הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זיע"א היה זריז בכל מעשיו. לא השתהה לא קודם תפלותיו ולא בשעת תפלותיו. וכן היתה זריזותו גם בשעת הדלקת הנרות של חנוכה. ובאותה זריזות והתלהבות שבירך על השופר בירך גם על הנרות מבלי שהאריך בתפלות לא קודם ההדלקה ולא אחריה. ועוד טרם שכבו הנרות כבר ישב אל שלחנו ועסק בתורה.
בנו הרה"ק רבי בעריש זיע"א היה חתנו של הרה"ק רבי אברהם מסטרעטין זיע"א. וכשאכל מזונות על שלחן חותנו אחר חתונתו, וראה איך חתנו מאריך בשירות ותשבחות אחר הדלקת נר חנוכה בכל לילה ולילה, תמה מאד על אביו הקדוש, שכל ההדלקה ותפלותיה נגמר אצלו במשך רבע שעה או פחות, ושאל אותו על כך. השיבו הרה"ק מזידיטשוב בחרדת קודש כדרכו ואמר לו:
באמת מעשה נסים שבשעה שאני מברך על הנרות אינני נשרף עמהם, ואתה דורש שאתעכב אצלן כמה שעות. אבל דע לך כי גם אחרי שאני פורש מהן ויושב ולומד, אש עצור בעצמותי, ועל כגון דא אנו אומרים בקדושה 'לעומתם משבחים ואומרים', שגם בשעה שרשפי אש שלהבת יה נראות בכבויות ועמומות גם אז הם משבחים ואומרים ואשם החבויה לא תכבה.
(ספיר ויהלום מתוך 'פאר יצחק' פרק כה אות א)