הרב טוביה פריינד
הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, נתכנה בפי חכמי ירושלים של מעלה בכמה כינויי חיבה, 'רֶבּ נוּטֶע' בהגייה הונגרית, או 'רֶבּ נָטֶע' בהגייה ליטאית-ירושלמית, – נמנה על זקני עיה"ק ירושלים מדור הקודם, גבוה היה משכמו ומעלה, לא רק בהופעתו ויפעתו המרשימה שכולה אמרה כבוד והדר, חכמת אדם תאיר פניו. אלא בעיקר היה מדמויותיה המובהקות והמסמלות של עיר הקודש, פנינת חן מזהירה ונוצצת בכתרה של ירושלים ובנזר תפארתה בעיר של מעלה. איש מורם מעם שהיה מופרש מכל הבלי עולם וכל הלכותיו בקדושה וטהרה, בחסידות ופרישות, משפירי קרתא דשופריא, ממעתיקי השמועה, חביבם של גדולי ישראל, גאוני וצדיקי מצוקי ארץ, מורי ומנהיגי דור העבר, גדולי התורה והחסידות זי"ע, דולה ומשקה מתורתם ומשקה לעדרים לגיונות של תלמידים שהעמידם והעלם על, בדרך המלך בנתיבות העולה בית א-ל.
דמותו המיוחדת של הגאון החסיד רבי נטע זצ"ל, שהיתה ואיננו, נצרבה בזיכרונות רבים. הוא שהיה גברא רבא, השפיע לרבים בתורה, עבודה והשקפה הטהורה, ממה שקיבל מדורות קודמים, הוא היה מדמויות הפאר האחרונים שחיבר וגישר בין דורות. זכה בחיי חיותו למלא אסמיו בתורה וחסידות במחיצת קדשם של ענקי עליון, אדירי התורה ארזי הלבנון, צדיקי ומאורי החסידות, מהם השפיע לתלמידיו הרבים.
לקראת יום הכיפורים, ובמלאת עשור לפטירתו הננו מביאים פנינים נפלאים משיחותיו של הגה"צ רבי נטע זצ"ל.
נכנסתי בקודש פנימה להתברך בשנה טובה
שנה אחת בימי הרחמים והסליחות נכנסתי בקודש פנימה להתברך בשנה טובה במעון קדשו של הרה"ק רבי ישראל מהוסיאטין זי"ע, יחד עם ידידי מנוער הגה"צ רבי נטע ציינוירט זצ"ל, בהיכנסי בקודש פנימה, הגשתי להרה"ק מהוסיאטין 'קויטל' עליו רשמתי: 'לזכות לשוב בתשובה שלימה'.
הרה"ק מהוסיאטין זי"ע החל לקרוא את ה'קויטל' בקול ובמתינות: 'ל-ז-כ-ו-ת, ל-ש-ו-ב, ב-ת-ש-ו-ב-ה, ש-ל-י-מ-ה'… שאלתי את הרה"ק: האיך זוכים לכך? הרים הרה"ק מהוסיאטין את עיניו הק' הביט על פני ואמר: 'מ'נֶעֶמט דֶעֶם רמב"ם אוּן מ'לֶעֶרנְט אַדוּרְך הלכות תשובה'… ['לוקחים את הרמב"ם ולומדים את הלכות תשובה']. ומאז החלו רבים לקבוע שיעורים ברמב"ם הלכות תשובה.
וסיפר מרן הגאון מטשעבין זי"ע, שראה את אביו הגאון הצדיק רבי יעקב רבה של הרימאיליב זי"ע בעל ה'כוכב מיעקב' בערב יום כיפור שעמד עם ספר הרמב"ם הלכות תשובה, ונשפכו נחלי דמעות מעיניו.
ואם הרה"ק מהוסיאטין ציוה לנו לקחת את הרמב"ם וללמוד את הלכות תשובה, הרי שנעשה בכדבריו ונעיין ברמב"ם הלכות תשובה (פ"א ופ"ב), שמביא את עקרי תנאי התשובה שהם ד' דברים: חרטה, עזיבת החטא, קבלה להבא, ווידוי.
לגבי אופן החרטה, שהוא אחד מתנאי מצות תשובה, יש לבאר
. משל למה הדבר דומה, לאחד שאבד לו מרגלית שהייתה שווה כל הון דעלמא ומתחרט על כך, ואחד שאבד לו כסף אבל לא מרגלית. שניהם מתחרטים על שלא שמרו את הדבר בשמירה יתירה ומעולה. אבל זה שאבד לו המרגלית מתחרט הרבה יותר מזה שנאבד לו רק כסף.
