הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ (ויקרא יט יז)
היה יהודי מסוים שלפני מלחמת העולם השניה למד בישיבה אצל האדמו"ר רבי יעקב יוסף מספינקא זצ"ל, ולאחר המלחמה התקלקל, ואף נהיה 'להכעיס'ניק' ר"ל, ולכולם היה ברור ששום אדם לא יצליח להחזירו בתשובה.
כשהרבי מספינקא הגיע לארץ ישראל בפעם הראשונה, בשנת תשי"ד, שמע על כך אותו יהודי ונזכר בימי לימודיו בישיבה ובקשר שהיה לו לבית ספינקא, והחליט להיכנס לטיש. ואכן בא ונכנס לביהמ"ד והתחבא באחת הפינות שלא ירגישו בו.
בסוף, כשכולם עברו לומר 'גוט שבת' לרבי, היסס היהודי האם לעבור. הוא כלל לא היה בטוח שהרבי יכירו, שהרי קודם המלחמה היה עטור בזקן ובפאות וכאן הופיע בלי כלום, ובקושי מצא כיפה לבוא עמה לביהמ"ד. לבסוף החליט שאדרבה, אולי עדיף שהרבי לא יכירו…
אולם כשעבר ליד הרבי, מיד הכירו, ושאלו בשתי מילים: "חיים, היכן הגארטל?"…
כששמע היהודי את המילים הללו, וחש את החמימות והאהבה השופעות אליו מהרבי, אשר למרות שהכירו לא העיר לו אלא על הגארטל החסר בלבד… נהפך לבו בקרבו. הוא חזר למוטב, שינה את כל אורחות חייו ושלח את ילדיו לתלמודי תורה, וזכה להקים בית של תורה ויראת שמים.
(ע"פ שיחת כ"ק אדמו"ר מספינקא שליט"א, 'קובץ שיחות קודש' תשנ"ח)