הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א
"כבד את אביך ואת אמך" (ה, ט"ז)
במרכז עשרת הדברות אותם קראנו בשבת החולפת, נמצא את המצוה רבת המעלה של כיבוד הורים. מצוה זו רבת פרטים, דורשת הרבה מחשבה, הרבה מעש, ובעיקר – הרבה חיבור רגשי. בימים אלה, ימי 'בין הזמנים', כאשר הכל מצויים בבתיהם ובחיק הוריהם, יש הזדמנות שנתית ייחודית לזכות במצוה המיוחדת הזו, כי הכל שוהים בחיק המשפחה, נהנים בצוותא ומשוחחים בהנאה באווירה חמה וידידותית. בתקופה הזו יש הזדמנות עצומה לזכות לכבד הורים!
אחת ההוראות המעניינות שקיבל סבי, הגה"צ רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, מרבן של ישראל – החזון איש זצ"ל, היתה בפרוש ימי בין הזמנים. וכה אמר לו החזון איש: 'ראה, אתה הולך הביתה. תהיה בבית עם הוריך, מה שאתה מורגל פחות בכל ימות השנה… ראה לעצמך חובה ללמוד הלכות כיבוד אב ואם!' כי מצוות כיבוד הורים דורשת ידע, הבנה וירידה לפרטי הפרטים כדי לעשותה באופן המיטבי והנעלה ביותר, ובימים אלה – הרי הדבר אקטואלי מתמיד!
מצוות כיבוד הורים משנה לנו את הרגלי החשיבה, מחשבת עבורנו מסלול מחדש: מגיל אפס התרגלנו שההורים עושים עבורנו. הם ילדו אותנו, גידלו אותנו, האכילו והשקו אותנו, חינכו אותנו, אינסוף לילות היו ערים בשבילנו. כל החיים שלנו בנויים על אדני הורינו. אנחנו רגילים כל כך לקבל מהם, עד שכשהורינו מסרבים לבקשתנו – הדבר עשוי להפתיע אותנו…
אך התורה מעניקה לנו תובנה מחודשת: כל מה שקיבלנו אינו מובן מאליו! לא ניתן להתייחס לכל מה שהורינו נותנים לנו כזכות טבעית מעוגנת, כביכול זו חובה שהורינו חייבים כלפינו. כשאדם מחדד ללבו ומפנים את החובה לכבד את הוריו – הוא מטמיע במחשבתו את ההבנה שאיש לא חייב לו כלום, ולכן הוא אסיר תודה ושמח לכבד בהוקרה את הוריו מיטיביו!
והתובנה הזו, הניצבת ביסודה של מצוות כיבוד הורים, מוטמעת בנפשנו בכל פעם שאנו מקיימים את המצוה הזו. בעצם, כשאדם מתחבר למצוות כיבוד הורים, הוא מרגיש שאיש לא חייב לו דבר. שביסוד הדברים – איש לא חייב לטרוח למענו, לדאוג לו, להתמסר לטובתו. התובנה הזו מעצימה את רגשי ההוקרה למיטיביו: בראש ובראשונה לבורא עולם שגומל עמו אינספור חסדים, להוריו היקרים שהביאוהו עד הלום, ולכל האנשים הטובים המסייעים לו מעת לעת.
והרי האמת היא שאין לנו אפשרות להשיב טובה ולהודות להורינו על עשרות הלילות שהיו ערים למעננו. הרי אין לנו סיכוי להוקיר כראוי את אלפי הארוחות, השיחות, התפילות והדמעות שהורינו הקדישו למעננו. כל מה שאנו יכולים וצריכים הוא לכבדם ולנסות להשיב להם כגמולם הטוב ככל שנוכל, בניסיון לבטא עד כמה אנו אסירי תודה!
מתוך החשיבות הרבה של 'הכרת הטוב' העומדת ביסוד מצוה זו, זכינו שהתורה מבטיחה לנו שכר רב ועצום: 'למען יאריכון ימיך', ובדברי חז"ל מבואר שהכוונה לעולם הזה וגם לעולם הבא. יש מי שזוכה באריכות ימים בעולם הזה, יש מי שזוכה בכך בעולם הבא, ויש מי שבשניהם… מצוות כיבוד הורים משולמת פעמיים, בשני העולמות, באריכות ימים ושנים ובאיכות חיים נפלאה. עסקה טובה ומשתלמת!
