תאונת הדרכים המזעזעת. בה נקטפו שש נפשות יקרות ומופלאות, הביאה את כולנו לחשבון נפש נוקב. לב יודע מרת נפשו. כלי המשחית הטכנולוגיים, עליהם ועל שכמותם אמרה תורתנו הקדושה "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" פירוד הלבבות, הזילזול העמוק בכל הקודש והיקר לנו, תחושת ה"אשר קרך". וכמובן, ביטול תורה, כאשר תלמוד תורה כנגד כולם ו"ויתר הקב"ה על ג' עבירות ולא ויתר על ביטול תורה".
אך מה עם הגורם הטבעי, האנושי, שגורם לתאונות דרכים?
"ופשוט מאד דבכלל הלכות אלה בזמננו אלו הנוסעים במכונית אוטו במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים לחבירו וכבר ידוע כמה קיפחו חייהם כבר בעוונותינו הרבים, והיא סכנה גמורה. זה וכיוצא בזה ספק רציחה ספק מאבד עצמו לדעת" (שו"ת שבט הלוי ח"ו וקי"ב, הלכות שמירת הנפש). מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל מגדיר את אלו שנוסעים במהירות כספק רוצחים ספק מתאבדים. הדברים לא נאמרו בדרשה מוסרית או בתור דברי חסידות והנהגות טובות, אלא בשו"ת הלכתי, הלכה למעשה. כיהודי הולך רגל מעיד אני נאמנה, שאצל רבים מהנהגים בערים החרדיות, מעברי החצייה וזכות הקדימה להולכי רגל הינם הצעה לא מחייבת. ישנם אזורים שלמים של הציבור החרדי, בהם חוקי התנועה משולים לסוג של "עצה טובה קא משמע לן", ואיש הישר בעיניו יעשה, כל עוד שוטר אינו עומד ממול...
סיפר לי השבוע ידידי הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א, שקרוב משפחתו ניסה להיכנס לחנייה ברחוב בבני ברק ולכן נסע, למשך מספר שניות, נגד כיוון התנועה. שוטר עצר אותו ושלל את רשיונו, היהודי ביקש להישפט בבית משפט, כדי לנסות ולהציל את רשיונו. הוא נכנס אל רבנו מרן ה"קהילות יעקב" זצוק"ל וביקש ברכה להצליח במשפט. רבנו הסטייפלר זי"ע החל לצעוק עליו צעקות נוראיות. "מי שמזלזל בחוקי התנועה הוא רוצח!!! אם היה היום סנהדרין, היו דנים אותך בחומרה!!! תלך מפה ואל תבקש ממני ברכות על דברים כאלה!!! אדרבה, שיקחו ממך את הרשיון!!!".
כל פוסקי ההלכה קובעים בנחרצות שחובה לציית לחלוטין, ללא שום פקפוק ותצדקי, לחוקי התנועה והזהירות בדרכים, ואין בנושא זה שום קשר למחלוקת הפוסקים האם ישנו "דינא דמלכותא דינא" בארץ ישראל.
בספר נתיבות חיים (שער פ"ב הערה 112) כתב בשם מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, שאדם הנוסע בכביש ללא רשיון נהיגה, הרי הוא גוזל את הציבור, כיון שהכבישים שייכים לציבור, ולעניין מי יכול להשתמש בכבישים (וראו בהרחבה בקונטרס סלע מדינה, עמו' קו, ובס' שלהי דקייטא סי' לז).
בעיני ראיתי את מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נכנס לרכב, כדי לנסוע נסיעה בת עשרות מטרים בלבד, והנה מיד כשנכנס למכונית חגר הוא את חגורת הבטיחות. למרות העובדה שהנסיעה ארכה כשלושים שניות בסך הכל.
ואם חלילה לא שמרנו על חוקי הנסיעה והדרכים וברוך ד' הנסיעה עברה ללא פגע, מי ערב לנו שלא ינכו מזכויותינו על כך?! הלא חז"ל אמרו (ברכות נה, א) שהנכנס למקום סכנה וניצול ממנו, מנכין לו מזכויותיו. וכי יש לנו כל כך הרבה זכויות, שאנו מוכנים לבזבז אותן על חוסר זהירות בדרכים, הגברת מהירות, אי ציות לתמרורי "עצור" או אי חגירת בטיחות?!
בכל דרכיך דעהו. אנו מצווים להיות יהודים נאמנים לתורה ולמצוותיה בכל רגע ממהלך היום שלנו, כולל בתוככי הרכב, וגם בעוברנו את הכביש, ניקח איתנו גם למדרכה ולכביש את מידת הסבלנות והזהירות, כי בנפשנו הדבר.
(יתד נאמן)