"וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת… קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (לג יז)
מה ראה יעקב אבינו לקרוא למקום ע"ש הסוכות שעשה עבור המקנה, וכי איזו חשיבות יש לסוכות הללו, עד כדי שהם מתכבדים בקריאת שם המקום על שמם?
דברי ה'אור החיים' הקדוש יאירו את עינינו באור יקרות, וילמדו אותנו פרק חשוב בחובת חמלת האדם על כל מעשי הבורא ית': "אולי" – כותב ה'אור החיים' – "כי עשה דבר חדש בחמלתו על המקנה, מה שלא עשה כן אדם קודם, שיכין סוכה לבהמות, ולשינוי חדש, קרא המקום עליו".
עפ"י דברי ה'אור החיים' נבין, שבניית הסוכות עבור המקנה, היתה הנהגה חדשה שלא היתה נהוגה קודם לכן. ובקריאת המקום ע"ש הנהגה זו, ביקש יעקב אבינו להעביר מסר לדורות שהנהגה זו אינה סתמית, היא ראויה לקריאת שם המקום, כי חובתו של האדם לרחם ולחמול על כל הנבראים, אף בעלי החיים!
***
כאשר אנו עוסקים בענין הפסוק "ורחמיו על כל מעשיו", מיד עומדת לנגד עינינו התמונה המפורסמת, איך הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל מוזג חלב לחתול בחצר ישיבת 'כפר חסידים', אלא שמאחורי הפעולה האצילית הזו הנובעת מפשטות, ענווה ורחמנות יוצאת דופן, ישנו סיפור מקדים…
תלמידו רבי יוסף דוד שלוסברג מספר: יום אחד טייל רבי אל'ה בחצר הישיבה, וראה חתול מסתובב כאילו היה זה ביתו, שאל אותי ר' אל'ה: "מה זה החתול הזה? מה מעשיו כאן?", הסברתי לו שערב אחד, כאשר הרבנית, אם הישיבה, נכנסה למחסן הישיבה, הגיחו לפתע עכברים. היא חששה שהם יכרסמו במאכלים ובכלים שאוכסנו שם, ולא ידעה כיצד לסלקם.
אחד הבחורים הציע שיביאו חתול למחסן, והוא יאכל את העכברים, ואכן בחור זריז מיהר להוציא את ההצעה אל הפועל, וכעבור כמה דקות היה בידיו חתול שהועמד על משמרתו, ועשה את תפקידו נאמנה. העכברים נעלמו…
ר' אל'ה שמע את כל הסיפור ושאל אותי: "נתת אוכל לחתול?", "הוא הרי אוכל את העכברים", עניתי בפשטות
"שמע מה אתה מדבר!" – העיר לי ר' אל'ה – "הרי החתול הובא לכאן כדי לחסל את העכברים, אם כן, אחרי שאכל כבר את כולם, מה יאכל? כנראה שכבר כמה ימים לא בא אוכל לפיו…".
מיד נטל ר' אל'ה כוס חלב, מזג לחתול ואמר לי: "אסור לאדם לאכול לפני שהוא מאכיל את בהמותיו, כאשר אחד הברואים משרת אותך, עליך להאכילו לפני שאתה אוכל!"…
***
משגיח ישיבת גרודנא, הגה"צ רבי הלל כגן זצ"ל, נוהג היה להניח את שיירי מאכלו על אדן החלון, עבור הציפורים והיונים. ואכן הציפורים היו באות לחדרו ומתנהגות כאילו היה זה השובך הפרטי שלהן, עפות ומצפצפות, ובאופן טבעי החדר התלכלך מאוד…
פעם שאל אותו תלמיד: "רבה! איך אפשר לחיות כך…?", ר' הלל פשט את ידיו ואמר: "מה אעשה…? הרי כתוב 'ורחמיו על כל מעשיו…'!".
***
השמש זרחה על הכפר השוכן על שפת הנהר שליד 'קובנא', והגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, שנפש שם באותם ימי קיץ, יצא מהאכסניה שלו כשבידו מכתב. הוא חיפש אחר יהודי העובר את הנהר לכיוון קובנא, כדי שיעביר את המכתב לבני ביתו.
