גיטין דף עד
מה רצה להיות הגה"צ ר' אל'ה בילדותו?
ויהא שובר את הדלת ונכנס
מעשה שהיה מספר רבי אליהו לופיאן זצ״ל בביאורו את הפסוק 'וירא את עמלק וישא משלו ויאמד ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד'.
בהיותו ילד קטן כבן ארבע ארע ששיחק בבית בכדור. בשלב מסוים פגע הכדור באחד מכלי הבית, והכלי נפל ונשבר. כשראתה כך אמו, הורתה לו לא לשחק יותר בבית עם הכדור, וגערה בו שייצא החוצה. למחרת הוא שיחק בחצר עם הכדור, אבל האווז, שלא ממש ציית להוראות, נכנס דרך החלון אל המטבח, ובדרך שבר כמה צלחות. לתדהמת הילד הקטן, שלימים נעשה לגדול הדור, הוא ראה שאמו לא צועקת כלל על האווז, ואף לא מזהירה אותו שלא להיכנס שוב ולשחק בבית, אלא מלטפת אותו בעדינות ומוציאה אותו החוצה. באותו רגע חשב הילד ׳חבל מאוד שאני לא אווז, שהרי מותר לו הכל, ואף לא צועקים עליו׳.
עד שבליל שבת אחד אמר ׳ברוך אלוקים אלוקי ישראל שלא עשני אווז׳, כיוון שראה אותו בתוך הצלחת – והבין הכל.
וזה בדיוק עמלק, שבלעם אומר ״ראשית גויים עמלק״ – כלומר הם יהיו הראשיים והחשובים ובעלי ההנאות למיניהן, אבל ״ואחריתו עדי אובד״, כלומר אחריתם תהיה אבדון גמור. ולכן אשרינו, מה טוב חלקינו שאנו יהודים, בניו של מלך מלכי המלכים הקב״ה, שמוכיחנו מדי פעם. כי את אשר יאהב ה׳ – יוכיח.
(ובחרת בחיים)