"ולך תהיה צדקה לפני ד'" (כ"ד, י"ג)
אני רגיל לספר את מה ששמעתי ממרן הרב שך זצ"ל בהיותי אברך צעיר לימים.
היה זה בתאריך כ"ז באלול תשמ"ט, ימים ספורים לפני ראש השנה, וכך הוא אמר:
"הנה קרב ובא יום ראש השנה, יום הדין, שבודאי מחייב אותנו ביתר שאת וביתר עוז, להתעורר ולעשות תשובה.
"אבל איך עושים תשובה?" שאג הרב שך – "תשמעו ממני! תשמעו עצה מאדם זקן! לאדם זקן יש ניסיון!"
היינו בטוחים שהוא הולך להגיד משהו כמו: שכל אחד יקבל על עצמו שמשעה תשע בבוקר עד אחת בצהרים הוא לומד בלי לדבר דברים בטלים…
אבל הרב שך הפתיע: "נקבל על עצמנו לברך ברכת המזון בכוונה!
"ואיך נעשה את זה? הרי לפעמים, בעת הברכה, אנחנו עייפים, הראש לא מרוכז, המח לא צלול… מה נעשה?
"נברך ברכת המזון מתוך סידור!", אמר הרב שך, "זה יעזור מאוד לכוונה! לכו הביתה, תגידו לנשים ולילדים שלכם, שמהיום והלאה מברכים ברכת המזון מתוך סידור! אני מבטיח לכם שאם נקבל זאת על עצמנו זה יעשה רעש גדול בשמים! יכריזו עלינו בשמים 'פלוני עשה תשובה'! 'פלונית עשתה תשובה'! אם נבוא ליום ראש השנה עם קבלה קטנה זו – זוהי 'תשובה!'"
"הנביא אומר: 'קחו עמכם דברים ושובו אל ה" – סיים הרב שך את דבריו – "עלינו לקחת עמנו דבר אחד קטן וללכת אתו הביתה… וללכת אתו 'עד הסוף'… ולבוא אתו בראש השנה… תשמעו ממני עצה: 'קחו עמכם דברים' – קחו עמכם את הקבלה הזו, ואיתה תלכו הביתה"…
יש שהמליצו על כך את הפסוק במגילת אסתר (ט, כה): "אמר עם הספר ישוב מחשבתו הרעה" – כאשר מתפללים "עם הספר", מתוך סדור, הדבר מועיל ל"ישוב מחשבתו הרעה" – לבטל את כל המחשבות הטורדות את הכוונה הראויה.
אברך אחד הגיע לרבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל ימים ספורים לפני יום כיפור, ואמר לו כי כבר שנים שהוא משתדל לקיים את הקבלה הזו שהמליץ הרב שך, והוא מעוניין להתחזק ולקבל על עצמו קבלה נוספת שראש הישיבה יציע לו.
רבי מיכל יהודה השיב לו: "האם שמת לב איך אנחנו מברכים ברכת 'אשר יצר'? הנה אני נמצא כאן בישיבה ורואה את הבחורים שנוטלים ידיים ביציאתם מהשירותים, ובעודם צועדים בחזרה לכיוון בית המדרש הם ממלמלים את הברכה… וכי ברכת 'אשר יצר' היא 'תפילת הדרך', שאומרים אותה באמצע הדרך? הרי בשעת ברכה אסור לעשות שום פעולה נוספת! אסור לנגב ידיים, גם לא ללכת. מדברים עם המלך!".
"כדאי שנקבל על עצמנו" – סיים רבי מיכל יהודה – "לפחות פעם אחת ביום, לעמוד מתחילת הברכה עד סופה, ולומר גם את הברכה הזאת מתוך סידור, במתינות".
הבה נתחיל 'לעשות משהו'!
רבותי!
אי אפשר לבוא ליום הכיפורים עם ידיים ריקות! אי אפשר להגיע לתפילת נעילה, שעת החיתום, בלי שקבלנו על עצמינו קבלה אחת של תשובה. לא בשמים היא! לא מבקשים מאתנו לקבל דברים גדולים! אם נבוא עם "ברכת המזון מתוך סידור", או "אשר יצר מתוך סידור", נוכל להגיד: רבונו של עולם! התקדמנו במשהו! עשינו משהו "למענך אלוקים חיים".
המשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, היה רגיל לספר שברוסיה היה חוק, שכל בעל חייב לפנות את השלג ממדרכה שליד ביתו. מי שלא פינה היה צפוי לקבל קנס כבד. אבל אנשים זלזלו בחוק. לא היה להם כח אליו. מאידך גיסא, לא היה להם, כמובן, כל רצון לקבל קנס… מה עשו? כל אימת שראו את הפקח מתקרב, היו ממהרים ונוטלים את המטאטא ביד… שהפקח יראה אותם עם מטאטא ביד… כביכול עומדים הם לפנות עתה את השלג…
אבל היה שם בעל בית אחד שנשאר לעמוד ולקרא עיתון… והפקח רשם לו קנס.
שאל אותו האיש: "האם אינך רואה שאצל כולם השלג נערם ואיננו מפונה? מדוע רשמת דוקא לי קנס?"
השיב לו הפקח: "כולם, לכל הפחות, נטלו את המטאטא ביד. זה מראה שיש להם נכונות לעבוד. אתה – אפילו את זה לא עשית!"…
וכאן, זעק המשגיח:
"הבה, לכל הפחות, ניקח את המטאטא ביד! נתחיל 'לעשות משהו'! נגלה רצון לטאטא את 'ערימות השלג' שהצטברו לנו על הלב! הבה נקבל על עצמנו איזושהי קבלה קטנה, שאיתה נוכל לבוא ליום הדין!"
רבותי!
שכל אחד ואחד יקבל על עצמו איזושהי קבלה. את הקבלה שהציע הרב שך. את הקבלה שהציע הרב לפקוביץ. ומי שכבר, ב"ה, שומר על קבלות אלו – יראה להוסיף להתחזק, ולקבל על עצמו קבלה נוספת. העיקר שנבוא עם "משהו ביד", שנוכל לבקש מהקב"ה: "כתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים".
[מתוך 'דורש טוב']