במדרש (בראשית רבה יא, ח) מובא: "אמרה השבת לפני הקב"ה: רבונו של עולם, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה, כנסת ישראל היא בן זוגך".
בשנים שחל ראש השנה בשבת, לא תוקעים ביום הראשון בשופר. טעם הדבר מבואר בגמרא (ראש השנה כט ע"ב): "אמר רבה, הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזרה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים".
רבנן תיקנו שלא יתקעו בשופר שבת, שמא יהודי אחד יטלטל בטעות את השופר בשבת. מיליוני אנשים מפסידים את מצוות תקיעת שופר, מחשש שמא אדם אחד יחלל שבת, חס ושלום…
בשנים אלו, השבת עצמה – 'הרעיה', מתייצבת לפני הקב"ה לדבר טובות על ישראל, ולשנות גזר דינם לטובה.
אם השבת נשמרת כהלכתה, כש'הרעיה' מדברת מעומק ליבה על כנסת ישראל, מלך מלכי המלכים מקשיב לדברי הסנגוריה שלה, וגוזר גזרות טובות.
על כן, אם חל ראש השנה בשבת ולא תקעו בשופר, אבל ישראל שומרים את השבת כראוי – השנה ההיא מבורכת במיוחד.
לעומת זאת, אם ה'רעיה' מוכה וחבולה, אין לה אפשרות להביא לשינוי הדין לטובה. לכן שנים שאין בהן תקיעת שופר בראש השנה, והשבת אינה נשמרת כראוי, הן שנים קשות מאוד לעם ישראל.
הלימוד שיש לנו מכאן הוא לגבי כל שנה ושנה, לא רק לגבי שנים שבהן חל ראש השנה בשבת. יכולים אנו לראות מכאן, שהשבת עשויה להגן על עם ישראל כאשר היא נשמרת כראוי, מחמת חשיבותה וחביבותה אצל הבורא יתברך!
כמובן, כולנו שומרים את השבת.
אני רוצה להעיר רק עוד הערה קצרה, על פי תקנה שתיקנו חז"ל:
אדם לוקח פירות מעם הארץ ושואל אותו: "זה מעושר?"
אומר לו עם הארץ: "כן, זה מעושר".
מה דינם של הפירות? הפירות האלו הם בגדר "דמאי". יש לחשוש, שמא הוא משקר. חז"ל תיקנו לעשר שוב, בלי ברכה.
מה הדין בשבת? בשבת לא צריך לעשר שוב, כי לא חוששים שעם הארץ משקר בשבת.
מדוע עם הארץ אינו משקר בשבת? כי אימת השבת עליו.
ואני חושב לעצמי: מתי כבר אגיע לדרגה זו, שארגיש את אימת השבת ואת קדושתה, באופן שהדבר ישפיע על אופן ההתנהלות שלי, על כל המעשים והדיבורים והתחושות.
כולנו שומרים שבת, ברוך ה', אבל יש לנו עוד הרבה מה לשפר בכבוד השבת.
יהי רצון, שנזכה ותהיה השבת מליצת יושר עבורנו!
(מתוך 'ומתוק האור – סדר תפילותינו')