- הדוב הוא בעל החיים החזק ביותר מבין אוכלוסית הטורפים אשר בכדור הארץ. יש שמונה סוגים של דובים שנותרו לפליטה ברחבי העולם, אם כי הם בהחלט נחשבים לאוכלוסיה בסיכון.
אפשר למצוא דובים בכל רחבי כדור הארץ, מאמריקה עד לאסיה ואפילו עד אלסקה. יש להם מן המשותף: גוף גדול עם רגלים עבות חרטום ארוך, אוזניים קטנות ומעוגלות, שיער "דובי", והציפורניים בכפותיהם נשארות שלופות כל העת (להבדיל ממשפחת החתוליים).
וכן, יש לכל אחד מהם גם זנב קצר.
- המסוכן מכולם הוא דוב הקוטב הענק, שיכול לשחות וגם לרוץ, אם כי למרחקים קצרים. הוא גם יודע לטפס על עצים. בניגוד אליו הפנדה הענק גם הוא סוג של דוב, אבל ניזון, בעיקר מצמחים.
הדוב חי בדרך כלל לבדו, ויש לו חוש ריח מעולה, שמאפשר לו לזהות טרף ממרחק רב. לכן ממליצים היערנים למבקרים בהרי הקטסקילס, אליהם נוהרים נופשים עייפים מניו יורק והסביבה, לא להשאיר שרידי אוכל בחוץ – הם ימשכו דובים שעלולים לפגוע בבני אדם.
- בעונת החורף רוב סוגי הדובים נכנסים למערה כדי לישון את תרדמת החורף המפורסמת שלהם, שיכולה לארוך מאה ימים. עם זאת, דובים נלכדו ואולפו, כמו בידי צוענים, שהציגו אותם לראווה בתור דובים מרקדים.
- הדוב הגדול ביותר הוא דוב הקוטב שמשקלו יכול להגיע עד 700 ק"ג וגובהו עד שלושה מטרים. הקטן מכולם הוא דוב השמש, שמשקלו בין 22 ל-65 ק"ג, וגובהו בין מטר ל-140 ס"מ
- משקלו של הדוב מרוכז בחלק התחתון של הגוף, ולכן כאשר הוא הולך על שתיים הוא נראה מסורבל, מתנהל בכבדות כאילו נשא משא כבד. מכאן גם הביטוי "מגושם כמו דוב". למותר לציין שזו טעות. דובי הגריזלי ודובי הקוטב הם מן הטורפים המסוכנים ביותר וגם אם הם נעים בכבדות לכאורה, שום אדם אינו יכול להתחרות במהירותם – או לחמוק מהם, אם הם דולקים אחריו. כושר השמיעה והראיה של הדוב אינו טוב, וחוש הריח מפצה על כך. אולם, בניגוד לבעלי חיים רבים, הדובים מסוגלים להבחין בין צבעים, מה שמסייע להם לאתר פירות לאכילה.
האם צריך לחזור ולהדגיש שצריך לשמור מרחק מן הדוב, מכל סוגיו?
(יתד נאמן כ"ד אב תשפ"ג)