כמה כדאי לזכור את הבטחת ה'תנא דבי אליהו', כי המכבד את הוריו זוכה להגנה מפני חטא וכל עוונותיו נמחלים. בדור כמו שלנו, רווי נסיונות ויצרים, החטאים אורבים לנו בכל פינה. כמה כדאי להתאמץ כדי להתמגן מהם. הנה כי כן, הזוכה לכבד את הוריו פורש מעל ראשו שכפ"ץ הגנה מכל חטא, ואלו שכבר רשומים על שמו – נמחלים, רק כי התמסר לכבד את הוריו, רק כי הוקירם כראוי!
אחים יקרים, עכשיו ההזדמנות! גם מי שבשאר ימות השנה אינו מצוי בבית הוריו, בין אם הקים את ביתו שלו, ובין אם הוא בחור השוקד על לימודיו, ימי החופשה הם הזדמנות פז. לבוא לבית ההורים, לבקר לאורך שעות, לשוחח עמם, להשתדל לסייע בקניות, סידורים, ניקיון וכל היתר, לעשות הכל כדי להקל עליהם ולכבדם. זו זכות שאין דומה לה שמשתלמת בעולם הזה ובעולם הבא. הבה נאמץ אותה ונזכה!
חלום מחריד שגילה את הישועה!
הסיפור הבא התרחש במשפחה אחת, בה גדלו אחד לצד השני שני אחים קרובים וידידים בלב ונפש, יצחק ופנחס. שני האחים נולדו בהפרש קטן זה מזה, והתחתנו בהפרש קטן עוד יותר: רק שלושה חודשים הפרידו בין חתונת יצחק – הגדול שביניהם, לחתונתו של פנחס – הצעיר ממנו.
שנה לאחר הנישואין זכה פנחס לחבוק בן זכר. שמחת הברית נערכה ברוב עם ובהדר, וגם אחיו הגדול השתתף בשמחה מכל הלב, אף שטרם זכה להיפקד בפרי בטן. חלפו עוד כמעט שנתיים, ושוב ערך פנחס קידושא רבא לרגל הולדת בתו, בה בשעה שאחיו הגדול, הנשוי מזה יותר משלוש שנים, טרם זכה לשמחה…
חלפו עוד כמה שנים, ומדי כשנתיים נערכה שמחה נוספת בביתו של פנחס. ביתו הפך לעליז ושמח, מלא בילדים מחייכים ובקשקושים על הקירות… פנחס ידע מתוך שינה את הדרך לרופא הילדים השכונתי, כמו גם לחנות מוצרי התינוקות הסמוכה. גם רעייתו היתה עסוקה בהכנת בקבוקים, סנדוויצ'ים, עיטוף ספרים לילדים הרכים וכל היתר…
לעומתו, ביתו של יצחק אחיו היה קר וקודר. שקט מעיק ורועם. הבית נצץ והבריק תמיד. אף אחד לא גרר כסא וגם לא קשקש על הקיר. לא ידעו שם מהו מוצץ, ומעולם לא הרתיחו בקבוק…
מצוקת אחיו העיקה על לבו של פנחס. 'הן היינו אחים קרובים כל כך, דומים כל כך. גדלנו ביחד, התחתנו באותה תקופה, ותראי מה קורה', היה שח לרעייתו בצער. 'אני לא יכול לראות את אחי ככה, לא יכול, זה קורע לי את הלב. מה עוד נוכל לעשות כדי לזכותו בזרע של קיימא? איזו עוד סגולה נוכל לבצע כדי שגם בביתו של אחי יישמעו ברכות מזל טוב?'
אפס, השנים חולפות ואין כל שינוי. ביתו של פנחס מלא בצאן קדשים, ואילו ביתו של אחיו הגדול ריק ומייחל…
היה זה אחד הלילות המשמחים בחייו של פנחס. מזה כשנתיים שהוא עסק בגידול ובטיפוח נערה יתומה ובודדה, עזובה וגלמודה. בשעה טובה נמצא עבורה השידוך הנאות, ופנחס התאמץ להשיג את המימון הדרוש לחתונה ולכל צרכיה. למותר להאריך על המאמץ הרב שהקדיש בגיוס הכסף ובארגון החתונה, עד שזכה לרגע המאושר – לראות את הכלה היתומה והבודדה פוסעת מאושרת תחת כלונסאות החופה…
באותו רגע, בשיא האושר והסיפוק, פרצו מתוך לבו המילים הבאות: 'אבא שבשמים, אם יש לי זכות של הקמת בית בישראל הלילה, אם זכיתי שעל ידי הקימה יתומה אומללה את ביתה, אני מזכה זכות זו לאחי יצחק בן חיה לאה, שיפתח לו מי שמפתח של חיה בידיו שערי שמים, ויזכה אותו לחבוק ילד במהרה ובקרוב!'
