ביום ג' פרשת שלח תשפ"ג, השתתפתי בשמחת הנישואין של בן ידידינו עוז, הרה"ג ר' יהושע ראזענפעלד שליט"א, ראש הכולל "נעימת החיים" ומחשובי מתפללי בית מדרשנו, שהתקיימה בעיר בני ברק. אחר החופה התקיים מנין לתפילת ערבית באולם, אמנם בהיות שאינני אוהב להתפלל באולם, ואני משתדל בדרך כלל להתפלל בבית המדרש, על כן יצאתי מהאולם לחפש בית המדרש כדי להתפלל שם מעריב.
תוך כדי שאני הולך ברחוב לבוש בבגדי שבת, עברתי ליד בנין מסויים, ואני שומע שמתוך הבנין צועק אחד בשלהבת אש קודש בקול רעש גדול "ברכו את ה' המבורך", ואני שומע שציבור גדול עונים בלבת אש והתלהבות ובקול רם "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", וכיון ששמעתי אמרתי ביחד עמם, והחלטתי שאני נכנס לשם להתפלל עמהם תפילת ערבית.
אני נכנס ולנגד עיני נגלה מחזה נורא עד למאוד, אני נמצא בתוך בית מדרש מלא מפה אל פה עם בחורים חסידיים שמתפללים מעריב בהתלהבות ולבת אש בצורה מעוררת התפעלות. בירכתי בית המדרש עומד על יד הסטענדער אדם מבוגר – כנראה משגיח הישיבה – שמתפלל עם הבחורים בהתלהבות דקדושה.
נעמדתי איפוא ליד איזה שולחן, ומיד ניגש אלי בחור אחד ונתן לי את הסידור שלו, והבנתי שמלבד שמתפללים בהתלהבות הם גם בחורים מחונכים. לא היה לי שום מושג איזו ישיבה היא זו, לא היה מופיע שם שום שלט או פתק עם השם של הישיבה, ואכן התפללתי עמהם תפילת ערבית. לאחר מעריב ראיתי שהבחורים מתחילים לצאת מבית המדרש, אך האיש העומד שם הורה לכולם לחזור ולהתיישב על מקומותיהם, ואף הורה לבחור אחד לצאת מחוץ לישיבה לראות אם היו בחורים שכבר יצאו מהבנין, והורה לאסוף את כולם שיכנסו בחזרה להיכל הישיבה.
עמדתי והסתכלתי על המחזה הנפלא, והתכוננתי לצאת מהישיבה לחזור לאולם החתונה, אך להפתעתי הרבה ניגש אלי האיש הזה ונתן לי שלום, ועצר בעדי מלצאת באמרו שהוא מבקש ממני לשאת דברים לפני הבחורים. ס'איז מיר שווארץ געווארן פאַר די אויגן [נעשה לי שחור בעינים], ואמרתי לו שלא התכוננתי כלל למסור שיחה, ואינני דורש בלי להכין מקודם, ובכלל אינני יודע באיזה ישיבה אני נמצא, ומה גם שהנני ממהר לדרכי לחזור לאולם לשמחת החתונה, ומה לו לבקש ממני לדבר.
אך הלה לא הרפה ממני, ואמר שאם מן השמים הזמינו אותי לכאן, לא אוכל לעזוב בלי להשאיר את הבחורים עם שיחה, ותוך כדי שהנני מתלבט מה לעשות, ראיתי שהכינו סטענדער ופרוכת לפני הארון קודש, וראיתי שלא תהיה לי ברירה, ושאלתי את האיש הזה "איפה אני? לאיזו חסידות שייך הישיבה הזאת? מי אתם?"…
אמר לי האיש שהישיבה נקראת בשם "תורת משה", על שם מרנא ורבנא גאון הדורות החתם סופר זי"ע, והישיבה היא ישיבה מיוחדת לבחורים מצויינים מכל החסידויות, והציג את עצמו שקוראים לו "שטערן", והוא נכד של הרה"ק מסקולען זי"ע, והוא המשגיח בישיבה. אח"כ ניגש אלי עוד אחד, נתן לי שלום והציג עצמו בשם "שטערנליכט", ואמר שהוא עומד בראש הישיבה, ותוך כדי שאני מדבר עמם סיפרתי להם איך הגעתי לכאן, אמרתי להם שהלכתי לחפש מנין מעריב וכיון ששמעתי "ברכו" בקולי קולות שבוקע רקיעים, החלטתי להיכנס להתפלל כאן תפילת מעריב.
