"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל" (ח, יח)
התשועה – מאת ה' בלבד!
התורה מזהירה אותנו אזהרה גדולה מפני מחשבות של "כוחי ועוצם ידי"!
הקב"ה עושה איתנו הרבה מאד טובות וחסדים, ועלינו לזכור שכל הטובה והשפע שיש לנו הם מאת ה' יתברך, מרוב אהבתו וחסדו עימנו. אסור לנו לטעות ולחשוב ח"ו מחשבות של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא רק השי"ת "הוא הנותן לך כח לעשות חיל!"
בפסוק לקמן (טו, יח) נאמר: "וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה". אנחנו עושים מעשים של השתדלות, אבל התוצאה היא מאת ה'. יש לצבא טילים ומטוסים מתקדמים, אבל לא הם מביאים את הניצחון. התשועה היא רק מאת ה'.
איך מנצחים במלחמה?
"ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות יד, יד) – אתם תתפללו, וכך תנצחו.
"אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר" (תהלים כ, ח) – הם סומכים על הרכב ועל הסוסים, ואנחנו פונים אל ה', ומתפללים אליו ובוטחים רק בו, כי ממנו הישועה, ואז התוצאה היא: "המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד!"
לנצח עם רובה שלא יורה
אדם אחד מקיבוץ חילוני סיפר מעשה מפליא, שאירע עימו במלחמת יום הכיפורים:
המצב בשטח היה נורא. כל אלו שהיו איתו בטנק נהרגו, והוא נשאר יחידי מכל הקבוצה. הוא הצליח להיחלץ מהטנק, כשהוא לוקח איתו רק את הרובה שלו. פתאום ראה מולו משאית מלאה חיילים מצרים, שמתקדמת לכיוון ישראל. הוא רצה לירות לעבר החיילים, אבל פחד מוות תקף אותו כשגילה שהרובה לא יורה! משהו השתבש במנגנון.
המצב היה נואש. הוא היה בטוח שהוא עומד למות, ושהחיילים המצרים עוד רגע יגיעו למוצבים הישראליים, ה' ישמור.
פתאום הוא מצא את עצמו מסמן למשאית לעצור.
הנהג של המשאית באמת עצר.
אותו אדם הפתיע גם את עצמו כשצעק אל החיילים, "כולם לרדת! להרים ידיים, כולם!"
הוא לא הצליח להבין, למה הם שומעים בקולו ולא יורים בו מיד, אבל הוא המשיך לתת להם פקודות – "כולם להשתטח על הארץ, עכשיו!" וכולם השתטחו.
דקות ספורות לאחר מכן הגיעה תגבורת, וכל החיילים המצרים נלקחו בשבי.
אף אחד לא הבין איך זה קרה – אדם אחד, עם רובה מקולקל, הביס כעשרים חיילים עם תחמושת כבדה.
הוא שאל את המפקד של החיילים המצרים: "תגיד, למה בכלל עצרתם? למה הרמתם ידיים? למה לא יריתם בי מיד?"
אמר לו המפקד: "חשבנו שגדודים שלמים עומדים מאחוריך. היינו בטוחים שאנחנו עומדים למות".
פתאום נכנסה בהם אימתה ופחד…
כשהקב"ה גוזר, אפשר לנצח צבא גדול גם בלי שום ירייה של רובה.
"וברכתיך בכל אשר תעשה" – אני עושה את ההשתדלות שלי, אפילו עם רובה שכלל אינו יכול לירות…
הקב"ה שומר עלינו, וכפי שנאמר בשיר השירים (ב, ט): "הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". תפקידנו הוא לקיים "שובה אלי ואשובה אליכם". הקב"ה דורש מאיתנו לשוב אליו, להידבק בו ולבטוח בו, ולדעת שהכל מאיתו יתברך.
"כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל!"
גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים
כתב בספר "מעלות המדות" (עמ' נג): "אשריהן יראי שמים ההולכים בדרכי הא-ל ונהנין מיגיען, אשריהן בעולם הזה וטוב להם לעולם הבא, כעניין שנאמר (תהלים קכח, א-ב): 'אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'".
וכוונתו לְמַה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח ע"א): "אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: 'אשרי איש ירא את ה", ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' – אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ולגבי ירא שמים 'וטוב לך' לא כתיב ביה".
נשאלת השאלה: אם אותו אדם הנהנה מיגיע כפיו אינו ירא שמים, במה הוא גדול? אם אין בו יראת שמים, והוא מחלל שבת ואוכל טריפות – הוא רשע! אין ספק, שהגמרא לא התכוונה לומר על אדם כזה שהוא גדול יותר מירא שמים. אם כן, מה כוונת הדברים?
לימדונו כאן חז"ל יסוד גדול ביראת שמים ובמדת הביטחון בה':
אדם ירא שמים, שאין לו אבא מיליונר, לא נפלה עליו איזו ירושה ענקית וגם אין לו הכנסה גדולה שנכנסת באופן קבוע לחשבון הבנק שלו – אדם כזה נושא עיניו אל הקב"ה שייתן לו פרנסתו. הוא יודע שאם הקב"ה לא ייתן לו פרנסה, לא יהיה לו במה לכלכל את בני ביתו. הוא זוכר תמיד שהכל מאת ה', וממילא הוא עושה את רצון הבורא יתברך, מייחל אל ה' ומודה לו על כל חסדיו.
