הגה"צ רבי דב יפה זצוק"ל שלח את בנו לשאול את הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל באיזה ענין עליו להתחזק בימי אלול, והשיב לו הגרשז"א 'איני יודע מה עליו להתחזק, אך אני כשלעצמי מתחזק בחודש אלול בעניין מאה ברכות בכוונה, כיון שאמרו חז"ל עה"פ (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' שואל מעימך כי אם ליראה, אל תקרי מה אלה מאה, הרי שהדרך לזכות ליראת ה', שתהא אצלי מילתא זוטרתא, הוא ע"י מאה ברכות'.
והראה לו באחד מספרי החסידות ע"פ מה שאמרו חז"ל 'אמרו לפני מלכויות שתמליכוני עליכם', ונודע שאמר האריז"ל שאין לומר וידוי בראש השנה שלא לעורר קטרוג ביום הדין, על אחת כמה וכמה אם יאמר 'מלכויות מן השפה ולחוץ, והרי אמירת מלכויות הוא שאדם ממליך את הקב"ה על כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולכן צריך שתהא האמירה בלב אמת.
ואיך יזכה האדם לומר מלכויות בלב אמת, לזאת עלינו להכין את נפשינו חודש לפני כן, והוא ע"י שמקבל על עצמו מר"ח אלול לומר מאה ברכות בכוונה בכל יום, להמליך את הקב"ה עליו מאה פעמים ביום, ושם לבו על מה שמוציא מפיו 'מלך העולם', כך אנו מקווים שיזכה לבוא לפני הקב"ה ביום ר"ה לומר מלכויות באמת. לאחר שכבר המליכו עליו שלושת אלפים פעמים החודש אלול.
בדורות הקודמים היו הרבה מתענים בימי אלול, בדורות אחרונים נחלשנו ואין מרבים בתעניות, והרי כתוב במ"ב שביום התענית צריך להשלים מאה ברכות, אם אין אנו מתענים, לכל הפחות נאמר מאה ברכות בכוונת הלב. שיהיה לנו איזה רווח ממה שאין מתענים. כי הברכות בכוונת לב, מביא את האדם לדביקות בהשי"ת.
אות ק' ד'הדבקים' כנגד מאה ברכות שעל ידם אנו מתדבקים בהשי"ת
וראיתי בדברי בעל הטורים בפרשת ואתחנן עה"פ 'ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום', ונודע שבספרי תורה הישנים היו הרבה תגים על האות ק' של 'הדבקים'. וכתב שזה רמז לאמירת ק' ברכות בכל יום בכוונה, שעי"ז אנו זוכים להתדבק בהשי"ת. כשגוי אוכל הוא דבוק באוכל, כשיהודי אוכל, הוא דבוק בהשי"ת. וכמ"ש בזמירות שבת 'סועדים בו לברך שלוש פעמים' הסיבה שאנו סועדים בו, כדי שנזכה לברך.
***
שמעתי בהררי שווייץ מהרה"ח ר' יעקב ברקוביץ שליט"א מניו יארק, מתלמידיו של הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זצ"ל שזכה להסתופף בצלו בסביבות שנת תש"כ.
פעם אחת הגיע אורח מארץ ישראל לאמריקה, שהיה רב חשוב ומכובד ובא לאסוף צדקה לצרכי נישואי בנו [יהודי מכובד מאוד, לא נזכיר שמו מפני הכבוד], והנה באותן השנים הרוויחו אנשים בעלי בתים לערך מאה דולר לשבוע. וממילא כל מה שהיה שייך לאסוף לצרכי חתונה של יהודי היה סך של ב' או ג' אלפים.
רבי יעקב היה באותה שעה בבית הרה"ק מסאטמר, וכך אמר לאותו האורח, 'אין זה מן הכבוד שאתם תסתובבו בעצמכם לצרכי צדקה לנישואי בנכם, אינכם צריכים לסבול את הבזיונות של איסוף דולרים יחידים , שבו באכסניה שלכם ואני אראה מה לעשות, תחזרו אלי עוד כמה ימים ספורים'.
ושאל אותו 'כמה אתם חושבים שתצליחו לאסוף באמריקה'. והשיב לו 'עשרת אלפים דולר'. רבי יואלי'ש השתומם והתפלא הייתכן שיעלה על דעתו שישיג סכום כזה. ובכל זאת אמר לו שישוב אליו לאחר כמה ימים. לאחר ג' ימים בא אליו האורח החשוב הנ"ל, ויאמר לו הרה"ק מסאטמאר: 'אין זה מן הכבוד שאתם תקבצו הממון, קחו לכם מעטפה זאת'. והוציא מהמגירה מעטפה עם דולרים ונתן לאותו רב, ואמר לו: 'סעו לשלום לארץ ישראל'.
בצאתו מבית הרבי, פתח הרב את המעטפה, ורבי יוסף אשכנזי המשב"ק עמד שם בחוץ, וראה את הרב הנ"ל סופר וסופר עוד ועוד שטרות ירוקים, עד שספר סכום של תשעת אלפים וחמש מאות דולרים. רבי יוסף התפעל מאוד, לא יאומן כי יסופר, לקבץ סכום עתק כזה באותן שנים.
רבי יוסף נכנס אל הרבי ושאל אותו לפשר הדבר, ואם כבר נותנים לו סכום כזה, מדוע לא לתת את הסכום השלם שביקש, עשרת אלפים? נענה רבי יואל ואמר: 'יוס'ל, חשבתי שחכם הנך, איך אינך מבין שאם הייתי נותן לו עשרת אלפים, היה חוזר לביתו בצער רב, מדוע אמר לי רק עשרה ולא שלושה עשר וכדו'. אך עתה שנתתי לו תשעה וחצי, הוא מבין שהתאמצתי בכל הכוחות להשיג מה שיכולתי להשיג, והוא חוזר לביתו שמח וטוב לב'.
וכך דרשו עה"פ 'אשרי משכיל אל דל' , שצריך להטיב עם העני בדרך חכמה והשכל. לראות שיהיה שמח וטוב לב עם הצדקה שהוא מקבל.
וכן איתא בפרשת ראה 'ולא ירע לבבך בתתך לו', שהלב שלך לא יהיה רע, וכל שכן שהלב של המקבל לא יהיה רע, אם תיתן לו כל הסכום הענק שהוא ביקש, הרי יצטער שלא ביקש יותר.
(ערשב"ק פר' ראה ע"ז)
(מתוך העלון ממשקה ישראל' ראה תש"פ)