האיש היהודי שזכה שאמונתו זכה וברורה, אינו חושש משום כישלון, כי יודע בעצמו שהכול נעשה בהשגחתו יתברך הפרטית, ולא ירתע מפני אף אחד ולא יחניף ויתרפס בפני מי שהוא, כי יודע הוא בעצמו שכל מלכי מזרח ומערב אינם יכולים לתת לו מה שמן השמים לא נתנו לו, וכן אינם יכולים לחסרו את שהקב"ה רוצה לתת, ועל כן הוא חי תמיד את אלוקיו ובאמונתו יתברך.
הכתוב אומר: 'תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ' [דברים יח, יג], ותיבת 'תמים' מורה שהאדם לא יחקור וידרוש בשכלו לראות אם כדאי לו לעשות הדבר הזה, ואם ירוויח מזה בתכלית שישיג טובה יותר לפי הבנתו, אלא ילך בתמימות נפשו לקיים המצוה בלתי לה' לבדו בלי שום חשבונות שונים ומשונים. והרי עיקר השכר שהאדם מקבל, הוא מעשיית דברים לשם פעלם, בשביל עשיית רצונו יתברך בלי שום חשבונות צדדיות, ואז גם זוכה לקבל חיות ורוח חדשה מהשפעת המצוה, באופן נעלה באור מופלא ברום המעלה.
וכדי לסבר את האוזן להבין עד כמה חסרה וגרועה עבודתו של זה העוסק במצוה וחושב מחשבה להרוויח מזה משהו, הנה סיפור לפניכם, איש אחד שהיה עשיר גדול שכר לעצמו פועל על מנת לנקות את ביתו באופן קבוע, ואחר שראה כיצד הוא עובד במסירות ונאמנות מרובה, נהנה מאוד מעבודתו המועילה, ועל כן הוסיף לו עוד איזה סכום כסף לשעה.
עד שנתברר לו בדרך לא דרך שיש לו לפועל זה מטרה יחידה וברורה לפניו, אשר כל הנאמנות שהוא מראה כלפי חוץ בכל סדר העבודה שלו, היא אך ורק כדי לזכות באימונו המוחלט של בעל הבית, שיפקיד בידו את כל הנסתרות אשר בביתו, ואז ימצא לו איזה שעת הכושר, ובהזדמנות אחת יקום ויגנוב את כל הכסף שיש לו, כמו שכבר עשה במקום אחר שגנב שם סכום גדול עד מאוד, כאשר השתמש בערמה זדונית זאת. ויהי כאשר שמע והבין בעל הבית את זאת חמתו בערה בו וכעס עליו מאוד, איך שכל אופן התנהגותו אינה אלא שקר גס, ואין כאן מסירות בכלל אלא רמיה והונאה, ועל אתר פיטרו ממלאכתו ושילחו מביתו, וזה יהיה לנו למוסר השכל כמה שנוא לפניו יתברך עבודה כזאת שהוא רק בחיצוניות נעשה, ובכן נעשה כולנו חשבון להיות "געטריי מיט דעם ריבונו של עולם" [להיות מסור לה'], להתחבר איליו בעשיית רצונו, ולעבדו בלבב שלם באמת ובתמימות.
לעשות המצות לשם יוצרו
ומעתה יבין המשכיל שגם במצוות שבין אדם לחברו יזהר האדם על דרך זה, שלא להיות מאלו המבקשים חשבונות רבים של נגיעות ופניות, כגון להיות עושים ומעשים בענייני צדקה וחסד ברבים דייקא בפרסום כדי שיהיה מכובד בעיני הבריות, כי על ידי זה הרי הוא מפסיד ההשפעה של המצוה הזאת שהיא היפך מהתכלית, וכמובן שאיש כזה אינו עושה מעשה חסד בביתו פנימה באין רואה.. וכל זה איננו שווה לו כי יצא נקי מהמצוות. וסיבת הנהגה זו הוא, שחסר לו מהאמונה השלימה, אינו מכיר באמת כי ה' יראה ללבב ושהקב"ה משלם לאיש כמעשהו ממה שבפנימיות הלב. וזהו הכוונה אשרי העם יודעי תרועה, יודעים הוא לשון חיבור, ותרועה הוא מלשון יבבה [ר"ה לג:], והיינו אשרי להם לעם כזה, שיודעין לתקן את שבריהם ולחזור להיות ישרים וחלקים.
שהרי בין כך ובין כך הכל מאתו יתברך, כי ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם, ככתוב כי לי הכבוד נאום ה', וכן אנו אומרים בתפילה: והעושר והכבוד ו"הבריאות" מלפניך ואתה מושל בכל [כך הנוסח אצלנו], והכוונה היא שאין האדם מקבל שום טובת הנאה מאף אחד ללא רצון הבורא, רק כשעושה מצוות ללא פניות זוכה ש-באור פניך יהלכון, שנפתח לו שערי גן עדן.
(מתוך קונטרס 'שפת חיים' אלול)