'היה זה בקיץ תשע"ח' – פותח הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א את הסיפור המדהים – 'משפחה של ארבעה אחים וגיסים החליטו לצאת ולנפוש בערי הצפון בימי החופשה על מנת להחליף כוחות, ולהגיע לחודש אלול רעננים וחדשים. הם סגרו עם בעל צימר סמוך לעיר צפת שהבטיח לשמור להם את כל המתחם, על מנת שיעמוד רק לשירותם בכל שלושת ימי הנופש. המתחם היה בנוי מקומת כניסה – שם היה צימר למשפחה גדולה בשילוב חצר ובריכה ענקית, ובמתחם העליון היו ארבעה חדרים נפרדים ומופרדים, לזוגות וילדים קטנים.
אותה משפחה שילמה כמה שבועות מראש לבעל הצימר, כשהם לוקחים את כל המתחם העליון, המתאים להם, כשבעל הצימר מתחייב להם לפרטיות מוחלטת, ובלי להכניס עוד משפחה לצימר שבקומה התחתונה. והנה, הגיע היום. המשפחה המאושרת הגיעה למתחם בששון ושמחה והחלה להתמקם במתחם העליון, שם חיכו להם ארבעה חדרי אירוח מפנקים ומאובזרים. כל זוג סידר את הדברים בחדרו, ותוך כמה דקות עשו הגברים את דרכם הישר לעבר הבריכה הגדולה שחיכתה להם למטה. הם נהנו והשתובבו במשך שעה ארוכה ולאחר מכן החלו להתארגן לצאת לתפילת ערבית.
והנה, בעודם מתארגנים לקראת התפילה, הם שומעים קולות המולה של אנשים מבוגרים מקומת הכניסה. הציצו בני המשפחה אל קומת הבריכה, ולתדהמתם הם מגלים מחזה שעורר את זעמם עד למאוד. מה התברר?… קבוצה של חמישה אברכים טובים ויראים, הגיעו לנפוש ללא בני משפחותיהם, בצימר הגדול למטה, והם אצו רצו לכיוון הבריכה על מנת להשתעשע ולהנות בה. ארבעת הזוגות מלמעלה קראו לבעל הבית בזעם ועברה, ואמרו לו: 'מה זה אמור להיות?!… הלא סגרנו לפני כמה שבועות בצורה ברורה ומפורשת, שאנו שוכרים את המקום כולו רק לנו, והרי אתה הבטחת לנו בצורה מפורשת זאת, ומה קורה פה כעת!… כיצד הגיעו לכאן חמשת האברכים?! אנו דורשים שתשלח אותם בחזרה למקומם, ותעמוד בהבטחתך לפרטיות מוחלטת', טענו בזעם.
בינתיים, הבחינו קבוצת האברכים שהגיעו עתה במהומה שנוצרה והרגישו במבוכה. אף אחד לא אמר להם שישנה כאן עוד משפחה, והם מצידם לא רוצים לצער את בני המשפחה שהגיעו לכמה ימי שלווה. אז, ניגש אחד מבני המשפחה מהקומה העליונה אל קבוצת האברכים ושאל אותם: 'אמור לי בבקשה, לכמה זמן באתם לצימר הזה'?… השיב האברך, 'באנו רק ללילה אחד, וכבר מחר בשעה 10:00 בבוקר אנו אמורים להמשיך הלאה לדרכנו', השיבו בחוסר נעימות.
שמע זאת בן המשפחה וכינס את בני משפחתו: 'ראו, משפחה יקרה, הרי קבוצת האברכים היקרה הגיעו רק ללילה אחד, והאמת הם אינם אשמים שבאו לכאן, שכן זוהי טעות של בעל הצימר. אך שימו לב, הרי כבר נהנינו מקודם במשך שעה ארוכה מהבריכה, וכעת, הרי תיכננו שאחר שנחזור מתפילת ערבית נצא יחדיו לטייל בהרי צפת עד שעה מאוחרת בלילה. אם כן, הבה ונעשה חסד עם קבוצת האברכים היקרה הזו, ונעביר על מידותינו, למרות שהצדק עימנו, וניתן להם להישאר פה ולהנות מהמקום, בלא לעשות מזה רעש והמולה לבעל הבית, ומחר בבוקר מיד אחר שילכו, שוב יעמוד כל המתחם לרשותנו בפרטיות מלאה'.
