"ונדבר עתה מענוות המעשה, והיא תתחלק לארבעה חלקים: בהתנהג עצמו בשפלות, בסבול העלבונות, בשנוא הרבנות ובורח מן הכבוד, בחלוק כבוד לכל" (מסילת ישרים פרק כב)
לפני קרוב לעשר שנים התקיימה שבת התאחדות ללומדי ביהמ"ד 'פרידמן' (שע"י ישיבת מיר) בכפר נופש בצפון. עובדי התחזוקה של הישיבה סידרו את אחד האולמות למקום תפילה ולימוד, ובין היתר סידרו מקומות לרבני הישיבה. לאנשי הצוות של 'פרידמן' יוחדו המקומות בשורה הראשונה, ואילו ב'מזרח' הוכנו שתי מקומות, לרה"י הגאון רבי רפאל שמואלביץ ולמשגיח הגה"צ רבי אהרן חדש.
תיכף עם נעימתה הראשונה של תפילת קבלת שבת, קם רבי רפאל, גרר את הכסא והסטנדר שהוכנו עבורו, ועבר להתיישב בשורה אחת עם רבני בית המדרש. ניסיתי למחות: הן זהו כבוד הישיבה שהראש ישיבה יישב במזרח. 'כך נהוג', ו'כך ראוי', ועוד כהנה וכהנה. אך הוא זצ"ל בשלו: או שכולכם עוברים ל'מזרח' או שאני יושב כאן לצדכם… לא היה טעם להתווכח, והוא נשאר לשבת לידינו.
סמוך ונראה ל'מזמור לדוד' אני מרגיש טפיחה על רגלי, ורבי רפאל פונה אלי כשהוא נסער: "אני יודע בדיוק מה אתה חושב עכשיו… שאני עניו… אז ברצוני לספר לך סיפור: מעשה בעסקן ציבורי ידוע שם ורב פעלים שהזמין את הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל לכינוס מסוים, ובמודעות הרחוב שבישרו על השתתפותו, הכתירו בתואר 'פוסק הדור'. הוא עשה כן אף שידע את סלידתו הגדולה של רבי שלמה זלמן מתואר זה והקפדתו שלא יכתבוהו עליו בפומבי [הן משום הרעשנות שיש בביטוי זה – שהיתה מנוגדת לכל אורחותיו, והן משום האחריות שהוא מטיל עליו למחות על כל פרצה הלכתית. ואולי מאד טעמים]. רבי שלמה זלמן הקפיד על כך מאד, והוא הודיע לאותו עסקן – שהיה מקורבו ואף מבני משפחתו – שהוא איננו מוחל לו. הלה ניסה כמה פעמים לפייסו ולא עלתה בידו. בערב יום כיפור, קץ זמן סליחה ומחילה, הגיע שוב, והגרשז"א אמר לו: "אני מוחל לך, אולם היחסים בינינו לעולם לא ישובו להיות כפי שהיו".
עמד שם באותו מעמד בחור שהעיז פניו ואמר לר' שלמה זלמן כהאי לישנא: "קשה לי להאמין שהראש ישיבה כלל לא נהנה מכבוד התואר 'פוסק הדור' ואף מקפיד עליו". דממה הלומת רעם השתררה במקום, אולם רבי שלמה זלמן השיב: "אני בהחלט אוהב כבוד. אולם אלמד אותך מהו כבוד. במגירת שולחני מונח מכתב מהגאון רבי משה פיינשטיין, אשר בו הוא כותב לי שהוא נבוך בשאלה חמורה באבן העזר שלשה שבועות ואינו יודע להכריע בה, והוא מבקש לשמוע את חוות דעתי. כשהגאון בעל האגרות משה מבקש לשמוע את חו"ד בשאלה שהוא אינו יודע להכריע בה – זהו כבוד. אבל שאותו פלוני שילם למדפיס – שיתכן שאפילו אינו מבני ברית – כמה מאות שקלים ע"מ שידפיס מודעה שכתוב בה 'פוסק הדור', הלזה כבוד ייקרא?"
סיים רבי רפאל את סיפור המעשה ואמר לי: "אני בהחלט אוהב כבוד. אולם זה שהפועל הרומני של הישיבה סידר שתי כסאות במזרח, לזה ייקרא כבוד…?".
ילדות היתה בי ופתחתי ואמרתי: אחרי כל כך הרבה שנים שאני מכיר את ראש הישיבה, אולי אשמע סוף סוף איזה כבוד הראש ישיבה כן אוהב?… הוא זצ"ל חייך ומיד השיב: "וכי אני חייב לגלות לך את כל חסרונותי…?"
(רשימות וזכרונות מאחד מגדולי תלמידיו של הגאון רבי רפאל שמואלביץ זצ"ל, בתוך: אוסף גליונות מישיבת מיר מבית צוף הוצאה לאור)