"וְאֶת צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי" (שמות ג', ז')
חובת ההשתדלות – מוטלת עלינו כמובן תמיד, אולם במקרים רבים ישנה תחושה כי רק נס מן השמים יוכל לשנות את פני המצב ולהביא בכנפיו שינוי של ממש. במקרים רבים המציאות אינה מניחה פתח לתקוה, וברור כי רק התערבות שמיימית החורגת מדרך הטבע – תוכל לנצח את המצב העגום. ובכן, במצבים מעין אלו – אנו מתפללים, וזה בהחלט צעד נכון. אנו גם מבקשים ברכה מצדיקים ותלמידי חכמים – וגם זו גישה נכונה. אולם כלום יודעים אנו כי בידינו שלנו, ממש בהישג יד – נמצא מפתח הניסים? כלום יודעים אנו שבכוחנו לגרום לכך שמן השמים ינהגו איתנו בהנהגה שאינה על פי דרך הטבע?
לא רבים מודעים לכך, אולם זו היא האמת לאמיתה, כפי שאמר רבינו עצמו.
את אותו רעיון עצמו – יכולים אנו ללמוד מתוך המעשה הבא, אשר כך היה:
באחד הימים לא חש רבינו בטוב, אולם למרות זאת התעקש לעלות לישיבה לתפילת מנחה בציבור. כל הנסיונות להניאו מכך – נדחו בתוקף. רבינו היה נחוש בדעתו, אף שמיד לאחר תפילת העמידה – פנה לשוב אל ביתו לרוב חולשתו. לא עמדו לו כוחותיו אפילו בכדי להמתין לחזרת הש"ץ…
לאחר תום התפילה – מיהרו מקורביו אל ביתו לדרוש בשלומו, והנה הם מוצאים אותו שרוי בשמחה מיוחדת ובהתרוממות רוח. "לשמחה מה זו עושה?" – שאלו, ורבינו נענה והשיב כי לפני התפילה נשאל שאלה על ידי מאן דהו, לא היתה בידו תשובה. ואכן עתה, לאחר שהתאמץ ועלה לישיבה לתפילה בציבור – האירו עיניו מן השמים, ונמצא מענה לשאלתו של הלה… "דעו לכם, כי בזכות התפילה בציבור – האיר ה' את עיני לראות את התשובה הנכונה!" – הטעים רבינו, אולם כמובן, אין הכוונה רק לזכות התפילה בציבור כשלעצמה… דווקא תפילה בציבור מעין זו, אשר היתה במסירות נפש ממש, מעל ומעבר לכוחותיו – זיכתה אותו במענה מן השמים, לשאלה עליה לא היה בידו להשיב בכוחותיו שלו!
ואמנם, לרעיון זה היה רבינו מביא הוכחה מדברי הגמרא במסכת מנחות (ז', ע"א), שם מסופר על אבימי ששכח את תלמודו, ולפיכך הלך אל רב חסדא תלמידו – בכדי שיזכיר לו את התורה אשר הוא עצמו לימדו בעבר. הגמרא שם שואלת, מדוע הטריח אבימי את עצמו ללכת אל רב חסדא תלמידו – ולא ביקש ממנו כי יבוא אליו, ומיישבת כי אבימי סבר שאם יעשה מעשה מצידו, יטרח ויתאמץ – יזכה לסייעתא דשמיא מיוחדת אשר לא תהיה נחלתו מבלעדי אותו מאמץ.
את דברי הגמרא, היה רבינו מבאר איפוא על פי הרעיון אותו הזכרנו זה עתה. הוא היה מסביר כי אבימי ידע, שבכדי לזכות לסייעתא דשמיא ולהצליח לשחזר את כל התורה ששכח – זקוק הוא לישועה שלא בגדר הרגיל… לפיכך, החליט לעשות מעשה החורג משורת הדין, לגשת בעצמו אל תלמידו תוך מחילה על כבודו – במקום לקרוא לו שיבוא אל ביתו, בכדי שזכות המעשה שעשה שהוא מעל לשורת הדין – תעמוד לו לזכות על ידו לסייעתא דשמיא החורגת משורת הדין…
והם הם הדברים אשר אמרנו: כאשר האדם עושה את שלו ומתאמץ יותר מכפי יכולתו – זוכה הוא לסייעתא דשמיא מעבר לדרך הטבע!
להאמין בכוחה של תפילה!
וכמובן, אי אפשר שלא להזכיר את סוגי ההשתדלות השונים – את הכלי העצמתי ביותר שיש בידנו, הכלי אשר יש בו כדי לחלץ אותנו מכל צרה ולהציל אותנו מכל פגע – הלא הוא: התפילה לפני אבא שבשמים, אב הרחמים, אשר תמיד יכול להושיע – תהיינה הנסיבות אשר תהיינה…
דא עקא, שאם באמת ובתמים רוצים אנו שתפילתנו תתקבל ותיענה ממרומים – הרי שעלינו בראש ובראשונה להאמין בכוחה של תפילה! כאשר אדם מתפלל מן השפה ולחוץ, כאשר הוא עצמו אינו מאמין בכך שיש לתפילתו סיכוי להתקבל ולהושיע – הרי שברור שהיא לא תיאמר בלב רוגש, ואף לא תנבע מעומק הלב… לעומת זאת, אם יאמין בכוחה של התפילה – בודאי יגש אליה במרץ ובשמחה, ואזי – רבים הם סיכוייו להיענות מן השמים בחיוב…
ואם מבקשים אנו ראיה לכך שאין אנו מאמינים די בכוחה של התפילה – הרי שראיה פשוטה יש לדבר… שכן הנה, נצייר לנגד עינינו את ההתרחשות הבאה: אנו עוברים על יד לוח המודעות, מבחינים במודעה המפצירה באחינו בני ישראל כי יעתירו לפני הקדוש ברוך הוא לרפואתו של פלוני אלמוני, ו… ממשיכים הלאה!