הדבר היה בגדר ניסיון לא קל לבני המשפחה. הרי זו ממש חוצפה של בעל הבית שהבטיח מראש שהמקום יהיה סגור למענם, והנה הוא כעת מכניס עוד אנשים, לא כפי שסוכם. לאחר רגעים טעונים של התלבטות, החליטו בני המשפחה כי רצון ה' הוא להוריד את הראש, ולגמול חסד עם אותם אברכים, ולכן החליטו שלא לעשות עניין גדול ולוותר לבעל הבית. הגברים מהמשפחה בקומה העליונה, היו שלמים עם ההחלטה ויצאו לתפילת ערבית בעיר צפת הסמוכה, בעוד נשותיהם וילדיהם הקטנים נשארו בחדרים להתארגן לקראת היציאה בערב להרי צפת.
והנה, לאחר כחצי שעה חוזרים הגברים מערבית ולתדהמתם הם רואים המולה ורעש מאזור החצר והבריכה. מסתבר שאסון גדול ונורא נמנע. מה קרה?… אחד הילדים הקטנים של המשפחה מהקומה העליונה, יצא לו בשקט מהחדר בקומה העליונה, והלך לטייל לכיוון הבריכה בקומה התחתונה. אמו היתה עסוקה בהכנות ובטיפול בשאר הילדים, והיא לא הבחינה כי בנה הקטן יצא מהחדר. הוא התקרב אל הבריכה וטבע אל קרקעיתה.
באורח נס ממש, באותו רגע יצא אחד מהאברכים מהקבוצה שהגיעה זה עתה למקום, על מנת לנשום אוויר באזור הבריכה. ולהפתעתו, הוא רואה דבר גדול שוקע בעומק הבריכה. הוא מתקרב ומבחין בילד כבן שלוש שנפל זה עתה לעומק הבריכה. מלבד היותו אברך ירא שמים, משמש הוא כאיש 'איחוד הצלה', ועל כן, מיהר הוא לקפוץ אל תוך הבריכה, הוציא את הילד הרך והחל לערוך החייאה בילד שאיבד את ההכרה. תוך כמה שניות חזר הדופק לילד, והוא ניצל באורח נס של ממש!
הגברים בני אותה משפחה שהגיעו למקום נבהלו מהמחזה המחריד לראות את הילד כבן שלוש שוכב כמחוסר הכרה, ופרצו בבכי על הנס הגדול. 'אם היינו מתעקשים שקבוצת האברכים תסתלק מכאן, ואנו נישאר לבד במתחם כפי שסיכמו איתנו, הרי שכעת היינו מצויים בתוך אסון גדול ונורא מאין כמוהו, שהיה משבית לנו את הנופש ואת כל החיים', אמר אותו בן משפחה שהעלה את הרעיון לוותר ולהעביר על המידות לבעל הבית ולאותם אברכים. 'אם היינו שולחים אותם מכאן, הרי שגם אנו בעצמנו היינו עוזבים את המקום הלילה במצב מצער ונורא של הלוויה לא עלינו'…
אומרת הגמרא (שבת פח): 'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים – עליהם אומר הכתוב (שופטים ה, לא): 'ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'. אם כן, מיהו אוהבו של ה'? – זה שיודע לוותר, זה שיכול להבליג גם שקשה לו, זה ששומע חרפתו ולא מגיב, זהו אוהבו של ה'. ועל אדם כזה אומר דוד המלך בתהלים: 'שומר ה' את כל אוהביו' – כי אם אדם מתנהג עם הסובבים בענווה ומוותר גם כשקשה לו, הקב"ה כבר יגמול לו על כך!
וכפי שהיה רגיל מרן הרב שטיינמן זצ"ל לומר תדיר: נער הייתי וגם זקנתי, ולא ראיתי אדם שהפסיד מויתור!
(עלון בית לוי)