בין הזמנים התחיל וכולי מתוח…
הבכור חוזר הביתה ולי זיכרונות לא נעימים מבין הזמנים הקודם. האכזבה שהיתה לי מהזמן שחזר הביתה היתה נוראית. התאכזבתי מכל התנהגותו, חשבתי שהוא בחור עם עקרונות, בחור רציני, נוכחתי לראות איך הכל מתמוטט מול עיני. הוא העביר ימים ולילות בבטלה ללא שום תוכן.
הוא כנראה שכח מה זה בית, הוא מרגיש כאילו הוא בישיבה, הולך מתי שבא לו, אוכל מתי שבא לו, הוא אינו מציע עזרה, כאילו ויש איזשהו סודני או פיליפיני שיבוא לעזור במקומו…
ניסיתי להעיר אבל התגובה היתה כאילו ואני בא לחנוק אותו.
אני לא מוכן לחוות שוב את החוויה הזאת.
הכי מתסכל הוא שבמשך השנה אני שומע עליו דרישות שלום מצוינות, אז מה קרה כאן?!
מה קרה כאן
הנושא חשוב והוא נוגע כמעט לכל הורה, מזווית כזו או אחרת. ננסה קודם להגדיר מה קורה בבין הזמנים אצל הבחור, ומנגד אצלנו כהורים. נתמקד בשורש עד לפתרון בעז"ה.
בבין הזמנים אנו עדים לקונפליקט עצום, בבית אחד שוכנים בכפיפה אחת אנשים עם רצונות שונים ואפילו מנוגדים! יש את הבחור המשווע למנוחה וחופש, הוא רוצה לקום ללא לחץ, ללכת לישון בעת שירצה, הוא רוצה ללמוד ולהתפלל היכן שנוח לו, בקיצור: הוא רוצה שחרור. ההיפוך ממה שהמסגרת דורשת ממנו בימים כתיקונם.
מנגד, יש את ההורים המסורים שלא ראו את בנם יקירם תקופה ארוכה, למעט ביקורים קצרצרים, וכל מה שידעו או שמעו על התכשיט שלהם זה רק מפירורי מידע ואינפורמציה שלקטו מכאן ומשם. הם רוצים כעת לראות את הנחת בצורה מוחשית. הם רוצים לראות את הת"ח שלהם רץ מוקדם לתפילה, ומשם ללימוד עם חברותא, הם מצפים לראות התנהגות של בחור מתבגר, עם עול על הכתפיים, דבר המתבקש בגילו.
וכך נוצר סיר לחץ, כששני מגנטים קוטביים, מושכים כל חד לכיוון הפוך. כשנהיה מודעים לכך נדע איך להתמודד בהצלחה.
ההבנה והתכנון
חייבים לדעת לשלב בין השניים. מצד אחד להבין שהילד נמצא כעת בימי בין הזמנים ולתת לו להשתחרר, ומצד שני הבית נשאר בית עם סדרים וגבולות! כשהדברים ברורים לנו על מה אנו מוותרים ועל מה לא.
הסוד טמון בתכנון! סוף מעשה במחשבה תחילה. אם נבקש מהבן עוד בהיותו בישיבה או לכל הפחות בהגיעו הביתה לתכנן את סדר היום שלו כשהוא זה הקובע את סדר היום, כמו זמני קימה (אין צורך לקום בנץ, אבל יש לזכור שזמן ק"ש ותפילה נוהג בבין הזמנים כבתוך הזמן), זמני שכיבה (אין שום ענין להפוך יום ללילה ולילה ליום, ועל הבחור לזכור שלבית יש כללים משלו, וזה שהוא נמצא בבין הזמנים לא אומר שכל הבית עובד עכשיו במשמרת לילה).
כדאי להציע לעזור לו להחליט מה ועם מי הוא לומד (נקודה ספציפית זו צריכה להיעשות בצורה עדינה ביותר ותלויה כמובן ברמת הקשר עם הבן).
השיתוף שלנו בתכנון יחסוך המון ויכוחים על הקימה והשכיבה ושאלות בנוסח היכן התפללת ומתי למדת היום?!…
צריך גם להחליט מתי עוזרים בבית, על בחור לדעת שמצוות כיבוד אב ואם היא אצלו מצוה נדירה במובן הפיזי, ובימים אלו יש לחטוף יותר ויותר בסבר פנים יפות.
בחור המגיע לימי בין הזמנים מתוכנן מרוויח בכפלים, הוא גם נח ומגוון לעצמו את הימים, וגם ממלא אותם בתוכן רוחני.
נקודה נוספת: בין הזמנים זו הזדמנות ליצור קשר עם הבחור. כעת זה הזמן. אין כמו טיול נחמד יחד או ארוחה משותפת לחבר ולקשר. הרבה בעיות נפתרו והרבה קשיים הסתדרו כתוצאה מרגעים מיוחדים אלו! ואם לא עכשיו אימתי?!
עוד כמה שנים הגוזלים פורחים מהקן וחבל לפספס הזדמנות זו…
(במה – אב תשע"ח)
כל הכתבות
הכל ברמה גבוה כיאה וכנאה לכבודה של תורה ולכבוד צמאי חסדך
אשריכם