מאוחר מאוד בלילה, בשוך הדי החתונה, חזר פנחס לביתו ועלה על יצועו. ואז – – –
בעיצומו של הלילה נגלה אליו אביו בחלום. אילולא שסיפור זה נשמע מכלי ראשון, היה קשה להאמין: אביו – שנפטר כמה שנים קודם לכן – נגלה אליו במחזה הלילה. פנחס התרגש מהמפגש הפתאומי עם אביו, שהגיע אליו היישר מעולם האמת. הוא נבהל קמעא מהמחזה המפעים, אולם נרגע כשראה שפני אביו קורנות, והוא אומר לו בחלומו כדברים הבאים:
'ראה, בני, זכית בזכות כבירה הלילה, ובעקבותיה ניתנה לי הרשות לגלות את אוזנך בסוד מכבשונו של עולם בסיבת עיכוב ישועת בני – אחיך. הותרתי בעולם את אלמנתי – אמכם שתחיה, אך יצחק אינו מבקר אותה לעתים קרובות מספיק. עובדה זו מקטרגת עליו ואינה מאפשרת לסגולות ולתפילות לבקוע שערי שמים לישועתו, כי זכות כיבוד הורים חסרה לו…
לך ואמור ליצחק', המשיך האב, 'כי אם הוא רוצה לזכות בפרי בטן, עליו להתחיל לבקר את אמו לעתים קרובות יותר. שיעלה אליה, ידרוש בשלומה, ישוחח עמה ויפיג את בדידותה, ואז ישועתו קרובה לבוא!'
פנחס התעורר, וזיעה קרה כיסתה את מצחו. הוא רעד כעלה נידף, ואימת המחזה שראה ניכרה בשולי עיניו. עוד באמצע הלילה התקשר לאחיו, העירו מהשינה וסיפר לו את אשר ראה… יצחק שמע, ונבהל עד עמקי נשמתו. כבר שנים שהוא מצפה לישועה, ולא חלם שהדבר קרוב אליו כל כך, במרחק כיבוד אם בלבד. אמנם הוא מבקר את אמא פעם בשבוע, מדי שבת בשבתו, בשל העובדה כי הוא מגיד שיעור מדי יום ועסוק בהרבצת תורה, אך מתברר כי זכות כיבוד אם מעכבת בעדו…
כבר למחרת היום התייצב יצחק בבית אמו, והיא הופתעה מביקורו הלא צפוי. הביא עמו מעדנים ומגדנות מעשה ידי רעייתו, אך בעיקר – היה שם, בביתה, בשבילה. הוא שוחח עמה, סידר בעבורה, סייע לה בכל מיני דברים קטנים ונחוצים. ומני אז, לא עברו יומיים בלי ביקור ממושך של יצחק בבית אמו. כל יום ראשון, שלישי וחמישי, מתקתק כמו שעון, הגיע יצחק, ומשהגיע – לא מיהר לשום מקום… ישב בביתה ובילה עמה, בסבלנות אין קץ וכאילו יש לו כל הזמן שבעולם…
עד יום ראשון אחד, כשנה וחצי אחרי – – –
בשמחה ובאושר אין קץ התקשר יצחק לאמו ביום ראשון אחרי הצהריים, בדיוק בשעת הביקור הקבועה. 'אמא', אמר בקול לח מדמעות אושר, 'אני מאחר היום כי נולד לי בן ממש לפני שתי דקות' – – –
שנים רבות של המתנה לישועה הסתיימו באותו רגע מאושר. 'תינוק של כיבוד הורים' היה מכנה יצחק את העולל הקטן שנולד לו בזכות כיבוד הורים, חד וחלק!
