עד היכן כוחו של בטחון, לימדני בחור יתום ל"ע, אשר מרוב הרפתקי דעדו עלי' גם בינתו נתמעטה בקרבו וכמעט שנסתלקה ממנו, ובעת דברי עמו כבר מלאו לו יותר מארבעים שנה וטרם מצא את זיווגו. פעם אחת נתדפק על דלתות ביתי בבהלה באמרו שיש לו משהו דחוף לשוחח איתי, ומטרת בואו היתה בשביל לשאול בעצתי, כי היות ששמע כעת שיש איזה סגולה לזיווג, לומר ארבעים יום – פרשת הקטורת, שיר השירים, למנצח בנגינות, או פרק שירה. מה עדיף לו לומר? עניתי לו כלאחר יד – שיאמר פרק שירה. השיבני הלה, וכי הרב בטוח שזה עובד? על כך עניתי ואמרתי – מתפללים ומקווים שהישועה בוא תבוא.
ואחרי זאת ראיתי אותו כמה פעמים איך שהוא אומר פרק שירה בכזה תמימות, ובאותה שעה נכמרו רחמי עליו מאד מאד, כיון שלדעתי לא היה לו איזה שהוא שביב תקווה ובטחון בסגולה שהוא עושה שיראה בזה ישועות, וכן היו שאר הבריות מביטים בו בתמהון על כך שמנסה לפעול סגולות וישועות לדבר שהוא בלתי אפשרי מעיקרו. אבל הקב"ה הוא גבוה מעל גבוה ושליט בעליונים ובתחתונים והיתה לו ישועה גדולה בזכות ביטחונו בה', וכנראה שלימוד פרק השירה גרם שגם הוסיף בו הקב"ה דעת, שהרי נשתנה מהותו והרגלו מן הקצה אל הקצה, שנהפך לאיש נבון בדעת ובתבונה, ויהי לפלא.
בטח עליו והוא יעשה
וכל זה מאלפינו בינה, כמה יש לו להאדם להתחזק במדת הבטחון בכל עת, גם כאשר אין לו שום השגה איך יצא לרווחה, מושיעו ה' במהרה, וכבר אמרו חז"ל [מנחות כט.] מאי דכתיב: 'בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים' [ישעי' כו, ד], כל התולה בטחונו בהקב"ה הרי הוא לו מחסה בעולם הזה ובעולם הבא.
כי זאת צריך האדם לשים אל ליבו, כי על ידי מדת הבטחון זוכה האדם לכל מיני השפעות טובות בין ברוחניות ובין בגשמיות, ולא זו אף זו, שבשעה שהאדם חש שיד ה' עמו, יכול הוא לשנות סדרי בראשית, ואין זה משנה באיזה מצב הוא נמצא בעבודת בוראו, שאפילו הוא נמצא בשפל המדרגה שאינו ראוי ואינו כדאי לכל ההטבות שרוצה בזה, אף על פי כן בזכות בטחונו בה', זוכה הוא לכל מה שהוא חפץ.
לא כן הדבר בשעה שהאדם בוטח באנשים וכדו' זולת השי"ת, כי אז הקב"ה נותן אותו תחת שליטת אותו אדם ואותו דבר שבוטח בו. ובכן נזדרז עתה כולנו יחד להתעורר משנתנו העמוקה להשיג את הבורא ולהמליך אותו, שעי"ז מתעוררים עלינו שערי רצון ורחמים עליונים להמשיך השפעות טובות לנו ולבנינו אחרינו עד עולם, ועל ידי זאת האמונה והבטחון בה' מתבטלים ונופלים כל החומות, ויכולים אנו להתקרב אליו יתברך, ועל ידי זה משיגים גם כן סליחה ומחילה על כל עוונותינו.
ולאור הדברים שנתבארו, יש לנו פתחון פה להוסיף ולומר, שאל יתנהג האדם במידת הענווה, להקטין את עצמו לומר מה אני ומה כוחי, והרי זה מדריגה גבוהה של מדת הביטחון, שאינה שייכת לאדם פשוט כמוני, כי טעות גדולה היא המגיעה מחסרון ידיעה, שכאשר האדם מתבונן קצת בגדלות השי"ת ורואה מי ברא כל אלה, מיד באה אליו מדת הבטחון שגם לו יעזור השי"ת, שהרי הוא הא-ל המושיע ואין מעצור לה' מלהושיע, ולמה לא יושיעו למו.
ואנא עובדא ידענא באחד ממכירי שהיתה לו בת יחידה, והתקשה מאוד למצוא עבורה זיווג הגון, כיון שנפלה בליבו מחשבת שטות שכל השדכנים מנסים להציע לו בחור שאינו ראוי והגון לביתו היחידה, והיתה המחשבה נטועה בליבו וטורדתו כל כך עד שלא הצליח להטות אוזן לאף הצעת שידוך שהעלו לפניו. ופעם א' בעומדו בתפילה באחד מימי עשרת ימי תשובה, נפתח לבו כפתחו של אולם, ופרצו מעיניו אשד דמעות כמעיין, והתחנן לפני ה' שיחיש לו ישועה במהרה, כי לפי הנראה לעיניו אין לו שום עצה ותושיה להיחלץ ממצוקתו.
לאחר התפילה יצא מביהכ"נ לעבר רכבו, והנה מתקרב אליו בחור ושואלו האם הוא מגיע למקום פלוני, וענהו בחיוב בהסכימו לצרפו עמו לנסיעתו, ויהי כנוסעם יחדיו פנה האיש אל הבחור ואמר לו קצת פלא הוא בעיני מה יש לך לחפש במקום פלוני, שאינו מתאים כל כך לבחור חסידי… ויאמר לו הבחור במתק תמימותו, כי שם מתגורר איזה אדמו"ר בלתי מוכר כ"כ, והוא רוצה להנות אותו לתת לו קוויטעל, הלה התפעל מאוד מרגישותו ומידת טובו של הבחור, ותיכף נצנץ הרעיון במוחו ללקחו כחתן לבתו, ושלח שדכן להציע לאבי הבחור את בתו, והשידוך נגמר בכי טוב עוד לפני יום הכיפורים.
(מתוך קונטרס 'שפת חיים' אלול תשפג)