לקראת הימים הנוראים בשנה שלאחר הכתרתו של האדמו"ר בעל 'פני מנחם' מגור זצוק"ל, הסתמן מחסור כבד במקומות תפילה בבית המדרש של גור בירושלים. הכינו אפוא מפלס ענק מתחת לבית המדרש הכולל מקומות לאלפים, ופרצו חור בתחתית בית המדרש ליד רגלי החזן.
למען הסדר והשקט הוחלט, כי ביום הראשון של ראש השנה יתפללו בקומת בית המדרש המתפללים המבוגרים מגיל חמישים ומעלה, ומתחת לבית המדרש יתפללו הצעירים, ואילו ביום השני יתחלפו – המבוגרים מגיל חמישים יתפללו בקומה התחתונה והצעירים יהיו בתוך בית המדרש.
חסיד גור, בקי בחצי ש"ס חלף על פני האדמו"ר בערב ראש השנה ופניו נפולות בכאב: "אין לי אפשרות להתפלל בבית המדרש, לא ביום הראשון ולא ביום השני. יום הולדת החמישים שלי הוא ביום טוב השני של ראש השנה – ונמצא שביום הראשון אינני נכנס לבית המדרש כיוון שאני לפני גיל חמישים, וביום השני גם כן אצטרך להתפלל בקומה התחתונה, כיוון שאני בן חמישים. מה אעשה?"…
ראה הרבי את פניו הכאובות של האברך, חייך כלפיו בחריפות להרגיעו ואמר: "הנח לך, זו הרי גמרא מפורשת בבבא בתרא"…
החסיד אימץ את מוחו ולא נזכר בגמרא כזו בבבא בתרא.
חייך האדמו"ר שנית: "בבא בתרא דף כג עמוד ב' – בעי ר' ירמיה, רגלו אחת בתוך חמישים ורגלו אחת חוץ לחמישים… ועל דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא"…
(ע"פ יתד נאמן וילך תשע"ז)