כמו"כ כשמגיע סוף השנה באלול, ורואים מה שעשו במשך השנה, כמה לשון הרע או ליצנות דיברנו או שמענו? כמה ביטול תורה? בוודאי צריכה להיות החרטה גדולה, כמו זה שנאבד לו המרגלית, ועוד הרבה יותר.
וכפי שמסופר על הגוי מויטעפסק, ושמעתי אומרים את הדמיון בשם הרה"ק הרבי ר' בונים מפרשיסחא זיע"א, שהיה שם שלג גדול והים נעשה קרח, והיו עוברים עם עגלה על הקרח. פעם אחת כשהשלג כבר התחיל להינמס, ובא הגוי ושאל אם אפשר לעבור, אמרו לו שלא כדאי כבר לעבור, אבל הוא החליט שזה רק רגע אחד והוא כבר מעבר לים, וכך היה, שהתחיל לעבור, ובאמצע הים נבקע הקרח והשלג ונטבע בטבילה עולמית. כמה יתחרט על אותה דקה שהחליט כן לעבור בזמן שהזהירו אותו שלא לעבור, וכמו שעל אותה דקה יתחרט חרטה עולמית, כך צריכה להיות לנו חרטה תמידית על כל אבידה.
ויש לציין לכך את דברי המדרש על הכתוב : 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו' (בראשית מ"ה, ג). אומר שם המדרש על מה שהתנכר יוסף לפני אחיו ולא יכלו לעמוד בפניו מפני הבושה, א"כ אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה! ווייל דארט וויזט מען דעם מענטש יעדע זאך פונטקלאך ווי אזוי! [כי שם מראים לאדם כל דבר, בדיוק כמו שהוא]. הרי שלעתיד יהיה לנו החרטה האמיתית שלא נוכל לסבלו. עדיף לנו להתעורר ולהתחרט כשיש לנו עדיין היכולת לתקן ולשוב בתשובה שלימה..
דרכינו.
שמעתי ממורי ורבי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל
עוד איתא ברמב"ם (פרק ג מהלכות תשובה הלכה ד): 'צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב, וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב, חטא חטא אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה, עשה מצוה אחת, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה, שנאמר וצדיק יסוד עולם, זה שצדק הכריע את כל העולם לזכות והצילו', ע"כ.
ושמעתי ממורי ורבי הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל, שאמר, ישנם אנשים המבזבזים כספם על 'כרטיס הגרלה', שאפשר לזכות בהם ממון רב, אע"פ שרחוק מאוד להרוויח, שהרי מאות אלפי אנשים משתתפים בהגרלה, והאחוזים המועטים שדווקא הוא יזכה בהם הם קטנים מאד. מ"מ כל אחד מרגיש בנוח לקנות לעצמו 'כרטיס הגרלה' למרות הסיכויים הזעירים שהוא יגריל וירוויח.
ואמר שאפשר שלזה מתכוון הרמב"ם, שמוטל על האדם להחזיק את עצמו למידה הבינונית, וע"י עשיית טובה אחת – הרי הוא משפיע על כל העולם לכף זכות. ואם ב'הגרלה' מרגיש אדם נוח להוזיל מכספו מהונו, על אחת כמה וכמה בעשיית דבר טוב, שיש כאן סיכויים גדולים להכריע את עצמו
שמעתי מאחד שהסתופף ביום הכיפורים בהיכלו של הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע
שמעתי מאחד שהסתופף ביום הכיפורים בהיכלו של הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זי"ע, וסיפר שהתבטא ואמר בערב יום כיפורים על הגמ' (במסכת יומא דף פ"ו ע"ב) 'יחיד ששב מוחלין לו על כל עונותיו, יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם כולו' וכו'. וביאר את המאמר הגמ' עפ"י הסיפור: פעם היה הבעש"ט הק' ממתין בתפלת נעילה על אחד, ואמר שרשע אחד מארצות המערב נתחרט על עונותיו, ובתשובה שלו העלה את כל התשובה של כלל ישראל, כי האיש הלזה כבר היה בשאול תחתית, עד שבתשובתו היה לו כח גדול כזה. ואמר הרה"ק המהרי"ד מבעלזא זי"ע, 'יחיד ששב מוחלין לו ולכל העולם', הרי כל העולם גם כן צריך לשוב על עונותיהם, ולפעמים בזכות יחיד ששב, מוחלין לו ולכל העולם כולו. [והיינו ג"כ כדברי הגמ' המובא לעיל (קידושין דף מע"ב) רבי אלעזר בר' שמעון אומר 'עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות'[.