את הסיפור הזה סיפר הגה"צ רבי אהרן מרדכי רוטנר זצ"ל, שנסתלק לבית עולמו בשבוע שעבר, ויהיו הדברים לטובת נשמתו. הסיפור הזה מגלה טפח מהנעשה בעולמות העליונים, כאשר יש הרבה מאוד שפע שאמור להיות מושפע בעולמנו, ומעוכב – למרבה הצער – רק כי הקשר עם ההורים אינו במיטבו, כי כיבוד ההורים שלנו אינו בשיאו.
אחים יקרים! כיבוד הורים הוא מצוה נעלית, וכגודל מעלתה גודל חמקנותה. כולנו עסוקים וטרודים, ועלולה להזדחל במוחנו מחשבה בסגנון 'אין לי זמן לשהות, לדבר, לפטפט או לעשות תיקונים קלים…' תפיסה זו מוטעית ושגויה; אין דבר חשוב יותר מלשהות בחברת ההורים, לסייע להם, לשמח אותם, לשהות במחיצתם ולהוקירם.
וכשאנחנו באים לבקר – הבה נהיה שם. לא לבוא כדי לצאת ידי חובה, לא לבוא כי חייבים. אנחנו באים לדבר, לשוחח, להעניק תחושה טובה, להחזיר מעט מכל השעות הרבות שהם השקיעו בנו… אז נניח את הסלולרי בצד, נשים את השעון על המדף, ונשרה סביבנו אווירה ביתית חמימה ונעימה. ננסה להביא מגדנות ומטעמים, נתנדב לבצע עבורם קניות, נשאל אם יש משהו שאנו יכולים לסייע – נכבד הורים באמת!
וככל שנזכה לכבד את הורינו בכל הלב – בורא עולם ישיב לנו כגמולנו הטוב. לא רק שלא נפסיד זמן, אלא נרוויח שנות חיים טובות וארוכות, בעולם הזה ובעולם הבא!
ריצה מפתיעה…
רבן של ישראל היה בעל ה'חזון איש' זצ"ל. לא זו בלבד שהופנו אליו שאלות רבות וסבוכות מענייני הפרט ועד הנהגת הכלל, ה'חזון איש' היה גם מתמיד מצטיין, שקדן בלתי נלאה. כל דקה ורגע היו מנוצלים עד דק, לכל שנייה היו תפקיד ומטרה. ה'חזון איש' לא בזבז אף רגע בחייו העמוסים, כל עתותיו היו קודש!
דווקא לכן מדהים ומפעים לגלות כי לא היה יום בו ויתר ה'חזון איש' על ביקור בבית אמו במשך קרוב לשעה. היה זה ביקור קבוע, ביקור שלמענו כל העיסוקים והלימודים הוקפאו. פעמים היה זה בבוקר ופעמים לפנות ערב, אך לא היה יום ללא ביקור גדול הדור בבית אמו!
מעשה שהיה, כשבאחד הימים התעכב ה'חזון איש' זמן רב במעונו. היה זה יום עמוס טרדות ציבוריות. מנהיג היהדות החרדית באותם ימים נקרע בין רצונו לשקוד על תורתו לבין הכרעות ציבוריות כבדות משקל שהצטברו על שולחנו, שכדי לדון בהן נדרש לקבל בביתו משלחות שונות. לפיכך בשעות לפני הצהריים לא יצא הביקור אל הפועל, וגם בשעות אחר הצהריים הופתעו בני הבית לראות שאינו יוצא לביקור היומי בבית אמו, כי הוא טרוד מאוד…
רק בשעת ערב הזכיר לו מי מבני ביתו כי טרם ביקר את אמו היום, וכבר מתאחרת השעה. וכך סיפר אותו עד למעשה: 'מיד כשהזכרתי על דבר הביקור, הוא תפס את החליפה והחל לרוץ לכיוון בית אמו. הוא חשש כל כך מהאיחור, מהעובדה שאולי אמו תצטער על עיכוב הביקור – עד שהוא רץ מהר כמו עלם צעיר, ולא הצלחתי להדביק את צעדיו! רק דקה או שתיים אחרי שנכנס לביתה, הצלחתי להגיע לשם מתנשם ומתנשף…'
ברחוב עמדו אנשים מתפלאים: מה לגדול הדור ולריצה דחופה כל כך בערבו של יום? 'בוודאי שאלה חשובה או עיסוק ציבורי דחוף', הרהרו בליבם. ולא היא – מצוות כיבוד הורים היא שהריצה אותו, וזירזה את צעדיו יותר מבחור צעיר ונמרץ!
