'אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו'.
אצל הגה"צ רבי ירחמיאל ההכנה בימי הרחמים והסליחות בדרכו לימי הדין הייתה גדולה ונשגבה. אווירת הימים הנוראים ניסרה אצלו בחלל מתחילת חודש אלול, ועסק התשובה ותיקון המעשים היה מוחשי מתמיד. עדיין מהדהדת באוזנינו תביעתו החודרת בערב ראש השנה, תביעה נוקבת, חודרת חדרי לב: 'כבר סיימת להכין את ראש הדג ואת ראש הכבש, אבל מה עם הראש שלך'?!…
נקל לתאר כי אם בחודש אלול כך, על אחת כמה עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים. עשרת ימי תשובה והתעלות רוחנית בהם האדם עוצר את מרוץ החיים, נעמד, ומתחיל לבדוק את פנקסיו, הנהגותיו והליכותיו. שהרי בימים אלו הקדוש ברוך הוא נמצא קרוב לכל קוראיו, ומי יוותר על זכות שכזו – להיות קרוב לריבונו של עולם, לחזור בתשובה, ולבקש מהמלך כל אשר על ליבו לקראת השנה החדשה העומדת בפתח.
ר' ירחמיאל, המזכה הגדול שחושב תמיד צעד ושנים קדימה, הגה רעיון גאוני, לא פחות. רעיון המשלב חיזוק, התעלות ו… הכנסה כספית לטובת מפעלותיו. הפעם עמד על הפרק 'ישיבת בין הזמנים' העומדת להיפתח מיד למחרת יום הכיפורים, ופרוטה לפורטה – אין.
בשיעור בספר 'משנה ברורה' שהיה מוסר מידי יום ב'עזרת נשים' של הישיבה לאחר תפילת שחרית, למדו זה עתה את הלכות עשרת ימי תשובה והאזכרות המוסיפים בתפילת שמונה עשרה בימים אלו. ר' ירחמיאל הסביר בטוב טעם אלו אזכרות מעכבות והשוכחן חייב לחזור לראש התפילה, ואלו אזכרות אינן מעכבות. ובסיום השיעור הכריז ואמר לבחורים כי יש בידו תכנית נפלאה למנוע את השכחה באזכרות אלו.
פתרון מבריק לשכחה
וזה דבר התוכנית:
האזכרה המעכבת ביותר היא 'המלך הקדוש', ומזכירים אותה ג' פעמים ביום אחד, בשחרית, מנחה וערבית. כמו כן ישנן עוד חמש אזכרות שצריכים לומר אותן מידי תפילה, אך אינן מעכבות בדיעבד, ובסך הכל שש אזכרות שמוסיפים בכל תפילה. אם נכפיל את שש האזכרות בשלוש התפילות, הרי לנו שמונה עשרה אזכרות ביום, כפול עשרה ימים – הרי לנו מאה ושמונים אזכרות.
מעתה, ממשיך ר' ירחמיאל וטווה את תוכניתו, אם כל אחד יתחייב לשים בקופתו שקל אחד על כל אזכרה שהוא שוכח, וודאי יועיל לו הדבר שלא לשכוח, או לכל הפחות שישכח פחות ממה שהיה שוכח תמיד… כאשר הכסף שייאסף ממבצע זה ינותב לקופת 'ישיבת בין הזמנים' האמורה להתקיים ב'בין הזמנים' הקרוב, סיים ר' ירחמיאל להציג את התוכנית.
הבחורים היו מופתעים מדבר הרעיון, אך מיד הסכימו לקבלו. חיזוק מיוחד לעשרת ימי תשובה ושוברו בצידו, שהרי כל כסף שיכנס לקופה יעבור ליעוד רוחני של החזקת תורה באופן הנעלה ביותר.
עברו חלפו להם ימי הדין והמשפט, מוצאי יום הכיפורים, ור' ירחמיאל עובר בין הבחורים לספור את השלל…
'כמה כסף נחסך אצלך'? פונה הוא לראובן.
'כלום'…
'וכמה אצלך'? שואל הוא את שמעון.
'אפס'…
'ואצלך'? עובר הוא ללוי.
'שום דבר'…
'איך זה יתכן'?! תמה ר' ירחמיאל, 'האם באמת לא שכחתם אפילו פעם אחת'?…
'תראה', אומר לו ראובן 'אני לא יכולתי להרשות לעצמי לשכוח, אין לי ממון מיותר'…
כך ענה אף שמעון וכך ענה לוי, וכן כולם.
מוסר השכל
השיעור הבא במשנה ברורה שהתקיים בתחילת זמן חורף, הפך לשמוע'ס נוקב ויורד עד התהום וכך נאמר בו:
'רבותי! לימדתם אותי מוסר השכל נורא'!
'האדם יודע שכל השנה הבאה עליו לטובה מונחת על כף המאזניים בימי הדין והמשפט הן ברוחניות והן בגשמיות, ומחשבה זו לבדה אינה מרתיעה אותו מלהחסיר חלילה את האזכרות המעכבות. הימים הנוראים אינם 'מזכירים' לו להזכיר את אותם האזכרות ההכרחיות בתפילה. יכול האדם לשכוח להזכיר 'המלך הקדוש', ויתכן כי אף כל תפילתו היא כחלום יעוף'…
'אך שקל אחד לכל אזכרה שנשכחת זה כבר יותר מידי בשבילו… כאן הוא כבר יעשה הכל, אבל ה כ ל כדי שלא לשכוח חלילה, מה הוא עשיר'?…
נורא למתבונן.
(מתוך הספר 'ירחמיאל' – גדול מזכי הרבים)