גם כאשר אותו אדם עובד לפרנסתו, הוא אינו סומך על עצמו כלל, אלא יודע שכל מה שהוא משתכר מיגיע כפיו – אינו אלא מהקב"ה, והוא מודה לו יתברך שנתן לו את היכולת לעבוד ולהביא פרנסה לבני ביתו.
אדם הנהנה מיגיע כפיו, ויש לו יראת שמים – דרגתו באמונה ובביטחון גבוהה יותר משל אדם ירא שמים שפרנסתו קבועה ומובטחת. אצל הנהנה מיגיע כפיו מתקיים "בזעת אפיך תאכל לחם", אך הוא יודע, שלא הזעה שלו היא המביאה את הפרנסה, אלא גזרת ה'. על ידי כך הוא מתחזק תמיד באמונה ובבטחון בה'.
רק בעזרת ה'!
אם אדם חושב, חלילה, מחשבות כפירה של "כוחי ועוצם ידי", ההצלחה מסתלקת ממנו בעולם הזה, ויורש גיהנם לעולם הבא.
מסופר על אליהו הנביא, שפגש בסוחר שוורים שהלך לשוק לקנות עגלים, ובידו צרור כסף גדול.
שאלו אליהו הנביא: "יהודי, לאן אתה הולך?"
אמר לו: "פני מועדות אל השוק, שם אקנה לי שוורים".
אמר אליהו הנביא: "אמור 'בעזרת ה'' אקנה שם שוורים".
העשיר, שלא ידע שאליהו הנביא הוא המדבר עימו, היה עז פנים ואמר לאליהו הנביא: "למה לי לומר בעזרת ה'? הרי יש בידי סכום עצום של כסף. רק מי שאין לו כסף, צריך להגיד בעזרת ה'…"
המשיך העשיר בדרכו, והגיע ליריד. מצא שוורים ועגלים משובחים, ושמח על המקח הטוב שבא לפניו, אך כשבא לשלם תמורתו, גילה שאין לו פרוטה. כל כספו הרב נעלם, כנראה חמד אותו גנב זריז.
הלך העשיר וחיפש, שאל את העוברים והשבים אולי מצאו את צרור כספו, אך כל הכסף נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. התחיל העשיר לבכות בכי תמרורים, אך גם הבכי לא עזר לו, וחזר לעירו כלעומת שבא.
פגש אותו אליהו הנביא ושאלו: "האם קנית את השוורים והעגלים?"
"לא", אמר העשיר. "כל כספי נעלם. לא נותרה לי פרוטה שחוקה".
אמר לו אליהו הנביא: "אתה הסרת מבטחך מה' יתברך ושמת מבטחך בכסף, ומן השמים לימדוך שלא הכסף מביא את הפרנסה".
ישנם אנשים שמשתכרים כסף רב בעסקה טובה, או מקבלים משכורות גבוהות, אך הם נותרים בעניות ובחוסר כל, כי ברכת ה' אינה שורה בכספם.
אומרת לנו התורה הקדושה: "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". תזכור תמיד, שרק מאת ה' הכוח והיכולת "לעשות חיל" בכל ענין וענין.
מי שמאמין שהכל מאת ה', ובוטח בה' – הקב"ה ישלח ברכה במעשי ידיו. אבל הסומך על כוחו ועוצם ידו ח"ו – ייכשל וייפול.
לא סומך על החנות אלא על ברכת ה'
הכרתי אדם אחד, חילוני בעברו, שהיה מאד מוכשר. הוא למד באוניברסיטה, וקיבל תואר בראיית חשבון, תואר במתמטיקה, ובכלכלה, ובעוד מקצועות. שנים-עשר מקצועות שונים הוא למד, אבל היה חסר כל.
שאלתי אותו: "איך זה? שנים-עשר מקצועות למדת – ואין לך שום פרנסה?"
אמר לי: "אני לא מצליח להתפרנס, לא יודע למה".
אבא שלו, שהיה ירא שמים וקובע עיתים לתורה, היתה לו חנות קטנה, וזכה לפרנסה בשפע ממנה.
לימים נפטר האב, והוריש את החנות לבנו היחיד.
אמר לי הבן: "לא הצלחתי להתפרנס ככלכלן וכרואה חשבון, ואצליח להתפרנס מחנות קטנה ומסכנה?!"
אמרתי לו: "אביך לא סמך על החנות, הוא סמך על ה' יתברך. הוא נהנה מיגיע כפיו, מתוך יראת שמים. אם תבין שהכל מאת ה', תהיה לך יראת שמים ותתחיל לשמור שבת ולקיים מצוות – תזכה גם אתה להצלחה".
בהדרגה התחזק אותו יהודי ביראת שמים ובקיום מצוות. הוא התחיל לקבוע עתים לתורה, ובניו לומדים בתלמוד תורה.
לאחר זמן בא ואמר לי: "מאז שהתחזקתי ביראת שמים ובקיום מצוות, אני זוכה לשפע של פרנסה, ומה שחשוב הרבה יותר – אני מודה לה' יתברך, שכיון אותי לדרך הישרה!"
(רבי ראובן אלבז שליט"א – משכני אחריך)