זה סיפור על דמות מופת, שכל רגע ושנייה היו יקרים לה מפז, ועדיין – כיבוד הורים היה נעלה וחשוב יותר מיתר עיסוקיו! ולצד כתביו העמוקים הנלמדים בשקיקה בהיכלי התורה, ולצד רבבות הוראותיו ופסקיו בענייני השעה – הנה לנו עוד הוראה משמעותית לחיי היום יום – כיבוד הורים הוא מצוה חשובה ויקרה, ואין לדלג עליה בשום מחיר ובאף הזדמנות.
הבה נאמץ את המסר הזה. איש מאיתנו לא עסוק כמו ה'חזון איש', בוודאי אין לנו עיסוקים בוערים ומכריעים כמו אלה בהם דן באורח קבע. הבה ניקח לעצמנו את הדוגמא הזו כדי להבין: כן, כיבוד ההורים אינו מצוה למי שיש לו זמן; המצוה הזו מחייבת ומזכה שבעתיים את מי שאין לו זמן! אין דבר מנצל את הזמן כראוי כמו לכבד את ההורים. הבה נקדיש לכך זמן ונזכה לאריכות ימים!
סדר בארגזים…
'מה הוא מחביא שם?' לחשו המובילים אחד לשני. 'בוודאי אלה אוצרות, חייבים להניח עליהם את היד…' – סברו המובילים שהובילו את תכולת ביתו של המהרי"ל דיסקין מביתו הישן לביתו החדש. תוך כדי ההעברה, המהרי"ל בעצמו עמד לצד כמה מהארגזים, מוודא כי הם נישאים בידיים, בסדר מסויים דווקא, כשהוא מקפיד על כך…
הפועלים היו בטוחים כי אלה אוצרות זהב וכסף, יהלומים או לפחות קריסטלים. השגחה צמודה כזו? הקפדה כזו על הסדר? מה למטה ומה למעלה, מי ראשון ומי שני? אין ספק, אלה דברי ערך עדינים ושבירים! – היו בטוחים.
מה רבה היתה הפתעתם לנוכח העובדה כי בקופסאות לא היו אלא כתבי יד, מחברות עתיקות ודפים מצהיבים, עמוסים שורות שורות כתובות בכתב יד צפוף… 'על זה היה חשוב כל כך לשמור?' שאלו את המהרי"ל, 'בשביל כמה דפים? ומה חשוב מה יהיה ראשון ומה שני, הכל אותו דבר – ארגזים מלאים דפים!'
'לא ולא', אמר המהרי"ל, 'אגלה לכם סודם וסדרם של הדברים… הקרטון העליון מלא כתבי יד מחידושיו של אבי מורי זצ"ל. בקרטון שתחתיו נמצאים כתבי היד שלי. איך יכולתי להסכים שסתם ייגררו כתבי יד של אבא? איך יכולתי להסכים שיניחו את כתבי היד שלי מעל כתבי היד של אבא, ולו לרגע קט?'
'כל מה ששמרתי', הוסיף וסיכם, 'היה בשביל המטרה הזו: לשמור על כתבי היד של אבא בכבודם הראוי, ולוודא כי חס וחלילה לא יונחו כתבי היד שלי מעליהם. לא לשלומם של קרטונים אני חרד, לכבודו של אבא אני חרד!'
כי זהו כיבוד הורים: נכון, אבא כבר לא חי, ונכון – זה לא אבא, אלו רק כתבי ידו, ונכון, לכתבי יד אין תחושה ואין רגש. אבל בן שמכבד באמת את הוריו, מרגיש צורך וחובה לפקח היטב, אפילו על ארגזים בהם כתבי יד של אבא! תחושת כיבוד ההורים המוטבעת בו מחייבת!
כיבוד הורים
קראתי את הסיפור הנפלא על כיבוד הורים שבזכותו אמרו לו לו בחלום שיזכה לבנים והוא מדרש תנחומא מפורש פרשת קדושים סימן ט"ו וז"ל "אמר הקב"ה , מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא מי הוא זה שהקדים כבוד לאבותיו ולא נתתי לו בנים."עכ"ל
וזוהי מידה כנגד מידה כמו שהוא מכבד את אביו ואימו יזכה לבן שיכבד אותו באותו מידה שכיבד את אביו ואמו כדאי שתוסיפו זאת לסיפור ישר כח על האתר הנפלא