המשגיח השתיק את כל הבחורים שכבר ישבו במקומם, ואמר להם בקול מלא התרגשות: "בחורים יקרים, אַז מ'דאווענט אַ ווארעמע דאווענען [כשמתפללים תפילה חמה], נותן הקב"ה מתנה מיד על המקום, והכריז שכעת ישמעו שיחה מבעל ה'נועם שיח'"…
לא היתה לי ברירה, ונעמדתי איפוא ליד הארון קודש, ואמרתי לבחורים: "הנה עברתי כאן וזימן לי הקב"ה את הזכיה הגדולה להתפלל עמכם תפילה חמה בהתלהבות דקדושה, אז אקוה שהקב"ה יתן גם לי מתנה, שהגם שלא הכנתי את עצמי לדרוש, ואני לא דורש בלא להכין את עצמי כראוי, אשר על כן הנני מבקש מאת הקב"ה, שיחון אותי דעה ובינה ודעת לשאת דברים כראוי, הגם שלא הכנתי את עצמי כלל".
ואכן עזר לי הקב"ה, והתקיים בי על אתר "אתה חונן לאדם דעת", ומסרתי שיחה נלהבת והדרכה לבחורים משולב בסיפורי צדיקים, ואף סיפרתי להם סיפורים על הגה"ק מסקולען זי"ע -שהמשגיח הוא נכדו – סיפורים שנחשפתי להם באופן אישי.
===
הנה, למה אני מספר לכם סיפור זה, הרי מכל דבר צריכים ללמוד משהו, מובן מאיליו שאנו רואים בזה השגחה פרטית מיוחדת, שהנה מגיע אחד מלייקווד לארץ ישראל, והוא נוסע לבני ברק לכמה שעות להשתתף באיזה חתונה, והוא הולך ברחוב לחפש מנין למעריב, ובדיוק כשעובר ליד ישיבה אחת, הוא שומע את ה'ברכו', והוא נכנס להתפלל שם אף שלא יודע היכן הוא נמצא, ואח"כ מוסר שיחה לבחורים… וזה דברים פשוטים.
אבל אחי וריעי, אני רוצה שנלמד עוד משהו מזה, הבה נלמוד מזה, שכאשר מתפללים אַ ווארעמע דאווענען, (תפילה חמה) אז נותן הקב"ה מתנה מיד על המקום!
הנה מזמן לזמן ניגשים אלי אברכים לדבר את אשר לבם, זה מתאונן אודות הפרנסה שאיננה כדבעי והשני מתאונן אודות ענייני חינוך שהולך לו מאוד קשה, והשלישי יש לו רח"ל צער גידול בנים, אחד מדבר על שלום בית, ואחד מתאונן שאין מקבלים את בנו או בתו למוסדות ואין לו היכן לשלוח אותם וכו' – הרשות נתונה גם לבשרני בבשורות טובות ולומר שהכל הוא בסדר – אבל מה שאני רוצה לומר לכם אחים יקרים הוא, כשמקבלים לחזק עצמינו בענייני תפילה, להתפלל אַ ווארעמע דאווענען, ולא לדבר באמצע התפילה וקריאת התורה, אז בזכות זה בודאי יתן לנו הקב"ה לכל אחד ואחד גרויסע מתנות!…
"אתה רואה את הדפים? את הדמעות? זה נקרא להתפלל! כך מתפללים!"…
בספר "מאיר עיני ישראל" מובא, שסיפר הגה"צ רבי חיים חייקין זצ"ל ראש ישיבת עקסלבן בצרפת ומתלמידי הגה"ק ה"חפץ חיים" זי"ע, שבאחד הימים הגיע יהודי מתושבי ראדין לבית ה"חפץ חיים" לבקשו שיעתיר בתפילה עבור דבר מה שהיה זקוק לו לישועה. שאל אותו ה"חפץ חיים": "האם אתה עצמך כבר התפללת על הענין?", ענה לו האיש "כן, כבר התפללתי". אמר לו ה"חפץ חיים "לך נא והבא לי מביתך את ספר התהלים שבו התפללת".