ולכאורה, יש להתפלא: אילו היינו יודעים כי במאמץ פעוט, כמו למשל ביקור בבית המרקחת הסמוך, היה באפשרותנו להציל את חייו של אותו חולה הנמצא בסכנת חיים, כלום היה מי מאתנו שלא היה עושה את המאמץ הזה? הלא לרע לב ולאכזר יחשב אדם אשר כזה!
אולם הנה ראה זה פלא: רוב בני האדם אינם מעלים בדעתם אפילו לרגע לעצור, לשאת עיניים כלפי מעלה, ולבקש: "אנא, ריבונו של עולם, שלח נא ברחמיך הרבים רפואה לפלוני בן פלונית!"… ומה פשר הדבר? כלום אכזרים אנו? לא ולא… אלא שאין אנו מאמינים די בכוחה של התפילה, ואין אנו חשים במוחש כי באמצעות תפילה קלה מעין זו – עלולים אנו לפעול גדולות ונצורות!
ואם מבקשים אנו אמצעי, אשר יסייע בידנו לחוש אמונה שלמה ופשוטה בכוחה של התפילה – הרי שרבינו הציג בפנינו אמצעי שכזה. שכן במספר הזדמנויות עורר רבינו, כי אם יתבונן האדם במה שעבר עליו מנעוריו ועד עתה, ישים לב בודאי כי כאשר התפלל כראוי, מתוך אמונה שלמה בכוחה של התפילה – הוא נענה! מכך על האדם להסיק את המסקנות המתבקשות, להבין כי בכדי להיוושע, עליו פשוט להתפלל מעומק הלב, תוך אמונה שלימה בכוחה של התפילה לפעול ולחולל נפלאות, ואזי – קרובה ישועתו לבוא!
אדם חדש
אכן, זאת עלינו לדעת, כי כשמתפללים אנו לפני הקדוש ברוך הוא – עלינו לדעת גם כיצד להתפלל… עלינו לשטוח בפניו את רחשי ליבנו, עלינו לעורר את רחמיו, ועלינו להזכיר את גדלו וטובו… עלינו לחשוב כאילו עומדים אנו בפני מלך בשר ודם, ומעוררים את רחמיו!
על תפילה מיוחדת שהתפלל רבינו בהזדמנות על חולה מסוים, סיפר תלמידו רבי מאיר הייזלר שליט"א, כך: היה זה בהזדמנות בה פגשתי את רבינו בכותל המערבי. בתוך כדי שיחתו איתי – סיפר לי רבינו כי הגיע להתפלל לרפואתו של יהודי חולה, ואף תיאר כיצד עורר רחמי שמים עבורו… וכך אמר רבינו: "ריבונו של עולם! הרי אתה הוא המחדש בטובך בכל יום מעשה בראשית! הרי אתה מחדש בכל רגע ורגע את הבריאה כולה, כפי שאנו אומרים בכל יום: 'המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית', וכפי שנאמר: 'לעושה אורים גדולים' – בלשון הווה, שכן בכל רגע ורגע אתה שב ויוצר את הבריאה יש מאין…
”ובכן ריבונו של עולם, מאחר ובכל רגע אתה מחדש את בריאתך, הרי שמה שהיה – היה… מה שעבר – איננו… כעת – זו בריאה חדשה, עולם חדש, שלא היו לפני רגע או שנים! אם כן, אנא ממך ה' שבשמים, כאשר אתה מחדש את עולמך ברגע הבא – חדש את היהודי הזה בבריאות שלימה!"…
כך עורר רבינו רחמי שמים, כאשר הוא מלמד אותנו שיעור אודות האופן בו עלינו להתפלל. אין די במילים בעלמא, מן השפה ולחוץ… עלינו לעורר רחמים, להזכיר את גדלו יתברך ואת מידת טובו, להכיר הכרת-אמת בגודל התלות שאנו תלויים בהשי"ת ובגודל חסדו וטובו, ולהעתיר כי בחסדו הגדול ימלא את משאלתנו לטובה…
ואגב, בהזדמנות הסביר רבינו ואמר לאחד מתלמידיו: "הקדוש ברוך הוא מקיים את כל היקום בכל רגע ורגע מחדש, ובלי מציאותו – היה הכל בטל, והרי זה כאילו בכל רגע נברא העולם מחדש, אלא שכל בריאה ובריאה הינה בדיוק כמו הקודמת בדקדוק כה גדול – עד שאנו איננו מבחינים בכך שמדובר בבריאה חדשה!"…
(קטעים נבחרים מתוך הספר אורחות חיים)