לפני מספר שנים סיפר לי זקן האדמורי"ם כ"ק מרן אדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א, שבאחת הבתי כנסיות אירע פעם שבאמצע התפילה ניגש אדם אחד לשליח ציבור, והעיר לו אודות תיבה מסויימת בנוסח התפילה שלפי דעתו הוא לא הגה את הניקוד נכונה כפי כללי הדקדוק [לדוגמא: בתפילת "וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו" – את נקודת תיבת 'ברחמים', הגה השליח ציבור 'ברחְמים' – עם שו"א, ודעת המעורר היתה שלפי כללי הדקדוק יש לומר 'ברחֲמים' – בהדגשת החט"ף פת"ח], אבל השליח ציבור לא ענה לו (לאותו מעורר) אז באמצע התפילה.
לאחר התפילה ניגש השליח ציבור לאותו מעורר ואמר לו שהוא רוצה לספר לו איזו עובדא. וכך סיפר לו: בכפר אחד פרצה פעם אחת אש גדולה בבית שילד קטן היה דר שם, הילד – בראותו את האש שפרצה – נבהל מאוד, וינס החוצה, והתחיל לזעוק לעזרה בקול רעש גדול: הצילו! א פִיר, א פִיר!! עס ברענט א פִיר!! [כשכוונתו ל"פַייער" – אש], תוך כדי שהילד זועק לעזרה, עבר שם איש אחד, וכששמע את זעקת הילד "עס ברענט א פִיר", ניגש אליו ואמר לו: ילדי היקר, לא אומרים "פִיר" אלא "פַייער"…
הילד כששמע את דבריו האוויליים שלא במקומם, צעק לעברו ואמר לו: שוטה שכמותך, למה אתה מבלבל עכשיו את ראשי בגיבובי דברים איך לדבר, אם לומר "פִיר" או "פַייער" – וכי אינך רואה שהאש בוערת כאן?! – עס ברענט א פַייער! – הרי האש גדלה מרגע לרגע ולשונותיה מאיימות לכלות כל חלקה טובה מבלי להשאיר שריד ופליט רח"ל! כשהאש בוערת – למי יש זמן לחשוב איך לדבר!…
אמר השליח ציבור לאותו מעורר: כשאוחזים באמצע התפילה, הרי בוער אש! עס ברענט א פַייער! וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ל"ט, ד'): חם לבי בקרבי – בהגיגי תבער אש, כשיהודי עומד בעת התפילה לפני קונו כעבד לפני המלך, הרי אז בעת התפילה בוער אש גדולה ועצומה! ואם כן אני שואל אותך, כשבוער אש האם אז הוא הזמן הנכון לחשוב על הדיבורים שיהיו כפי הכללים?! עס ברענט דאך א פייער!…
ואפשר להוסיף ולומר, שאם יהודי מתפלל בהתעוררות ובלהבת אש [אויב מ'פלאקערט ביים דאווענען, אז גם אינו טרוד בעת התפילה להציץ בשעונו עוד כמה זמן מסתיימת התפילה, כי כשעומדים ומתפללים ובוער בקרבו – עס ברענט א פַייער, אז מתפללים אל השי"ת ולא אל השעון… וכמובן שאז אין מתרגזים כשאחד מאריך קצת בתפילתו, והתפילה מתארכת בעוד שתי דקות ואפילו בעוד חמש דקות!…
מרן הרה"ק בעל "אמרי חיים" מוויז'ניץ זי"ע היה מפרש את הפסוק (ויקרא י', ו'): כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', שהכתוב בא לרמז, שכל יהודי ויהודי צריך לבכות ולהתחנן אל השי"ת שיזכה בנפשו להיות "שריפה" לפני ה', ותבער לבו אליו, "ער זאל פלאקערן און ברענען פאר'ן אויבערשטער!"
(מתוך 'נועם שיח' ואתחנן תשפג בהוצאת מכון אפריון לשלמה)