היהודי שהתגורר במרחק לא רב מבית הח"ח הלך, ושב כעבור זמן קצר כשספר התהלים בידו. נטל הח"ח את הספר מידו, פתחו ודפדף בו אחת הנה ואחת הנה, ואמר להאיש "זה נקרא להתפלל?, אני אראה לך תהלים שמתפללים בו". ניגש מרן הח"ח על אף זקנותו הרבה אל ארון הספרים שבחדרו, טיפס על גבי הכסא והוריד מלמעלה ספר תהלים ישן, והגישו אל היהודי הלז כשהוא פותח את דפי הספר, ומצביע לו על הדפים הצהובים מיושן ועל כתמי הדמעות המרובים שמפוזרים בו לרוב, תהלים הספוג בדמעות טהורות, ואמר לו "זה ספר התהלים בו התפללה אמי ע"ה, תראה, אתה רואה את הדפים? את הדמעות? זה נקרא להתפלל! כך מתפללים!"…
תשמע טוב, כבר שנים שאני מחפש אברך כמוך
שמעתי סיפור נפלא ביותר על גודל מעלת ההתחזקות בתפילה: אברך אחד היתה לו קבלה שלא להיכנס למנין שהתחילו להתפלל כבר, אם היה נכנס למנין וראה שהתחילו כבר, יצא משם מיד והלך להתפלל במקום אחר. והיה ביום ההוא, בערב ל"ג בעומר התכונן הלה לנסוע לציון המצויינת במירון, הוא קנה כרטיס מכבר באחת מחברות ההסעות שמגבילה את הנוסעים לשעה מסויימת, והחליט בדרך להתפלל מנחה.
נכנס הלה לבית הכנסת, והנה הוא רואה שהתחילו כבר "אשרי", ולכן נאמן להבטחתו הוא יצא מיד משם והלך לחפש מנין אחר, הגם שמחשבותיו עברו בראשו שבזה שילך למנין אחר, הוא עלול להפסיד את שעת הנסיעה, ואח"כ לקנות כרטיס אחר זה כבר סיפור שלם, אך מ"מ הוא התגבר על עצמו והלך למקום אחר להתפלל במנין מתחילת מנחה שהוא ב"וידבר".
ואכן לאחר שהתפלל תפילה כדבעי, בכוונה ובקול, הוא נוכח לראות שהוא הפסיד כבר את הנסיעה בשעה היעודה והלך לקנות כרטיס אחר. הוא התנחם על השקלים שהפסיד בכך, ושמח מפני שעל ידי התפילה כדבעי בודאי שלא מפסידים כלום.
הוא עולה על האוטובוס, ומתחיל לנסוע. לפתע התיישב לידו יהודי מבוגר מחוץ לארץ והתפתחה ביניהם שיחה מעניינת, הם דיברו על מקום הלימוד של האברך, ומה מעשהו ושאיפותיו.
בסוף הנסיעה אמר המבוגר לאברך: "תשמע טוב, כבר שנים שאני מחפש אברך כמוך שיושב ולומד ואין לו מהיכן להתפרנס, כדי לעשות עמו עסק טוב", וכשהאברך פתח פיו ואמר "אין לי כסף לשום עסק, איזה עסק אתה רוצה לעשות עמי?"…
ענה לו הלה, כשבת שחוק על פניו: "ברוך ה' שחנני בהון רב, והנני רוצה לעשות עסק שותפות יששכר זבולון עם אברך כמוך, אני אעביר לחשבון הבנק שלך כל חודש סכום הגון של כמה אלפי דולרים, וחוץ מזה, יש כולל מיוחד שאני מחזיק כל חודש, שרבים רוצים להיכנס לשם ללמוד, אך הם אינם מכניסים לשם אברכים חדשים, אך היות ואני מחזיק את הכולל, אז אני נותן להם הוראה להכניס אותך מיד לכולל", והיה זה כולל שהאברך רצה כל השנים להיכנס לשם…
הנה בזכות זה ששמר על מנהגו והתפלל כדבעי, והוא לא חשב מהשקלים הבודדים שיצטרך להיפרד מהם, עבור עמידתו האיתנה לעמוד בקבלתו ולהתפלל כמו שצריכים, בזכות זה זכה מן השמים ששלחו לו עסקת יששכר זבולון שכבר כמה שנים ממשיך בלא שום עיכובים, כל חודש נכנס לו לחשבון הבנק סכום של כמה אלפי דולרים, הוא לומד בכולל מצויין שלבו חפץ, ולא רק שלא הפסיד, רק הרוויח הרבה מכל הסיפור הזה…
(מתוך 'נועם שיח' ואתחנן תשפ"ג, בהוצאת מכון 'אפריון לשלמה')