ולאחר מכן הוסיף הבעלזער-רב המהרי"ד זיע"א ואמר בלשון בוכים: 'ווי איז נאך דא אזא חוטא ווי איך אין די גאנצע וועלט'… ['היכן יש עוד חוטא גדול כמוני בכל העולם'…] וכששמעו קהל החסידים דברים אלו מפורשים מפי צדיק יסוד עולם כזו כל העולם החלו להוריד נחלי דמעות, וכך עמדו ובכו רב זמן רב. ולאחר מכן החלו בתפילה שהיתה בהתעלות מרוממת.
היצר הרע בא ומבלבל אותם שוב בבלבולים שונים
הרה"ק רבי מרדכי מלעכוויטש זי"ע ביאר יסוד גדול בתשובה, לאלו השבים בתשובה שלימה על חטאם, והיצר הרע בא ומבלבל אותם שוב בבלבולים שונים גם לאחר זמן שכבר עזבו את חטאם, ועדיין מפתה אותם ומעלה בהם מחשבות והרהורים מלפני עזיבת חטאם, נשא ואמר את משלו:
אחד שהיה לו בית מרזח לשתיית יין ויי"ש, והיו באים שיכורים רבים לשתות ולהשתכר שם. ביום בהיר אחד נמאס לבעל הבית מההשתוללות של השיכורים ולא היה יכול לסבול יותר התנהגותם, וגמר אומר בלבו לסגור לצמיתות את בית המרזח על מנעול ובריחו, וכן עשה. בלילה באו השיכורים הגויים כדרכם לדפוק על דלת בית המרזח, הוא יצא אליהם ואמר להם שסגר את בית המרזח, אך השיכורים לא הרפו, הם באו שוב ושוב, עוד יום ועוד יום, ובכל פעם דפקו מחדש עוד פעם על דלת בית המרזח, עד שכעבור כמה ימים כבר נקבע בדעתם כי מנוי וגמור אצל בעל המרזח לסגור את מסחרו, ורק אז הפסיקו לבוא. ומדוע הפסיקו? שראו כי החלטה שלו תקיפה, וזה לא ישתנה.
סיים הרה"ק מקאברין ואמר: זהו פירושו של 'החלטה', אדם מחליט לעצמו כי מתחיל בדרך חדשה, אז יצה"ר בא שוב לדפוק כדי לברר האם ההחלטה תקיפה? ומנסה שוב ושוב על ידי הדפיקה, אולי יש תקוה, אך כשרואה שהבעל-תשובה אינו מסכים לחזור לסורו, ומניח אותו לדפוק ואינו פותח לו את הדלת, אזי במשך הזמן מתוודע כי נחוש הוא לסגור בעדו את הדלת ולא יועיל לו כל דפיקותיו, ואז מפסיק להקיש על דלתו, ומניח לו להתנהג ולילך בדרך הטובה שבחר לילך.
ועל דרך זה פירוש הרה"ק מקאברין את הפסוק (בתהלים ל"ח י"ד) 'ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו', שאחד הולך ברחוב שקט ופתאום עובר אחד ולוחש לו משהו באזנו לפגוע בו, אם הוא חכם מקיים בנפשו 'ואני כחרש לא אשמע' ועושה עצמו כ'חרש' וממשיך והולך הלאה, ואז גם השני מוכרח לקיים 'וכאלם לא יפתח פיו' ומפסיק לפגוע בו. שהרי עם ה'קיר' אי אפשר לריב, ואם הוא כסיל אזי עונה לו, השני מתחיל להשיב חזרה, זה מרים את קולו וזה מרים את קולו, ונעשה ששון ושמחה בין שניהם.
כן הדבר בלב האדם, שהיצר הרע מגיע לנסותו לאחר תשובה וחרטה, אזי צריך לקיים בנפשו 'ואני כחרש לא אשמע', ולהיות בבחינה זו של להסיח דעת לגמרי ולא לעשות עסק מזה כלל. לא להתפעל מן המחשבות המבלבלים אותו ולא להיכנס בהרהורי ויכוחים, רק להמשיך הלאה, ללכת בדרכו בדיבורי התורה והתפילה, ואז משך הזמן יפסיק לדפוק.
(מתוך שיחות שהשמיע לתלמידיו מספר שיחותיו הנמצא בשלבי עריכה )
* יריעה מיוחדת במלאת עשור לפטירתו – ח' תשרי תשע"ד-תשפ"ד