תרגיל מיוחד לשמירה על הקול
אני עוסק בהוראה כבר יותר מ-15 שנה, וכידוע כלי העבודה השימושי ביותר בחינוך הוא הקול. למסור שיעור מצריך מעבר להכנת ומסירת השיעור גם הרבה כוחות ומחשבה על משמעת ובעיקר לעניין את התלמידים, להכניס "גישמעק" ו"ברען" בלימוד הגמרא, רש"י ותוס'. חוץ מהעובדה שזה מתיש גופנית, זה מתיש מאוד את מיתרי הקול.
במשך השנים הייתי רגיש מאוד לשמור על טונים נכונים, והכול זאת הצטרדתי רבות לתקופות קצרות שבהן נזהרתי מאוד עד שחזרתי לעצמי, וחוזר חלילה.
בקיץ תשע"ב "נתפס" לי הקול, באין תקנה. כל תרופות וטיפות הפלא, טבעיות, כימיות ותרופות סבתא לא הועילו, הקול חנוק, אני לא מסוגל להרים את הקול כלל, השיעורים נמסרים בקול שקט וצרוד, מלווים בכאבי גרון, וזה כמובן מגביל מאוד גם בשאר תחומי החיים כגון: תפילה בקול, זמירות שבת, דרשות, חזנות ועוד.
מספר ימים לפני ראש השנה תשע"ג פניתי לרופא מומחה בתחום שיבדוק ביסודיות מה הבעיה. לאחר בדיקה פולשנית לגרון עם מכשור משוכלל, מראה לי הרופא סרט על המסך ובו תגובת מיתרי הקול בשעת דיבור, ו… שתי יבלות ענקיות שחוסמות את הקול. הרופא קבע שהפתרון היחיד הוא ניתוח, וגם אין הבטחה שהקול יחזור לאיתנו… בכל מקרה המליץ לעסות תרגילי דיבור/פיתוח קול. לדבריו אין כמעט סיכויים שזה יעזור אבל כדאי לנסות. לשאלתי, מה הכוונה תרגילי דיבור? ענה לי: "אתה צריך ללמוד איך לדבר נכון" ותצטרך את זה גם לאחריי הניתוח, כדי לשמור על הקיים.
כמובן שבתקופת החגים לא התחלתי עם התרגילים, אבל כן ראיתי עלון נפלא של "מורא מקדש" ובו גודל חומרת דיבור בשעת התפילה ובנוסף שמעתי את כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א ב"שטיינדיגע תורה" מוצאי שמחת תורה אומר, זה ברור שלהלכה מ"ברוך שאמר" ועד אחרי תפילת י"ח, אסור לדבר, אבל כל אחד צריך לקבל על עצמו לא לדבר בבית כנסת כלל, או לפחות מ"אדון עולם" ועד אחרי "עלינו לשבח" לא לדבר כלל.
אמרתי לעצמי, הרופא אמר לי: "אתה צריך ללמוד איך לדבר נכון", אכן, אני צריך ללמוד איך לדבר, מתי כן ומתי לא! אמנם אף פעם לא הייתי פטפטן בתפילה, אבל עד שהתחלתי את התפילה, לפעמים צריכים להגיד מילה או שאלה קטנה וכדו'. קיבלתי על עצמי שמיד שהחזן מתחיל את התפילה, גם אם אני עוד לא התחלתי, אני לא אדבר כלל, וזה יהיה לרפואת הקול שלי.
את התוצאות מיותר לציין. כשבועיים אחרי החגים לאחר שהרגשתי הטבה משמעותית בקול, פניתי שוב לרופא המומחה, ובבדיקה נוספת, שואל אותי הרופא האם עשיתי תרגילי דיבור, עניתי לו: ברור שעשיתי וזה עזר לי מאוד. בהתפעלות ובהתרגשות הראה לי הרופא על המסך איך ששתי היבלות הוקטנו למינימום. לדברי הרופא הוא עדיין לא ראה טיפול בדיבור כ"כ מוצלח, והמליץ להמשיך בעקביות ובע"ה לא אצטרך ניתוח.
לאחר כשבועיים נוספים פניתי שוב לבדיקה, וכלשון המכתב: "הפתעה נעימה! שני מיתרי הקול נעים היטב, אין לראות יבלות/קישוריות על המיתרים… אין צורך בניתוח".
וברוך ה' כבר יותר משנה שאני לא יודע מה זה צרידות, גם כשאני עולה לטונים גבוהים במיוחד.
(יתד נאמן, יום שלישי כ"ח בטבת. הובא בליקוטי שמואל)