרו אחרי המשפחה ובתם, ביודעם שלא יצא מזה שום דבר…
גם כאשר הגיעה כבר הצעה נוספת, התייחסו אליה ההורים בביטול, ולא האמינו שיצליחו אי-פעם לשדך את בתם.
לא שאנו מצדיקים את חוסר-האמונה הזה, שהרי בכל מצב אדם צריך להמשיך ולהאמין בבורא עולם, ולדעת שהכל-הכל לטובה, ואולי בכל זאת לא הגיע עדיין הזמן, העת והעונה, שהבת תמצא את זיווגה. אבל מאידך, אי-אפשר שלא להבין לליבם של ההורים שבאמת עשו כל שביכולתם על-מנת לגדל את הבת ליראת שמים ולמידות טובות, ורואים איך היא ממשיכה לשבת בבית, כשלחברותיה יש כבר בין 4 ל-6 ילדים.
כיון שמדובר במשפחה עשירה, העסיקו ההורים בבית כמה עובדות גויות. בשלב מסוים עזבה אחת מהן, ובמקומה הגיעה גויה אחרת, שמלבד העסקתה בבית המשפחה, היא מועסקת גם בבתים נוספים.
לא חלפו שבועיים מאז הגיעה העובדת לבית המשפחה החרדית העשירה בלונדון, והיא באה אל ההורים ב…הצעה. 'אני עובדת גם בבית חרדי נוסף, לא רחוק מהבית שלכם, ויש שם בחור מצוין בגיל 30, וכיון שאני רואה שגם הבת שלכם כבר מבוגרת, נראה לי שהוא דווקא יתאים מאד להתחתן איתה'- – –
ההורים שמעו, ותתחלחל בטנם. עד להיכן הגענו, שאנחנו צריכים להזדקק להצעה של גויה? – שאלו את עצמם. אבל בואו נקצר את הדרך…
בתוך שבוע התארסה הבת המושלמת עם הבחור ההוא, וליהודים היתה אורה ושמחה. החתן למד באחת הישיבות המובחרות, ונודע כבן תורה אמיתי, וכמי שעדיו לגדולות, והשמחה היתה גדולה במיוחד.
במסיבת האירוסין, האבא המאושר פרץ בבכי לעיני כל המסובים הרבים שבאו להשתתף בשמחתו, ואמר: תשמעו רבותי מה קרה כאן; במשך כל-כך הרבה שנים אנחנו מחפשים שידוך לבתנו; את מי לא הפעלנו? איזה שדכן לא הציע לנו הצעות? כולם הכירו אותנו, ידעו את ערכה הלא-יסולא-בפז של בתנו תחי', ובראשו של אף אחד לא עלה הרעיון של הבחור הזה, המתגורר במרחק 3-4 דקות הליכה מהבית שלנו!
הציעו לנו הצעות מכל רחבי תבל, מכל הישיבות, אין לי ספק שדרך אפרכסת הטלפון בביתנו עבור מאות רבות של הצעות של בחורים הכי-טובים בעולם הישיבות, ובכל זאת אף אחד לא חשב על הבחור המתגורר כל-כך קרוב אלינו.
עד שבאה הגויה, ולאחר שבועיים שעבדה כאן כבר עלה בדעתה לשדך בין בתנו ובין הבחור בבית השני, שהוא באמת כל-כך מתאים לבתנו, ולכל משפחתנו, ונראה כאילו נולד אצלנו…
המסקנה היחידה שאפשר להסיק מהסיפור שלנו היא – המשיך האב מתוך בכי עז – שבמקום לבזבז כל-כך הרבה אנרגיה על אכזבות ותסכולים ועל השידוכים שלא יוצאים לפועל, היינו צריכים להשקיע את הזמן באמונה ובטחון מלאים בהשם יתברך, ולהחדיר בלבנו את העובדה שהוא בעל-הבית היחיד בעולם, והוא גם אב רחמן, ולא פחות משאני ריחמתי על בתי הכלה שלא מצאה את זיווגה, גם הוא ריחם עליה, ודאג לה לא פחות ממני.
והוא, בכוחו הכל-יכול ובדעתו השלימה, ידע שעדיין לא הגיע הזמן. גם בתי וגם חתנה היו צריכים להגיע עד לגילאים כ"כ מבוגרים כי כך גזר בורא כל העולמות.
והנה. רק הגיעה העת, לא המתין השי"ת עד שיגיע שדכן מקצועי, 'משלנו', ויתווך בין הצדדים, אלא שלח לנו את הגויה, והיא ביצעה את השידוך.
וכמו שאומר הספורנו (בראשית, מ"א י"ד) על הפסוק 'ויריצוהו מן הבור'- כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע, כאומרו כי קרובה ישועתי לבוא, וכאומרו לו עמי שומע לי. וכך היה ענין מצרים כאומרו כי גורשו ממצרים, כאומרם ז"ל שלא הספיק בצקן של אבותינו להחמיץ וכו'. וכן אמר לעשות לעתיד, כאומרו ופתאום יבא אל היכלו האדון'. עכ"ל הספורנו.
חבל, חבל לבזבז את הזמן על הרגשות-של-צער, קרא האב; בואו נתאזר כולנו באמונה שלימה בבורא עולם, וכך נוכל להעביר את כל חיינו בשמחה, ובשלווה שאין כמותה.
'שסיככם בענני כבוד', כותב 'החינוך' במצוותנו. ואם הקב"ה עשה דברים גדולים שכאלה בודאי שיש בכוחו להושיענו גם ב'צרכים הקטנים' שלנו.
(מתוך הספר 'מצוות בשמחה' בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)