אחד הצעירים, שהיה סקרן לדעת מהו המכתב הבהול באמצע ימי החופשה, התנדב לחצות את הנהר ולמסור אותו לביתו של רבי יצחק אלחנן. בסקרנותו כי רבה, פתח הצעיר את המכתב, ולתדהמתו גילה, שבקשתו של רבי יצחק אלחנן, עוסקת בהאכלת החתול שבחצר ביתם: "כתוב בתהילים 'ורחמיו על כל מעשיו'" – כתב רבי יצחק אלחנן לבני ביתו – "ובחצר ביתנו מתהלך חתול שהייתי רגיל להשקותו חלב בכל יום, ועתה אינני שקט, כי לפני נסיעתי שכחתי למנות אדם אחר שיעשה כן במקומי, על כן אבקש מכם שתחוסו עלי ותואילו בטובכם להשקות את החתול כל יום, עד שאחזור…".
***
הגאון רבי מיכאל דב וייסמנדל זצ"ל, מספר בספרו 'מן המצר' על יהודי שאף בשעתו הקשה, כשחייו עומדים מנגד, ועתידו ועתיד משפחתו תלויים כחוט השערה בין החיים ובין המוות, הוא ברחמנותו דואג לבעלי החיים.
היה זה רבי אייזיק רוזנצווייג הי"ד, שהתפרנס מגידול תרנגולים. הוא הובל עם משפחתו ברכבת המוות, וכשהוא מוכה ומבוזה ע"י נוגשיו הנאצים ימ"ש, שצחקו עליו וירקו בפניו, זעק מקרון הרכבת לנאצים שעמדו על הכביש: "לכו לביתי ותנו מים ומזון לתרנגולים… הם לא אכלו ולא שתו כבר יום שלם…!".
הוא לא נח ולא שקט, עד שראה מרחוק את חבירו רבי משה יהודה צילץ הי"ד, שהיה עדיין מחוץ לגזירת המוות. ר' אייזיק קרא לו וזעק אליו בקול גדול: "צער בעלי חיים דאורייתא… תנו מים ומזון לתרנגולים…"
***
פעם הלך הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל ברחוב, וראה חתול שהכניס את ראשו לקופסת שימורים, ולא הצליח להוציאו משם. הוא קפץ ודילג, התהפך והתגלגל, והראש לא יצא, הקופסה משקשקת ומרעישה והחתוך הולך ומסתבך. רבי שמואל אהרן ברחמיו, לא יכול היה לשאת את צערו של החתול, ולמרות מעמדו וגילו, ולכאורה אין זה לפי כבודו, הוא ניגש אל החתול, תפס אותו בידו, וחילץ בזהירות את ראשו מהקופסה… הרי כתוב "ורחמיו על כל מעשיו", ואיך אפשר שלא לעזור לחתול המסכן.
***
ברצפת ביתו של הגאון רבי זאב איידלמן זצ"ל ששכן בקומת קרקע, נוצר חור ויצאו ממנו נמלים שטיילו בחופשיות בכל הבית, ואף עלו על שולחן האוכל.
רבי זאב דאג לבדוק כל מאכל טרם הכניס לפיו, שלא עלו עליו נמלים, אך בשום אופן לא הרשה לבני ביתו לסתום את החור, "צריך לרחם גם על נמלים!" – טען רבי וועלוועל…
***
ונסיים בסיפור קדמון שמובא בספר 'קב הישר': אשה אחת הזיזה סולם שעמד ליד לול תרנגולים, דרכו היו האפרוחים עולים ויורדים מהלול.
מן השמיים הענישוה והיא נהייתה עקרה. כאשר באו אל האריז"ל ובקשו ישועה, גילה להם שגזירה זו נגזרה על האשה בעוון 'צער בעלי חיים'. הבינה האשה במה מדובר, תיקנה את מעשיה והשיבה את הסולם למקומו, וברוך ה' מיד נפקדה בסימן טוב ובמזל טוב.
